רבן גמליאל דיבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ברבן גמליאל דיבנה. לערך העוסק ברבן גמליאל הראשון ("הזקן") סבו, ראו רבן גמליאל הזקן.

הנשיאים מזרע הלל הזקן

הלל הזקן שמעון בן הלל רבן גמליאל הזקן רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רבן יוחנן בן זכאי) רבן גמליאל דיבנה (רבי אלעזר בן עזריה) רבן שמעון בן גמליאל רבי יהודה הנשיא רבן גמליאל ברבי רבי יהודה נשיאה רבן גמליאל הרביעי רבי יהודה נשיאה השני הלל נשיאה רבן גמליאל החמישי רבי יהודה נשיאה השלישי רבן גמליאל השישי

רבן גמליאל דיבנה (רבן גמליאל השני) - מנהיג רוחני אחרי חורבן בית המקדש ונשיא ישראל. בן למשפחת הלל הזקן. ובין צאצאיו נכדו רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

תוכן עניינים 1 דמותו 2 עלייתו לנשיאות 3 פעולותיו בארץ ובחוץ לארץ 4 היצירה ההלכתית 5 המלחמה בנצרות 6 הלכות הקשורות למקדש 7 תרגום התנ"ך 8 המרד בנשיאות 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] דמותו

רבן גמליאל הלך בדרכו של אביו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, שהיה נשיא הסנהדרין, ונמנה על מחנה המתונים בפרוץ המרד כנגד הרומאים.
היה תושב עכו בפרק זמן מסוים, אולי בשל רדיפות הרומאים.
רבן גמליאל אמר על עצמו שהוא איסטניס, וזה איפשר לו, לצד נימוקים אחרים, לחרוג בכמה עניינים מההלכה המקובלת בזמנו כגון:

• להתרחץ כשאשתו נפטרה בתוך ה"שבעה".
• להתרחץ במרחץ של אפרודיטי.
• לשבת על ספסל של גויים בשבת.
• לשתות יין ישראלי מתוך כלי של גוי.
  

כמו כן הרשה לעצמו לקבל תנחומים על טבי עבדו, למרות שפסק שאין לקבל תנחומים על עבד נוכרי שמת, מאחר ש"טבי עבד כשר היה".
רבן גמליאל היה גם נשיא תקיף ביותר, שהטיל את מרותו אף על תנאים חשובים כרבי יהושע. ואף על רבי אליעזר במחלוקת הידועה של תנורו של עכנאי, בה פסקו כנגד רבי אליעזר למרות שזה הסתייע באותות ובמופתים.

[עריכה] עלייתו לנשיאות

המרד הגדול של היהודים ברומאים, פרץ בשנת 66 לספירת הנוצרים. רבן שמעון בן גמליאל הנשיא השתתף במרד, הוצא להורג יחד עם רבי ישמעאל כהן גדול, בין עשרת הרוגי מלכות. הרומאים שללו את הנשיאות ממשפחת הלל הזקן ולא אפשרו לבנו, רבן גמליאל, להמשיך את שושלת הנשיאות ולכן הנשיאות עברה לידי רבן יוחנן בן זכאי לתקופה מסוימת.
רבן יוחנן בן זכאי פעל להעמיד חזרה את שושלת הלל בנשיאות וכאשר התְנאים אפשרו זאת הוא פרש והעביר את הנשיאות לרבן גמליאל השני, בנו של רבן שמעון בן גמליאל.
רבן גמליאל ישב בינתיים ביבנה ופעל רק לאחר שנרצח אחרון השושלת הקיסרית הפלאווית – דומיטיאנוס (אחיו של טיטוס שהחריב את המקדש), משום שדעתם על הנשיא ומשפחתו הייתה שלילית. בשנת 96 עלה לכס הקיסרות הרומאית נֶרְוָה, ויחסו ליהודים היה רך יותר מזה של קודמיו, כיוון שלא היה ממשפחת טיטוס. לאחר שקיבל את הנשיאות, הלך רבן גמליאל לנציב הסורי כדי לקבל ממנו אישור רשמי.

