איראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה האיסלאמית של איראן (בפרסית: جمهوری اسلامی ايران, גֻ'מְהוּרִי-יֶה אֶסְלַאמִי-יֶה אִירַאן) היא רפובליקה איסלאמית שיעית הנמצאת באסיה. היא גובלת באפגניסטן ובפקיסטן במזרח, בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בעיראק ובתורכיה במערב. למדינה קו חוף עם הים הכספי בצפון, ועם המפרץ הפרסי יחד עם מפרץ עומן בדרום. עד 1935 נקראה איראן בשם פרס על שם האוכלוסייה הפרסית המתגוררת באזורים אלה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 משבר 1946 2 פוליטיקה וממשל 2.1 יחסי חוץ 3 כלכלה 4 שלטון מקומי 5 גאוגרפיה 6 דמוגרפיה 7 ראו גם 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של איראן

איראן הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן, ויש עדויות לתרבות בהרים הגובלים במסופוטמיה בכתבים שומריים. שיא הפריחה החל עם כיבושי כורש הגדול (אמצע המאה ה-6 לפנה"ס), שהקים את ממלכת פרס. זו החזיקה מעמד עד שנת 331 לפנה"ס, כאשר נכבשה על ידי אלכסנדר הגדול. במשך תקופה מסוימת הייתה תחת שלטון הלניסטי.

בסביבות 250 לפנה"ס נכבש האזור על ידי הפרתים. תחילה קיבלו את מרותו של בית סלאוקוס, אך כעבור 100 שנה מרדו וזכו בעצמאות. במאה הראשונה לפנה"ס ובמאה הראשונה אחרי הספירה ניהלו מלחמות עם רומא.

משנת 226 עד 651 לספירה שרר באיראן שלטון האימפריה הפרסית-סאסאנית. שליטי השושלת הסאסאנית נלחמו ללא הפסקה עם האימפריה הביזנטית אך ללא הצלחה ממשית לצד כלשהו. במאה ה-8 נכבשו על ידי הערבים וקיבלו את האיסלאם. למרות שהיו מוסלמים, שמרו תמיד על עצמאות ולא נכללו במסגרת אימפריה זו או אחרת לאחר פירוק החליפות.

במאה ה-18 ירדה איראן מגדולתה והייתה לחצי קולוניה מערבית. המצב המשיך עד המחצית השנייה של המאה ה-20.

[עריכה] משבר 1946

ברית המועצות ראתה באיראן נכס אסטרטגי ורצתה לרכוש בה השפעה. כבר באוגוסט 1941 השתלטו כוחות בריטיים וסובייטיים במבצע משותף על איראן כדי להבטיח אספקה מהמערב לברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה. הסובייטים השתלטו על הצפון והבריטים והאמריקאים על הדרום, בעוד שטהרן הייתה תחת שליטה משותפת. לקראת 1946 הבטיח סטלין כי תוך שישה חודשים ייסוגו הכוחות אך לברית המועצות היו תכניות ארוכות טווח לגבי איראן תוך תמיכה במפלגה הקומוניסטית האיראנית, מפלגת ה"תודה".

בתחילת 1946 הגיע המועד המוסכם של נסיגת הכוחות מאיראן. הכוחות האמריקניים נסוגו ב- 1 בינואר והבריטים היו מחויבים לסגת עד ה- 2 במרץ. הסובייטים לעומת זאת לא הראו כל כוונות נסיגה. הסובייטים אף תמכו בניסיונות להקמת רפובליקות עצמאיות בצפון איראן ("אזרביג'אן האיראנית" ו"הרפובליקה העממית הכורדית של מאהאבאד") תוך דרישה מהממשלה המרכזית להכיר בהן. איראן פנתה בינואר 1946 למועצת הביטחון של האו"ם תוך שבריטניה וארצות הברית תומכות בעמדתה. ארצות הברית איימה במשלוח כוחות לאיראן ועל כן החליטה ברית המועצות לסגת שכן היא הכירה במגבלות כוחה. לתומה חשבה ברית המועצות כי איראן לא תעניין את ארצות הברית שכן היא לא הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית עבורה אך הסובייטים טעו בהניחם כך.

