אירלנד

הרפובליקה של אירלנד (באירית: Poblacht na hÉireann, ובקיצור: Éire, אֵיירֵה) הינו שמה הרשמי של מדינה הנמצאת ב"אי אירלנד" ושולטת על 26 מתוך 32 המחוזות באי, המהווים כחמש שישיות משטחו. האי שוכן צפונית מערבית ליבשת אירופה, ממערב לאי בריטניה. שאר שטחו של האי, הידוע בתור "צפון אירלנד" הוא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד (שידועה בקיצור כ"בריטניה").

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 פוליטיקה
3 כלכלה
4 מחוזות
5 גאוגרפיה
- 5.1 אקלים
- 5.2 חי וצומח
6 דמוגרפיה
- 6.1 דת
  - 6.1.1 היהודים באירלנד
7 תרבות
8 ראו גם
9 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אירלנד

בני האדם הגיעו לראשונה לאירלנד בתקופת הקרח האחרונה, בסביבות השנים 6,000 עד 7,000 לפני הספירה כשהיה קיים חיבור יבשתי מאירופה, דרך בריטניה. באי התפתחה תרבות פגאנית מקומית שהושפעה מפלישה של שבטים קלטים וגאלים במאה הרביעית לפני הספירה. אירלנד לא נשלטה מעולם על ידי האימפריה הרומית.

התלתן של פטריק הקדוש - סמלם של האירים בכל תפוצותיהם

לפי המסורת, הגיע לאירלנד בשנת 432 לספירה סנט פטריק, כנראה ממוצא קלטי, שהחל להמיר לנצרות את תושבי האי. פטריק לא פגע באורח החיים השבטי ובמסורת החיים של האירים, אך כינס לספר חוקים את החוקים שלפיהם חיו התושבים, ושינה רק את החוקים שסתרו את הנצרות. הוא שהנחיל את השימוש באלפבית הרומי ואיפשר לנזירים האיריים לשמר חלקים נרחבים של הספרות הקלטית, שנשמרה עד אז רק בעל פה.

ההגמוניה הנוצרית הופרה, ובמשך 200 שנה של לחימה לא רצופה כשהויקינגים שטפו את האי ושדדו כנסיות וערים. הם הקימו ערי חוף רבות, ביניהן דבלין (מהמילה הגאלית: Án Dubh Linn, "בריכה שחורה"). הם הובסו על ידי המלך האירי בריאן בורו (Brian Boru), והאירים היו משוחררים כ-150 שנה. למרות זאת בתקופה זו, הם כילו את מרצם ומשאביהם על מלחמות פנימיות בין השושלות.

דגל אירלנד מתנוסס בדבלין

בתחילת האלף השני עלו באירלנד מספר שליטים מקומיים שיסדו שושלות מלוכה. בשנת 1169 פלשו הבריטים והנורמנים לאירלנד, לאחר שהוזמנו על ידי מלך מקומי בשם דרמוט מק'מורו להתערב בסכסוך פנימי. הכתר האירי אוחד עם הכתר האנגלי והם נשלטו על ידי מלך אחד. למרות זאת כונן באירלנד פרלמנט עצמאי.

תקופת שלטונו של הנרי השמיני, מלך אנגליה הייתה מלאה תהפוכות באירלנד. בשנת 1541 היא הופרדה, בצעד סמלי מבריטניה והוכרזה כממלכה נפרדת, למרות שבאופן אוטומטי שליטה היה מלך בריטניה. הנרי השמיני היה גם המלך שגירש את הכנסייה הקתולית מבריטניה בעקבות סירובו של האפיפיור לבטל את נישואיו. הנרי ובנו, אדוארד השישי, הצליחו להכחיד את הנצרות הקתולית מבריטניה אך לא הצליחו כך באירלנד שנשארה קתולית.