[עריכה] פעולותיו בארץ ובחוץ לארץ

הנסיעה של רבן גמליאל לאנטיוכיה, הביאה לתמיכה של יהודים מהארץ ומהתפוצות בנשיאות וברבן גמליאל. הוא קיים בהמשך קשרים טובים עם הנציב הסורי ודבר זה עזר לו לבטל גזירות שהרומיים הטילו על היהודים.
רבן גמליאל קיבל תמיכה גדולה יותר מזו של רבן יוחנן בן זכאי. היו חכמים שהתרחקו ממוסד הנשיאות כאשר רבן יוחנן בן זכאי עמד בראשה, משום שהתנגדו לנשיאותו. כאשר עלה רבן גמליאל לנשיאות, חזרו אותם חכמים והתקרבו לנשיא.
רבן גמליאל היה מקובל ואהוד מאוד על כל שכבות העם משום שהוא השתייך לשושלת הנשיאותית של בית הלל (בניגוד לרבן יוחנן בן זכאי) ומשום שמשפחתו התנגדה לכיבוש הרומי - אביו השתתף במרד.
רבן יוחנן בן זכאי כמעט שלא נסע בארץ, ואילו רבן גמליאל קיים קשר מתמיד עם יהודי הארץ מכל השכבות. הוא ערך עם הסנהדרין סיבובים ברחבי הארץ ומינה בעצמו לתפקידי מינהלה.
מטרתו העיקרית של רבן גמליאל הייתה איחוד עם ישראל תחת הנהגה אחת. לשם כך כינס רבן גמליאל את כל חכמי הדור ליבנה, הוא נסע ברחבי הארץ והדריך את הרבים בהלכות החדשות שנכנסו לתוקף, ענה לשאלות של העם גם בארץ וגם בתפוצות ובדק את ההנהגה של הציבור. רבן גמליאל גם יצר קשר מתמיד עם תפוצות ישראל בגולה. הוא שלח תלמידי חכמים רבים לשליחויות מחוץ לישראל ופעולות אלו הביאו איתם הכנסות רבות מתרומות של יהודי התפוצות וגם עזרו ליצור קשר אישי בין יהודי הגולה לחכמי ישראל. לפעמים גם הוא עצמו היה נוסע לחוץ לארץ אל קהילות היהודים.

[עריכה] היצירה ההלכתית

איחוד ההלכה – בתקופת רבן גמליאל ניכרת שאיפה להגיע להחלטה בהלכה ולא להשאיר מחלוקות פתוחות. הוא כינס את חכמי ישראל וקבע שההלכה תיפסק על פי הרוב וחכם שיתנגד לכך יוחרם וינודה.
עד תקופתו של רבן גמליאל היו נוהגים שני זרמים שהתנגדו זה לזה – בית הלל ובית שמאי. בתקופת נשיאותו הוחלט לפסוק כבית הלל ולא כבית שמאי (בית שמאי היו בדרך כלל מחמירים ואילו בית הלל מקילים). הוא קבע ש"כל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה", כביכול. קביעה נוספת של החכמים היתה, שהולכים אחר הרוב של החכמים במקרה של מחלוקת ולא לפי רמת החכם המתווכח.
בימי בית שני היו כתות רבות בישראל, אך בתקופת רבן גמליאל נעלמו כמעט כל הכתות ואוחדו תחת הנהגה אחת. היו מקרים שהגיעו לידי מצבים קיצוניים כאשר רבן גמליאל רצה לכפות את דעת הרוב על היחיד. כך למשל הוא נהג בתקיפות כלפי רבי יהושע בן חנניה, מגדולי החכמים, והוא סילק מבית המדרש את רבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה תלמיד חכם גדול, משום שסירב לקבל את דעת הרוב. במקרה של רבי יהושע בן חנניה, החכמים החליטו להרחיק את רבן גמליאל ומינו במקומו חכם אחר. אבל לאחר זמן הוא חזר לכס הנשיאות.