ברית המועצות נסוגה ואיראן חיסלה את הרפובליקות הקומוניסטיות שהקימו הסובייטים בצפונה, כולל מנהיגיהן. גם ניסיונות הסובייטים להשתלט על הנפט האיראני באמצעות הקמת חברות משותפות סובייטיות-איראניות לא צלחו וכך נותר סטלין ללא דבר מהמשבר האיראני. לא זאת בלבד שהוא לא רשם אף הישג, אלא שמעתה והלאה נשענה איראן בעיקר על המערב והחלה לראות בברית המועצות אויב. האוריינטציה המערבית של איראן נמשכה עד הפלת השאה בשנת 1979.

ב-1951 נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות לראשות הממשלה ולפרלמנט. ראש הממשלה הנבחר, מוחמד מוסאדק, פעל להבטחת עצמאות מדינית וכלכלית מלאה מהאימפריה הבריטית, בראש ובראשונה באמצעות החלטתו להלאים את חברת הנפט האנגלו-פרסית, אשר החזיקה במונופול על ייצור הנפט במדינה ואשר הייתה בבעלות בריטית. מהלך זה, אשר פגע קשות באינטרסים הכלכליים של בריטניה באזור, הביא בסופו של דבר לכך שב-1953, במבצע שתוכנן והוצא לפועל על ידי ארגוני המודיעין של ארצות הברית ובריטניה, ממשלתו של מוסאדק הופלה בהפיכה צבאית.

לאחר ההפיכה הושב השאה לשלטון, וזה ביטל את הלאמת תעשיית הנפט והנהיג משטר דיקטטורי פרו-מערבי. בשנת 1979 שלטונו של השאה הופל במהפכה עממית, והשלטון עבר לידיהם של איסלאמיסטים קיצונים, אשר מחזיקים בו עד היום.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של איראן

איראן היא רפובליקה איסלאמית, משטר איסלאמי שיעי, ובראשו "המנהיג העליון", אשר שולט במדינה בצורה מוחלטת. תפקידו לפקח על הפוליטיקה במדינה, הוא הממונה על הכוחות המזוינים האיראניים, ממונה על הצבא ועל המבצעים הביטחוניים והוא בעל הסמכות להכריז מלחמה.

במהפכה האיסלאמית בשנת 1979 הודח השאה מוחמד רזה שאה פהלווי מהשלטון והוקמה הרפובליקה האיסלאמית של איראן - משטר דתי שהונהג על ידי האייתוללה ח'ומייני, המנהיג העליון הראשון של הרפובליקה. ברבות הימים תפס את מקומו עלי ח'מנאי, והוא מכהן בתפקיד המנהיג העליון בימים אלה.

על פי החוקה האיראנית, הנשיא הוא הדמות החזקה ביותר במדינה לאחר המנהיג העליון. הנשיא נבחר לתקופה של 4 שנים ולפני היבחרו, מועמדותו חייבת להיות מאושרת על ידי מועצת המומחים. תפקידו לפקח על מועצת השרים, לתאם החלטות ממשלה, ולקבוע מדיניות שתונח לפני המחוקק. נשיאה הנוכחי של איראן הוא מחמוד אחמדינג'אד שהחליף ביוני 2005 את מוחמד ח'אתמי.

[עריכה] יחסי חוץ

במהלך ההפיכה התהפכו לגמרי גם יחסי ישראל-איראן - מיחסים טובים לעוינות מוחלטת.

איראן מעורבת במידה רבה בטרור המוסלמי. היא מממנת, מאמנת ומדריכה מספר רב של ארגוני טרור, ביניהם החמאס והפת"ח. עם זאת, הארגונים המזוהים ביותר עמה - ואשר נשלטים על ידיה במידה מסוימת - הם החיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי, שנתונים גם לשליטה חלקית של סוריה. בסוף 2005 פורסם כי איראן מסייעת לסוריה לפתח נשק כימי.

המשטר באיראן הצהיר בעבר על עוינותו העמוקה כלפי ישראל. את הרוח העוינת הזו הביא לידי ביטוי מלא הנשיא אחמדינז'אד ב־27 באוקטובר 2005 בוועידה בטהראן שכותרתה "עולם ללא ציונות", בה הצהיר כי "יש למחוק את ישראל מהמפה", וכי הקמת מדינת ישראל הייתה צעד תוקפני כלפי האיסלאם. מדינות שונות כמו ארצות הברית, צרפת, קנדה ובריטניה הגיבו בגל גינויים על דבריו.

ערך זה דורש עדכון ערך זה עוסק בנושא אקטואלי או כזה המשתנה במהירות, ומאז העריכה האחרונה של הערך ארעו מאורעות הדורשים את עדכונו.

