ועידת ניקיאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נצרות | |
 |
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| התאולוגיה הנוצרית | כתבי הקודש הנוצריים |
| הקרדו השילוש הקדוש החטא הקדמון צליבת, תחיית ועליית ישו הביאה השנייה שבעת החטאים |
הברית הישנה הברית החדשה הבשורות חזון יוחנן |
| הפולחן הנוצרי | אישים מרכזיים |
| הסקרמנטים טבילה · וידוי סעודת האדון צלב · איקונין |
ישו · יוחנן המטביל השליחים · פאולוס אבות הנצרות · האפיפיור הקדושים הנוצריים |
| הזרמים בנצרות | ההיסטוריה של הנצרות |
| נצרות קתולית נצרות אורתודוכסית נצרות פרוטסטנטית המינים בנצרות |
ועידת ניקיאה פילוג הכנסייה הנוצרית מסעי הצלב הפילוג המערבי הרפורמציה |
| ראו גם | |
| מונותאיזם | נצרות ואנטישמיות | אדריכלות כנסיות | |
ועידת ניקיאה, או ליתר דיוק, ועידת ניקיאה הראשונה - הוועידה האקומנית הראשונה של הכנסייה; התכנסה בשנת 325 לספירה בעיר ניקיאה שבאסיה הקטנה ביוזמת הקיסר קונסטנטינוס על-מנת לקבוע תקן אחיד לנצרות, אשר הייתה כבר נפוצה ברבים. בוועידה נקבעו עקרונות הכנסייה הנוצרית, ובהם האני מאמין הנוצרי ומועד חג הפסחא. כמו כן נקבע ברוב קולות מוחץ כי האריאנים שהתנגדו לשילוש הקדוש, הם כופרים.
[עריכה] תולדות
הוועידה כונסה בהוראת הקיסר הרומי קונסטנטינוס בעקבות המלצותיו של הוסיוס מקורדובה על הצורך לדון בבעיה האריאנית בפורום כלל-כנסייתי. לצורך כך, זומנו בקיץ 325 לעיר ניקיאה שבטורקיה דהיום כ-1800 בישופים מכל רחבי האימפריה הרומית - 1000 מהמזרח ו-800 מהמערב; ברם, לוועידה עצמו הגיעו רק כ-300 איש (אוזביוס מקיסריה גורס 250, אוסטתיוס גורס 270, ואתנסיוס, היירונימוס ואחרים גורסים 318). היה זה הכינוס הכללי הראשון של הכנסייה מאז כנס השליחים.
הוועידה נפתחה ב-20 במאי בדיונים על המינות של אריוס, שהייתה הנושא המרכזי שלה. במקביל ובצמוד לכך, התנהלו הדיונים על הצהרת האמונה הנוצרית, אשר ההצעות לניסוחה היו שונות בין אריוס לבין השאר. בתום הדיונים, ב-19 ביוני, דעת האורתודוכסים התקבלה ברוב קולות מוחץ (רק שניים לא תמכו). לאחר יישוב סוגיה זו, הוועידה דנה בתאריך חג הפסחא, בקרע המלטיאני, בסדרי קבלת סעודת האדון על-ידי כמרים וההסמכה לבישופות, ועוד כהנה וכהנה נושאים זוטרים יותר. הוועידה ננעלה ב-25 ביולי, שהיה גם יום השנה לתחילת מלכות קונסטנטינוס, אשר אישר את החלטות הוועידה והביע את רצונו לראות את הכנסייה אחת ומאוחדת.
[עריכה] החלטות הוועידה
1- דחיית האריאניזם – מחלוקת בין אריוס לאתאנסיוס מאלכסנדריה, שהיתה אז המרכז התיאולוגי של הנצרות, בדבר היחס בין האלהים לבין ישו. אריוס טען שהאלהים קדם לישו, והוא זה שברא את ישו. כלומר לאלוהים יש עדיפות עליו. לכן הוא האל האב שקדם לישו, וישו האל הבן. לדעתו ישו הפך לאל רק אחרי הצליבה והתחייה. הוועידה החליטה בניגוד לדעתו של אריוס וקיבלה את עיקרון השוויון במהות בין האל ללוגוס. כלומר, שניהם שווים במהותם, וישו הוא "אל הבא מאל". שניהם לא נבראו – הם קיימים מאז ומעולם "והוא לפני הכל"[1] אריוס הוחרם וכך נוצר הפילוג האריאני. קונסטאנטינוס וקיסרים אחרים נתנו את חסותם לאריאנים, עד לועידת קונסטנטינופוליס הראשונה ב- 381 שבה נקבע כי ההשקפה האריאנית היא עבירה.
2- האירגון הטריטוריאלי של הכנסייה יהיה חופף לארגון המינהלי של האימפריה. רומא ראשונה ואחריה לפי סדר: אלכסנדריה ואנטיוכיה.
3- לבישוף ירושלים הוענק מעמד מיוחד מכוח המסורת. התקנה השביעית קובעת כי לבישוף של ירושלים "זכויות הולמות את מעלת כבודו, וזאת אגב שמירת מעמדו של המטרופוליטאן", רק ב-451 בועידת כלקדון ניתנה לירושלים מעמד של פטריארכיה.
[עריכה] השפעות הוועידה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
| שבע הוועידות הראשונות | כנס השליחים | ועידת ניקיאה | ועידת סירמיום | ועידת קונסטנטינופוליס הראשונה | ועידת אפסוס | ועידת אפסוס השנייה | ועידת כלקדון | ועידת קונסטנטינופוליס השנייה | ועידת קונסטנטינופוליס השלישית וועידת קוויניסקסט | ועידת האיקונוקלסטים | ועידת ניקיאה השנייה |
| ועידות קתוליות | ועידת קונסטנטינופוליס הרביעית (קתולית) | ועידת סוטרי | ועידת לטראנו הראשונה | ועידת לטראנו השנייה | ועידת לטראנו השלישית | ועידת לטראנו הרביעית | ועידת ליון הראשונה | ועידת ליון השנייה | ועידת ויין | ועידת פיזה | ועידת קונסטנץ | ועידת סיינה | ועידת בזל | ועידת לטראנו החמישית | ועידת טרנטו | ועידת הוותיקן הראשונה | ועידת הוותיקן השנייה |
| ועידות אורתודוכסיות | ועידת קונסטנטינופוליס הרביעית (אורתודוכסית) | ועידת קונסטנטינופוליס החמישית | כנס ירושלים |
ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