מאמר זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אירלנד

היסטוריה קדומה

ימי הביניים המוקדמים

ימי הביניים

מהרפורמציה עד קרומוול

מהרסטורציה ועד לאיחוד הפרלמנטים

מהאיחוד ועד למלחמת העולם הראשונה

ממרידת חג הפסחא עד לחוזה האנגלו-אירי

מדינת אירלנד החופשית

היסטוריה של אייר

אייר מ-1995 ואילך

היסטוריה של צפון אירלנד

אירלנד

במהלך המאה ה-17 שלחו פרוטסטנטים אנגלים וסקוטים שרצו למגר את הקתולים מאירלנד, מתישבים שהקימו מושבות פרוטסטנטיות בצפון אירלנד.

ב-1801 העביר הפרלמנט האירי החלטה כי אירלנד תאוחד עם "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה", שנוצרה מאיחוד של אנגליה וסקוטלנד ב-1707. כתוצאה מהאיחוד נוצרה "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד". דגל הממלכה המאוחדת של היום נוצר משילוב של דגל סקוטלנד (רקע כחול עם צלב לבן אלכסוני), דגל אנגליה (צלב אדום על רקע לבן) ו"הצלב של סנט פטריק" האירי (צלב אדום נטוי באלכסון).

בשנת 1846 החל "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד" אחד מהאירועים הטראומתיים ביותר בהיסטוריה האירית. באותה תקופה, ממגוון סיבות חקלאיות, כלכליות וחברתיות נוצרו תנאי רעב אשר המיתו מאות אלפים מתושבי האי. הגורם המיידי להיווצרות הייתה פטרית הכימשון שהתפשטה בכל האי וכילתה את רוב היבולים של פריט המזון הבסיסי של רוב תושבי האי, תפוח האדמה. כתוצאה מהרעב שנמשך שלוש שנים מתו כחצי מיליון איש ומיליונים אחרים היגרו לארצות הברית, בריטניה, קנדה ואוסטרליה.

האיחוד החזיק מעמד עד תחילת המאה ה-20. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לאומנים אירים למרוד בשלטון הבריטי. לאחר מלחמת עצמאות שנמשכה שנתיים הוכרזה עצמאות אירלנד ב6 בדצמבר 1921.

בהסכם העצמאות נקבע כי המחוזות של צפון אירלנד, בהם הייתה גם אוכלוסייה פרוטסטנטית, יוכלו לבחור אם להצטרף לאירלנד או להשאר חלק מהמלכה המאוחדת. ששת המחוזות הללו (מתוך 32) אכן בחרו להשאר ב"ממלכה המאוחדת" וכך פוצל האי בינה לבין מדינת אירלנד החופשית.

אירלנד עברה מספר גילגולים חוקתיים עד שב-1947 הוכרזה הרפובליקה. אז היא גם התנתקה סופית מהממלכה המאוחדת ואף חדלה להיות חברה בחבר העמים הבריטי. אירלנד הייתה מהראשונות להצטרף לאיחוד האירופי עוד בשנת 1955. בדצמבר אותה שנה הצטרפה אירלנד גם לאו"ם.

במהלך החצי השני של המאה ה-20 הייתה ממשלת אירלנד מעורבת עמוקות במציאת פתרון לסכסוך בין הקתולים והפרוטסטנטים בצפון אירלנד. היא אף נתנה את חסותה להסכם השלום של שנת 1998.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אירלנד

ברטי אהרן (משמאל), ראש ממשלת אירלנד, לצד ג'ורג' בוש הבן, נשיא ארצות הברית

אירלנד הינה רפובליקה, בה מערכת פרלמנטרית וממשלה. נשיאה של אירלנד, המשמש כראש המדינה, נבחר לתקופה בת שבע שנים, ויכול להבחר אך פעם אחת. תפקידו של הנשיא הוא סמלי ברובו, אך עדיין יש לו מספר תפקידים וסמכויות על פי החוקה, בביצועם הוא נעזר בגוף מייעץ בשם "מועצת המדינה".

ראש ממשלת אירלנד מכונה באירית טישֵך (Taoiseach); במילה זו נעשה שימוש אף באנגלית (בעיקר בדיווחי חדשות). ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא לפי המלצת הפרלמנט. ראש הממשלה הוא בדרך כלל מנהיגה של המפלגה הפוליטית, או קואליציה בין המפלגות אשר מייצגת את מירב המנדטים שקיבלו המפלגות בבחירות הכלליות.