נכון ל-2005, ארצות הברית ומדינות אירופה מנסות למנוע מאיראן את היכולת לבנות פצצת אטום. לאיראן יש כבר כור גרעיני והיא בשלב מתקדם ביותר של פיתוח יכולת להעשרת אורניום. מומחים העריכו שלקראת סוף 2005 לא תהיה אפשרות לעצור את איראן מלפתח יכולת גרעינית שתאפשר ייצור של פצצת אטום.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת איראן

כלכלת איראן היא כלכלה ריכוזית בה המדינה שולטת על מרבית המשאבים העיקריים. המדינה מחזיקה במשאבי הנפט ברשותה, וכן שולטת על רוב המיזמים הגדולים בשטחה; יש לה שליטה בחקלאות הכפרית ובעסקים הקטנים שעוסקים במסחר ושירותים. לאיראן המודרנית יש מעמד ביניים איתן וכלכלה שנמצאת בצמיחה, אולם היא ממשיכה להיות מושפעת מאינפלציה ואבטלה.

איראן היא מדינה עשירה במשאבים טבעיים הקשורים לאנרגיה כגון נפט וגז טבעי. היא נחשבת כמפיקת הנפט השנייה בגודלה בארגון המדינות החברות באופ"ק, ועתודות הנפט המוכחות שלה מכילות כ-10% מכלל עתודות הנפט בעולם. כמו כן, איראן היא המדינה השנייה בגודלה בעתודות הגז שלה (אחרי רוסיה).

המדינה משקיעה רבות כדי לגוון את מקורות ההכנסה שלה ולהקטין את התלות בנפט. השלטון מנסה לעודד תהליך זה על ידי השקעה בענפים כמו ענף ייצור הרכב, ענף החלל, אלקטרוניקה צרכנית, טכנולוגיה פטרוכימית וטכנולוגיה גרעינית.

בין השותפים העסקיים הגדולים של איראן: צרפת, גרמניה, איטליה, רוסיה, סין, יפן וקוריאה הצפונית. מאז שנות התשעים הגבירה איראן את שיתוף הפעולה הכלכלי שלה עם מדינות מתפתחות רבות, כגון סוריה, הודו, קובה, ונצואלה ודרום אפריקה. כמו כן, איראן מגדילה את המסחר שלה עם שכנותיה תורכיה ופקיסטן, ויחד עם מדינות אלה היא תומכת ברעיון ליצירת שוק כלכלי מאוחד באזור המערבי של מרכז אסיה.

במונחי תוצר מקומי גולמי המדינה ממוקמת בעשרים המדינות בעלות התל"ג הגבוה ביותר בעולם, עם תוצר לאומי בסך של 560,348 מיליון דולרים בשנת 2005 , רובו קשור להכנסות מיצוא נפט. אולם בגלל האוכלוסייה הגדולה שלה במושגי תוצר לנפש (מדד כלכלי המחשב את עושר האוכלוסייה) היא ממוקמת הרחק במקום ה-75 בעולם.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות איראן

איראן מחולקת ל-30 מחוזות (ostan-haa , יחיד: ostan):

1. טהראן 2. קום 3. מרקזי 4. קאזווין 5. גילן 6. טרדביל 7. זנג'ן 8. מזרח אזרבייג'ן 9. מערב אזרבייג'ן 10. כורדיסטן

11. המדאן 12. כרמנשאה 13. עילם 14. לורסטן 15. חוזיסטן 16. צ'הר מהל ובאח'תיארי 17. קוחקילויי ובוייר אחמד 18. בושאר 19. פארס 20. הורמוזגן

21. סיסטן ובולוצ'יסטן 22. כרמאן 23. יזד 24. אספהאן 25. סמנאן 26. מזנדרן 27. גולסטאן 28. צפון ח'ורסאן 29. רזבי ח'ורסאן 30. דרום ח'ורסאן

המחוזות נשלטים ממרכז מקומי, לרוב מדובר בעיר הגדולה ביותר במחוז. הסמכות המחוזית נמצאת בידי המושל (استاندار: ostāndār) והוא ממונה על ידי משרד הפנים בכפוף לאישור הקבינט.

עד שנת 2004 היו במדינה 28 מחוזות, אולם חוק שעבר בשנה זו פיצל את מחוז ח'ורסאן לשלושה מחוזות חדשים: צפון ח'ורסאן, רזבי ח'ורסאן ודרום ח'ורסאן.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של איראן

איראן שוכנת באזור הדרום-מערבי של אסיה, על גדות הים הכספי אשר נמצא בצפון המדינה, והמפרץ הפרסי יחד עם מפרץ עומן אשר נמצאים בדרום. היא גובלת בפקיסטן ובאפגניסטן במזרח, בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בתורכיה ובעיראק במערב. אורך גבולותיה מסתכם במעל 2,000 ק"מ.