[עריכה] המלחמה בנצרות

רבן גמליאל וחכמי יבנה שאפו לאחד את העם. בימי המרד הגדול, היו בתוך עם ישראל מאות כתות, ביניהן הנצרות, וכעת הייתה שאיפה לגבש את העם תחת הנהגה אחת. הנוצרים איימו בפירוק העם ולכן רבן גמליאל וחבריו נלחמו נגדם בחוזקה. מה גם שעל פי הנוצרים, ישו ניבא על בית המקדש כי "במקום הזה לא תישאר אבן על אבן". החכמים גזרו חרם על כל מי שיָראה קרבה לנוצרים, וכדי להרחיק את הנוצרים היהודים מבית הכנסת, תיקנו ברכה נוספת על תפילת שמונה עשרה, היא "ברכת המינים" (מינים = נוצרים), שבה נאמר: "למינים אל תהי תקוה".
שליח ציבור שדילג על הברכה הזו, נחשד מייד שהוא נוצרי, וכך הצליחו חכמי יבנה להרחיק את הנוצרים מתוך ישראל.

[עריכה] הלכות הקשורות למקדש

כיוון שבית המקדש נחרב, היה צורך לקבוע הלכות שיוציאו את העם מהמשבר של החורבן. רבן גמליאל וחבריו קבעו שהחגים, שבעבר כל עם ישראל היה עולה בהם לרגל בירושלים, ימשיכו להתקיים גם ללא העלייה לרגל ולמקדש.
בפסח, למשל, תיקנו לקרוא את ההגדה מסביב לסעודת פסח ולאכול מצות ומרורים זכר לקרבן פסח. במקום הקרבת קרבנות בבית המקדש, קבעו תפילה בבית הכנסת ואפשר היה להתפלל גם תפילת יחיד. עוד תיקנו לצום את כל הצומות שהתבטלו בימי בית המקדש השני וגם קבעו לעלות לירושלים בתשעה באב ולבכות על חורבן המקדש.

[עריכה] תרגום התנ"ך

אחד מתלמידיו של רבן גמליאל היה עקילס הגר, שבא מתוך האצולה הרומית והתקרב ליהדות עד שהתגייר. הוא תרגם את התנ"ך ליוונית, לפי השיטה של חכמים ושל רבי עקיבא, שלכל אות בתורה יש משמעות.
חכמי יבנה ביקשו מעקילס לתרגם את התנ"ך ליוונית, משום שהתרגום הקודם ליוונית, שנקרא "תרגום השבעים", היה רחוק מפרשנות ההלכה והאגדה של חכמי יבנה וגם משום שהנוצרים השתמשו בתרגום השבעים במקרים רבים, ולכן חכמי יבנה ביקשו להבדיל בין כתבי הנצרות ליהדות.

[עריכה] המרד בנשיאות

מקרה מיוחד גרם לחכמי יבנה להדיח את רבן גמליאל מהנשיאות ולמנות במקומו חכם אחר: רבן גמליאל היה אדם תקיף והחלטי; הוא לא הסכים שאחד מהחכמים לא יקבל את דעתם של שאר החכמים (הרוב קובע).
לרבן יוחנן בן זכאי היו שני תלמידים חשובים – רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. רבי אליעזר היה מחמיר בהלכה כמו בית שמאי, ובדרך כלל דעתו לא התקבלה על החכמים. פעם אחת רבי אליעזר לא היה מוכן לקבל את דעת החכמים ואז רבן גמליאל החליט להרחיק אותו מבית המדרש.
במקרה אחר, רבן גמליאל גרם לרבי יהושע להתבייש לפניו. כאן כבר חכמים לא ויתרו לרבן גמליאל, כיוון שרבי יהושע היה תלמיד חכם גדול והם החליטו להדיח את רבן גמליאל ומינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, שהיה גם חכם וגם עשיר. מאוחר יותר החכמים התפייסו עם רבן גמליאל והוא חזר לתפקידו כנשיא, ואילו רבי אלעזר התמנה לסגנו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רבן גמליאל

• רבן גמליאל דיבנה, באנציקלופדיה יהודית דעת.
• רבן גמליאל, אמי"ת שדרות.
• רבן גמליאל, מתוך "אישים", אתר דעת.