הפרלמנט ובו שני בתים, מורכב מן הבית העליון, הסנאט, ומן הבית התחתון, הדול (Dáil). בסנאט שישים חברים: אחד-עשר מתמנים על ידי ראש ממשלה, שישה נבחרים על ידי האוניברסיטאות ו-43 נבחרים מתוך פאנלים של מועמדים. בדול 166 חברים, המכונים TD - Teachtaí Dála (מקביל לראשי התיבות ח"כ). חברי הדול נבחרים בבחירות אזוריות לפי שיטה של ייצוג יחסי. על פי החוקה האירית יש לערוך בחירות לפחות אחת לשבע שנים. על פי החוק הבחירות נערכות אחת לחמש שנים.

הממשלה הינה מוגבלת חוקתית לחמישה עשר חברים. שניים לכל היותר הינם חברי הסנאט. ראש הממשלה וסגנו, וכן שר האוצר חייבים להיות חברי הדאיל. הממשלה הנוכחית מורכבת מקואליציה של שתי מפלגות פיאנה פול, בהנהגת ראש הממשלה ברטי אהרן והדמוקרטים הפרוגרסיבים בהנהגת סגן רוה"מ מרי הרני. האופוזיציה העיקרית הינה כיום מצד מפלגות פיין גייל והלייבור.

המפלגות העיקריות באירלנד הינן פיאנה פול (המפלגה הרפובליקנית), שהינה מפלגת השלטון העיקרית בהיסטוריה של אירלנד. מאז ייסודה בשנת 1926 הייתה המפלגה בשלטון במשך 55 שנים (שלא ברציפות) ורוב נשיאי אירלנד וראשי ממשלתה יצאו משורות מפלגה זו. המפלגה השנייה בגודלה, המשמשת כיום באופוזיציה, הינה פיין גייל, אשר הוקמה בשנת 1933 מאיחודן של כמה מפלגות. מבחינה היסטורית היו פיין גייל וקודמותיה תומכות בחוזה האנגלו אירי, אשר הקים את מדינת אירלנד החופשית שקדמה לאירלנד, על חלק משטח האי אירלנד, ופיאנה פול הייתה מפלגתם של המתנגדים לחוזה. המפלגה השלישית בגודלה הינה הלייבור, מפלגת העבודה, מפלגה סוציאל דמוקרטית. מפלגה נוספת היא המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית, מפלגה ליברלית ימנית אשר נוסדה בשנת 1987 על ידי TD מפיאנה פול ומפיין גייל, והינה כיום בקואליציה ומשורותיה מונתה סגן ראש הממשלה.

מפלגות אחרות הן שין פיין שהינה למעשה הזרוע הפוליטית של ה-IRA, הצבא האירי הרפובליקני, הלוחם לאיחודו של האי. המפלגה טוענת כי היא המשכה של מפלגת שין פיין ההיסטורית שהוקמה בשנת 1905, אך מאז עברו על מפלגה זו גלגולים רבים, וטענה זו מוטלת בספק. עד לאחרונה דישדשה המפלגה בשולי הפוליטיקה באירלנד, אך לאחר הפסקת האש בצפון בשנות ה-90, גדל באופן משמעותי מספר תומכיה, אך עדיין הינה שולית ביחס לשלוש המפלגות הגדולות. כן פעילה באירלנד מפלגה ירוקה קטנה.