שטחה הכולל של המדינה מגיע ל-1,648,000 קמ"ר והיא מדורגת כמדינה ה-17 בגודלה בעולם. לשם השוואה, שטחה שווה ערך לחמישית מארצות הברית, או לשטחן הכולל של בריטניה, צרפת, ספרד וגרמניה.

הנוף של איראן מורכב ברובו מרכסי הרים מחוספסים המפרידים מספר משקעים ומישורים אחד מהשני. החלק המערבי המאוכלס הוא ההררי ביותר עם רכסים כהרי זגרוס והרי אלבורז; זה האחרון מכיל את הנקודה הגבוהה ביותר במדינה, הדמבנד, שמגיעה לגובה של 5,607 מטר. החצי המזרחי מכיל ברובו שקעים מדבריים בלתי מיושבים שבהם זורמים מספר נחלי מלח.

המישורים הגדולים היחידים בשטחי המדינה מצויים לאורך החוף של הים הכספי והחלקים הצפוניים של המפרץ הפרסי, שם גובלת איראן בנהר שט אל ערב. מישורים קטנים ומקוטעים ניתן למצוא גם לאורך החוף של המפרץ הפרסי, מצר הורמוז, ומפרץ עומן.

אקלימה של איראן הוא בעיקר יבש או יבש למחצה, ולמרות זאת קיים מזג אוויר חצי טרופי לאורך חופי הים הכספי. החורף האיראני מתון יחסית, ואילו הקיץ לח וחם.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של איראן

ערך מורחב – דת באיראן

איראן היא מדינה גדולה עם אוכלוסייה בת כ-70 מיליון תושבים, והתפלגות אתנית גדולה מאוד של כ-80 קבוצות אתניות שונות זו מזו, ועם זאת דומות מבחינה תרבותית. בעוד מספר התושבים המדויק וההתפלגות האתנית שנויים במחלוקת, ידוע כי הרוב השולט הם הפרסים (51%), ואחריהם מספר מיעוטים כמו האזרים (24%), גילקים ומזנדרנים (8%), כורדים (7%), ערבים (3%), בלוצ'ים (2%), לורים (2%), טורקמנים (2%) וכן ארמנים, יהודים ואחרים.

ההתפלגות האתנית והשטחים הנרחבים של המדינה יצרו מצב מיוחד בו קיימות כמה עשרות שפות מדוברות, למרות שהשפה הרשמית היא השפה הפרסית.

מרבית העם האיראני הוא מוסלמי: 89% משתייכים לזרם השיעי (הדת הרשמית במדינה), ועוד 10% משתייכים לזרם הסוני, המהווה רוב במרבית במדינות המוסלמיות. המיעוטים הדתיים ה"לא-מוסלמים" הם הבהאים, זורואסטרים, יהודים ונוצרים. שלושת המיעוטים האחרונים הם מיעוטים רשמיים במדינה, ועל כן יש להם מושבים שמורים בפרלמנט.

הקהילה היהודית באיראן הצטמצמה מכ-85,000 איש בסוף תקופת השאה עד לכ-25,000 בשנת 2006. למרות יחסה העוין במוצהר של איראן למדינת ישראל, הקהילה אינה מאוימת באופן ישיר.

[עריכה] ראו גם

• יחסי ישראל-איראן
• תוכנית הגרעין האיראנית
• מיתולוגיה פרסית

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איראן

• אנציקלופדיה איראניקה
• מחוז ח'וזיסטן חותר לעצמאות בחסות אמריקאית - תיקדבקה
• איראן, מתוך: מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• "מלחמת האייתוללות" - מאבקי כוחות בהנהגה האיראנית, באתר "סיקור ממוקד"
• מהותו של האיום האיראני על ישראל - באתר "אומדיה"
• הטרור האיראני והשלכותיו, באתר "אומדיה"
• Persepolis Recreated - Documentary Movie - Reconstruction of Persepolis
• תרומתה של איראן לטרור האנטי-ישראלי, זיו מאור, באתר "אומדיה"
• Iran, its Neighbours and the Regional Crises דו"ח של תוכנית המזרח התיכון של מכון המחקר הבריטי "Chatham House"
• סקירת הזירה הדיפלומטית הבינלאומית לאור משבר הגרעין עם איראן, רן פורת, באתר "אומדיה"