המינות האריאנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המינות האריאנית היא זרם בנצרות, שנקרא על שם מייסדו, אריוס, וסומן על ידי הכנסייה הנוצרית כמינות.
אריוס (בערך 256 - 336; Αρειος), היה תלמידו של לוקיאנוס מאנטיוכיה (250-312, תרגם את התנ"ך ליוונית).
בשנת 318 שימש אריוס בכמורה באלכסנדריה. אלכסנדר, אחד הבישופים באלכסנדריה בתקופתו, גרס כי הבן - ישו - שווה במהותו לאב - אלוהים, השקפה שהושפעה מהאלילות המצרית הקדומה. כנגד דעתו של אלכסנדר, אריוס כפר באלוהותו של ישו וטען כי הוא רק דומה לאב בהווייתו אך אינו זהה עמו; ישו נולד יש מאין, אך לפני הולדתו לא היה קיים. הבן ברא את העולם, אולם הבן שונה במהותו ובטבעו מן האב, משום שהיה לו גוף ובמקום נשמה נמצא בתוכו ה'לוגוס' שממנו נבעה 'רוח הקודש'.
ב-321 התכנסה ועידה באלכסנדריה ואריוס הודח מכהונתו, אולם חסידיו של אריוס התרבו והמחלוקת התפשטה במזרח. קונסטנטינוס הקיסר ניסה לפייס ביניהן ונכשל. אלכסנדר לחם בדעותיו של אריוס והצטרף אליו גם אתנסיוס ואז הקיסר כינס את ועידת ניקיאה ב-325 כדי להחליט על ההשקפה הנכונה. הקיסר לחץ על הועידה לדחות את השקפותיו של אריוס והועידה קבעה כי יש זהות גמורה במהויות של האב והבן וזהו עיקר של האמונה הנוצרית.
המחלוקת לא הסתיימה בכך, והקיסר קונסטנטינוס החליט לפתע לתמוך באריאנים וכינס ב-335 ועידה בצור, שבה ניצחו האריאנים. בנו, קונסטנטיוס, ששלט על המזרח, תמך באריאנים, אך אחיו של קונסטנטיוס ששלטו על שאר מחוזות האימפריה, דחו אותם. הקיסר תיאודוסיוס קבע ב-380 שהחלטות ועידת ניקאה יהפכו לחוק. ב-381 התכנסה ועידה בקונסטנטינופול ובה הוחלט סופית לקבל את עמדת ניקאה ולנדות את האריאנים. האריאנים ברחו לתחומי השליטה של השבטים הגרמאניים והשפיעו עליהם בקבלת הנצרות האריאנית, אך עד המאה ה-7 עברו גם אלו לנצרות האורתודוכסית.
כאשר יוסטיניאנוס הראשון (518-527) היה עוצר (מ-523), הוא פגע באריאנים בכך שלא מינה אותם למשרות ממשלתיות. תיאודוריק, המושל בפועל באימפריה הרומית, שביקש להגן על האריאנים, רצה לשלוח את האפיפיור יוהאנס הראשון אל יוסטיניאנוס. האפיפיור סירב בטענה שהוא עצמו מתנגד לאריאנים. תיאודוריק הכריחו והוא נסע לקונסטנטינופול, אך נכשל. כשחזר, השליך אותו תיאודוריק לכלא ושם הוא מת כעבור שנה.