רבים סבורים כי הדמות הידועה ביותר בפוליטיקה האירית ברחבי העולם הינה מרי רובינסון, נשיאת אירלנד לשעבר, אשר בין 1997 ו-2002 שימשה כנציגת האו"ם לזכויות האדם.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אירלנד

המשק האירי הוא משק מודרני וקטן יחסית הנשען על מסחר. המשק האירי צמח בממוצע בכ-10% בין השנים 1995-2000. חקלאות, פעם הסקטור החשוב בכלכלה האירית, הוחלפה בתעשייה שהיום אחראית לכ-46% מן התמ"ג, 80% מן היצוא ולכ-29% מכוח העבודה. למרות שייצוא הוא המנוע העיקרי שמניע את הכלכלה האירית גם העלייה בצריכה הפרטית וההתאוששות בענף הבנייה ובהשקעות העסקים תורמות לצמיחה הכלכלית. האינפלציה עומדת על כ2.3% נכון ל-2005, זוהי התאוששות מרמות של 4%-5% שהיו נהוגות לפני כמה שנים. דבלין עיר הבירה נכנכסה למקום ה-22 בסקר עולמי שבחן את יוקר המחיה בערים שונות ברחבי העולם.

[עריכה] מחוזות

הרפובליקה של אירלנד

1. מחוז דבלין
2. מחוז ויקלאו
3. מחוז וקזפורד
4. מחוז קרלאו
5. מחוז קילדר
6. מחוז מאט'
7. מחוז לאוט'
8. מחוז מונגן
9. מחוז קאוואן
10. מחוז לונגפורד
11. מחוז וסטמאט'
12. מחוז אופלי
13. מחוז לואיס
14. מחוז קילקני
15. חוזר ווטקפורד
16. מחוז קורק

17. מחוז קרי
18. מחוז לימריק
19. מחוז טיפררי
20. מחוז קלייר
21. מחוז גלוואי
22. מחוז מיו
23. מחוז רוסקומון
24. מחוז סליגו
25. מחוז לייטרים
26. מחוז דונגל
צפון אירלנד
1. מחוז פרמנג
2. מחוז טיירון
3. מחוז לונדונדרו
4. מחוז אנטרים
5. מחוז דאון
6. מחוז ארמג

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – אירלנד (אי)

מפת אירלנד

נוף טבעי באירלנד

קתדרלת קולמן הקדוש בקוֹאוּ (Cobh)

שלט דרכים דו-לשוני טיפוסי (הכתב הקטן: אירית). התמונה צולמה למעשה בלונדון, בריטניה

שטחו של האי האירי הוא 84,421 קמ"ר. אורך האי (מצפון לדרום) 485 ק"מ, רוחבו (ממזרח למערב) 275 ק"מ ואורך קו החוף שלו 1,448 ק"מ. ממערב לאי משתרע האוקיאנוס האטלנטי , מצפונו התעלה הצפונית, ממזרח הים האירי המפריד בין אירלנד לבריטניה ומתחבר לאוקיאנוס דרך תעלת סנט ג'ורג והים הקלטי, בדרום מזרח האי. למעשה, זהו אי באוקיאנוס האטלנטי.

החלק המרכזי של האי הוא שפלה. המוקפת בשטחים הרריים. החוף המערבי של אירלנד בין קורק (Cork) ודונגל (Donegal) מורכב ברובו מצוקים תלולים שמסתיימים בים. ההר הגבוה ביותר הוא Carrauntoohil וגובהו 1,041 מטר. דרום מערב אירלנד כולל את אזור נהר שנון (Shannon), הנהר הארוך באי, אשר חוצה את האי מצפון-מזרח לדרום-מערב ונשפך אל הים ממערב לעיר לימריק (Limerick). האזור הדרום מערבי מכיל מספר רב של אגמים שבהם ניתן לדוג. בנוסף לאגמים יש בדרום מערב האי הרים קשוחים ומישורים פוריים. באזור זה נמצא גם מישור בורן, מישור ענק של אבן גיר.

[עריכה] אקלים

באי מושפע מאוד מהזרם הצפון אטלנטי, שהוא ההמשך הצפון מערבי של זרם הגולף הבא מהקריביים. חום המים בזרם גורם למזג אוויר מתון יחסית באי. הקיץ איננו חם אם כי הטמפרטורה יכולה להגיע ל-30 מעלות צלזיוס; בחורף הטמפרטורות מגיעות לעיתים לקיפאון, אך השלג נדיר. גשם יורד כמעט כל השנה, בממוצע ב-275 ימים. כמויות הגשם הגדולות גורמות לכך שבאי יש שטחי דשא וצמחיה ירוקים כל השנה ולכן מכנים את האי: אי הברקת (Emerald Isle).

[עריכה] חי וצומח

אדמתו של האי עליו אירלנד נמצאת פוריה ביותר ומכוסה בצמחייה ירוקת-עד. היערות אינם רבים ושטחי דשא ומרעה מכסים את רוב שטחו של האי. הגידול התרבותי הנפוץ ביותר הינו תפוח האדמה. העם האירי הסתמך במשך שנים ארוכות על גידול תפוחי אדמה למחייתו; פטרייה שהרסה בעבר את יבולי תפוחי האדמה הובילה לרעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד. גידול נפוץ נוסף הינו השעורה. עולם החי באי אינו מגוון. באי נפוץ גידולם של צאן, חזירים ובקר. יש לציין את העדרם של הנחשים באי. המסורת האירית מספרת כי אלו גורשו משטחו של האי על ידי פטריק הקדוש.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של אירלנד

מבחינה אתנית, מרבית האירים הם קלטים, למרות שיש מיעוט גדול של אנגלים. השפות הרשמיות במדינה הן אירית ואנגלית, האחרונה מוגדרת מבחינה חוקתית כשפה השנייה במדינה.

מצבו של העם האירי ייחודי, ומזכיר את זה של העם היהודי, בכך שרוב רובו חי מחוץ לגבולות מדינת המוצא שלו. בהשוואה לפחות מ-4 מיליון אירים החיים באירלנד, חיים בארצות הברית למעלה מ-30 מיליון תושבים שמוצאם אירי. קהילות גדולות נוספות קיימות בבריטניה ובקנדה.

[עריכה] דת

הרפובליקה האירית היא ב-92% נוצרית קתולית, אולם קיימת ירידה הדרגתית באדיקות האמונה הקתולית באוכלוסייה האירית. הכנסייה הוכתה בשנות ה-1990 במספר סקנדלים מיניים והאשמות על מסורת של טיוח, בין היתר בשל בתי-המחסה מגדלנה.

הדת השנייה בגודלה במדינה היא הכנסייה האירית (אנגליקנית). כנסייה זו הייתה בירידה במספר המאמינים במאה ה-20, אך בזמן האחרון היא חווה עליה קטנה במספרם.

לפי נתונים משנת 2002 במדינה קיימות קהילות קטנות נוספות של כתות נוצריות וקהילות איסלאמיות.

[עריכה] היהודים באירלנד

ערך מורחב – היהודים באירלנד

היהודים התיישבו באירלנד עוד בימי הביניים אך למרות זאת הקהילה היהודית שם אף פעם לא הייתה גדולה. ב-1971 היו באירלנד הצפונית 968 יהודים ובאירלנד הדרומית 2633. רוב יהודי אירלנד הדרומית יושבים בדבלין ובאירלנד הצפונית יושבים היהודים בבלפאסט.

היהודים באירלנד היוו תמיד מיעוט קטן, ומעולם לא עלו במספרם על כמה אלפים. ההיסטוריה של יהודי אירלנד הינה קצרה, מכיוון שהגירה משמעותית לאירלנד החלה רק בשנות השמונים של המאה ה-19. האירים מעולם לא הראו אנטישמיות יוצאת דופן בהשוואה ליחס ליהודים במקומות אחרים, אך גם לא היוו חברה מסבירת פנים ליהודים, ולא קלטו את היהודים בהמוניהם.

היהודי המפורסם ביותר שמוצאו מאירלנד הוא נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג.

ראו גם: יחסי יהודים ואירים בארצות הברית

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות אירית

אירלנד היא יצואנית תרבות לעולם. המהגרים האירים שימרו את תרבותם וכך הפיצו אותה בכל המקומות שהגיעו אליהם. המוזיקה האירית המסורתית מנוגנת על ידי להקות מכל רחבי העולם ואף על ידי להקות ישראליות. גם תרבות הפאבים והבירה האירית נפוצים ביותר.

מקרב העם האירי יצאו כותבים רבים: