ירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במדינת ירדן. לערך העוסק בשימושים אחרים במילה, ראו ירדן (פירושונים).

ממלכת ירדן (שמה הרשמי: "הממלכה הירדנית ההאשמית", المملكة الأردنّيّة الهاشميّة, אָלְמָמְלָכָּה (א)לְאֻרְדֻּנִּיָּה (א)לְהַאשִמִיָּה) שוכנת במזרח התיכון, והיא גובלת בצפון בסוריה, במערב בישראל, בדרום בים סוף (מפרץ עקבה) ובערב הסעודית, במזרח בערב הסעודית ובצפון מזרח בעיראק.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 2.1 קשרי ישראל וירדן 3 כלכלה 4 קולנוע ותרבות 5 גיאוגרפיה 5.1 אזורי ממלכת ירדן 5.2 אקלים 5.3 אתרי תיירות 6 דמוגרפיה 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ירדן

עבר הירדן המזרחי, הידוע כיום כממלכת ירדן, היה החל מהמאה ה-16 כלול בשטח מחוז דמשק שבאימפריה העותומנית ולא היה לו ייחוד היסטורי משלו, ולאחר סיום מלחמת העולם הראשונה היה חלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל (שהובטח ליהודים בהצהרת בלפור).
בשנת 1921, בעקבות "ועידת קהיר" באותה שנה החליטה בריטניה להוציא את האזור שממזרח לנהר הירדן משטח המנדט ולכונן בו נסיכות ערבית בראשות עבדאללה הראשון, שהוא ומשפחתו (השושלת האשמית) עזרו רבות לבריטים במלחמה במאבקם בשלטון התורכי.

הממלכה שקיבל עבדאללה הראשון הייתה שונה מאוד מן הממלכה של ימינו, שכן הרכבה הדמוגרפי כלל בעיקר ערבים בדואים, אשר היו נאמנים לשושלת ההאשמית.
מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948 הביאה עמה גל של מאות-אלפי פליטים פלסטינים שחצו את הירדן וקיבלו אזרחות, והפכו עד מהרה לרוב תושבי הממלכה, בנוסף לשלטון על הפלסטינים בגדה המערבית שסופחה במלחמה (והשלטון הירדני עליה הוכר רק על ידי בריטניה ופקיסטן).
עבדאללה נרצח ביולי 1951 על ידי פלסטיני בעת ביקור בהר הבית. את כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, אך הוא הודח לאחר שנה בשל מחלת רוח. בנו הקטן של טלאל, חוסיין, עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בהיותו בן 18.

כסאו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב. היו אלו שנים בהן פרחה התנועה הלאומית הערבית מיסודו של גמאל עבד אל נאצר. ממשליהם של מלכים ברחבי העולם הערבי קרסו לטובת כתות של קצינים בעלות אופי לאומי ופאן ערבי כבמצרים ובעיראק.
פלסטינים מהגדה המערבית סייעו בתחילת שנות ה-50 לפדאיון המצרי בפעולותיהם נגד ישראל, והצבא הירדני נאלץ לרסן אותם. בשנת 1964 הוקם בירדן אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) שהיווה ארגון-גג לכל התנועות הפלסטיניות (ובראשן פת"ח) שהתבסס בעיר כראמה.
בשנת 1965 נערך חילוף שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על כ-6000 קמ"ר שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה (מעל 6% משטח הממלכה), תמורת רצועת חוף של 12 קילומטרים דרומית לעיר עקבה.

טעות אסטרטגית משמעותית מצד חוסיין הייתה ההצטרפות של ירדן למלחמת ששת הימים, אשר גרמה לאבדן שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. חוסיין לא חזר על טעות זו, ונמנע מלהצטרף לסוריה ולמצרים במלחמת יום הכיפורים.

בנוסף, תוצאות מלחמת ששת הימים הביאו לפריחה של הלאומיות הפלסטינית, וחוסיין נאלץ להתמודד עם הארגונים פלסטינים החמושים אשר התבססו בממלכתו (כאשר 80% מאזרחי ממלכתו הינם ממוצא פלסטיני) ותקפו משטחה את ישראל, שהגיבה בפעולות תגמול (פעולת כראמה ב-1968) בהם השתתף גם הצבא הירדני. תגובתו האלימה של חוסיין למצב הידועה בכינוי "ספטמבר השחור", נגרמה בספטמבר 1970 בעקבות נסיון התנקשות כושל בחייו, ובה טבח חוסיים באנשי פת"ח והארגונים הפלסטינים (תוך נסיון של סוריה לפלוש מהצפון), וסילק את הנהגותיהם מהמדינה.

החל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה להיות גלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בשנת 1994. במצב עדין עמדה הממלכה בימי מלחמת המפרץ הראשונה כאשר חוסיין נדרש לאזן בין האינטרסים של סדאם חוסיין, שנתמך על ידי הארגונים הפלסטינים, אשר היה בכוחם לנסות ולערער את המצב הפנימי במדינה ובין האינטרסים של מדינות הקואליציה. בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין מדרדר. מזה שנים היה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר. סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999.

עבדאללה השני הינו מלך צעיר ומתון, בעל חינוך בריטי ונטייה פרו מערבית ברורה. נראה כי הוא מצליח לשמר את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית, אל מול הזעזועים העוברים על המזרח התיכון בתקופת מלכותו, לרבות אינתיפאדת אל-אקצה, פיגועי ה-11 בספטמבר ומלחמת המפרץ השניה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של ירדן

בשנת 1951, בזמן שלטונו הקצר של המלך טלל, חוקקה חוקה חדשה. תחת החוקה ירדן הוא מונרכיה חוקתית, אף על פי כן ניתן יותר כוח למונרך מאשר במדינות הארופאיות השונות כמו בריטניה והולנד.

לאחר ניסיון ההפיכה בשנת 1957 המלך חוסיין פיזר את הפרלמנט. בשנת 1989 הוא החזיר את הבחירות הפרלמנטריות והתיר בהדרגה ליברליזציה פוליטית. בשנת 1992 הותר להקים מפלגות פוליטיות, ובשנת 1993 ירדן קיימה את הבחירות הרב מפלגתיות הראשונות שלה מאז 1956.

[עריכה] קשרי ישראל וירדן

קשרי מדינת ישראל וירדן התאפיינו ביחס של דואליות במשך כל תקופת הסכסוכים בין ישראל ומדינות ערב. למרות שעבר הירדן הייתה חלק מהמנדט שעליו חלה הצהרת בלפור, ולמרות שהבריטים התכחשו להתחייבותם ונתקו את עבר הירדן כדי להקים שם את האמירות (נסיכות) ההאשמית, הכירה ההנהגה בישראל כמעט מההתחלה בריבונות ההאשמית והיו מגעים לכינון שלום.

עוד המלך עבדאללה, סבו של המלך חוסיין, חיפש אחר מסילות השלום עם היישוב היהודי בארץ ישראל, כשערב מלחמת העצמאות היו נסיונות לפשרה בינו לבין נציגי היישוב היהודי (בראשות גולדה מאיר) בהם הציעה בין היתר להקים מדינה דו-לאומית משותפת, אך כולם נדחו. כאשר מדינות ערב תקפו את היישוב היהודי עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היה הצבא הירדני (שנקרא אז "הלגיון הערבי") בתוכם, והסב אבדות קשות בירושלים ובגוש עציון. חיילי הלגיון היו תחת שלטון בריטי וקיבל חינוך בריטי, והתייחסו לשבויים הישראליים טוב מאשר כל מדינות ערב.

לחוסיין מלך ירדן היה יחס מיוחד לעם הישראלי. הוא היה היחיד שהיה מוכן לקבל פניות מקדימות של ממשלת ישראל. הגבול בין המדינות פעל למעשה כאילו אין מצב מלחמה. הוא היה פתוח למעבר סחורות וגם למעברם של תושבי השטחים. ב-1973 אף נפגש חוסיין עם ראש הממלשה גולדה מאיר והזהיר אותה ממלחמת יום כיפור המתקרבת.

בשנת 1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן וכונן שלום בין המדינות. כיום היחסים בין ישראל לירדן חמים, ומעברי הגבול פתוחים, אם כי משמשים בעיקר תיירים, תושבי השטחים ואנשים עסקים הנמצאים בקשרים עסקיים עם ירדן. קיימות מספר יוזמות עסקיות כגון מפעלי טכסטיל ישראלים בירדן, התוכנית לעשות שימוש בשדה התעופה הבינלאומי בעקבה על ידי טיסות הנוחתות בישראל, ויוזמות נוספות באזור הסחר הישראלי - ירדני החופשי, בבקעת הירדן.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ירדן

הגידולים העיקריים בחלקה המזרחי של בקעת הירדן הם עצי הדרים וירקות. ברמה מגדלים בעיקר חיטה ושעורה, ובאזורים הצחיחים רועים עדרי גמלים וצאן. כמות המשקעים במרכז ירדן מועטה, והיא אף פוחתת ככל שהולכים מזרחה.

ירדן ענייה במחצבים פרט לפוספטים שאותם כורים בסביבות עמאן. כמו כן ירדן מנצלת את אוצרות המלח האשלג והברום שבמימי ים המלח.

בשנת 1975 שבה החלה מלחמת האזרחים בלבנון העבירו בעלי הון ערבים את השקעותיהם מלבנון לירדן, יסדו בה מפעלי תעשייה, בנו שכונות מגורים ובנייני משרדים.

בשנת 1980 ירד ערכו של הדינר הירדני וממשלת ירדן נאלצה להטיל הגבלות על יבוא של מוצרי מותרות כדי להתגבר על הגירעון הכבד במאזן התשלומים שלה.

[עריכה] קולנוע ותרבות

הרויאל פילם קומישן (מועצת הקולנוע הירדני) [1] הוא הגוף הממונה על תעשיית הקולנוע בירדן. הקומשינר הממונה על המועצה הוא עלי מאהר. בירדן הופקו בעזרת הרויאל פילם קומישן מספר סרטים קצרים, סרטי טלוויזיה ופיצ'רים אמריקאיים כמו "מלך העקרבים" ו"אינדיאנה ג'ונס 3".

[עריכה] גיאוגרפיה

[עריכה] אזורי ממלכת ירדן

אפשר לחלק את ירדן לשלוש רצועות אורך:

• חלקה המזרחי של בקעת הירדן.
• הרי עבר הירדן.
• המדבר של ירדן (הנמצא בין המדבר הסורי למדבריות חצי-האי ערב).

לפי הרשום בתנ"ך, בתקופת המקרא היו כמה מחבלי ירדן שייכים לארץ ישראל.

בצפון נמצא הגלעד (הנקרא היום עג'לון). במרכז, בין היבוק לנחל ארנון נמצא חבל עמון ומדרום לו חבל מואב שבירתו מואב המקראית. מדרום לממלכת ירדן שוכן חבל אדום שבירתו מעאן היא מעון המקראית.

[עריכה] אקלים

ברמת עבר הירדן שורר חום עז בקיץ, וקור עז בחורף. בחלקה המזרחי של בקעת הירדן החורף חמים והקיץ לוהט. בצפון במרכז ובדרום האקלים צחיח ולכן מועדת החשיבות החקלאית רק לעמק הירדן הצפוני עד הירמוך.

[עריכה] אתרי תיירות

• פטרה, עיר הנבטים הקדומה החצובה בסלע, שהייתה משאת נפש לצעירים ישראליים.(ידוע בכינוי "הסלע האדום")
• ג'רש, שרידי עיר יוונית-רומאית מצפון לעמאן.
• הר נבו, המקום ממנו השקיף משה רבנו על הארץ המובטחת.
• הור ההר, שלפי המסורת היהודית נקבר בה אהרון הכהן.
• מידבא, האתר בו נמצאה רצפת הפסיפס עם מפת מידבא.
• ואדי ראם, הנחשב לאחד מנופי המדבר היפים בעולם. אתר תיירות עצום אליו נוהרים רבבות תיירים, אם לטיולי נופש וג'יפים, ואם לטיולים אתגריים המשלבים טרקים וטיפוס סלעים.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ירדן

ב-1947 מנתה אוכלוסיית ירדן כ-450,000 נפש בלבד. מאז גדלה במהירות הודות לשני גלי ההגירה של פליטים מארץ ישראל שנהרו לירדן בזמן מלחמת העצמאות של ישראל בשנת 1948, ובזמן מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

גלי הגירה אלו, שבמסגרתם זרמו לממלכת ירדן כחצי מליון פליטים פלסטינים ושינו את המאזן הדמוגרפי בירדן לטובת האוכלוסייה הפלסטינית. אין אומדן מדוייק של אחוז האוכלוסייה הפלסטינית בירדן, אך ההערכות נעות סביב 60% - 70%. המשטר הירדני ההאשמי חושש מאוד ממצב דמוגרפי זה, בהיותו מיעוט השולט על רוב, וזוהי גם אחת הסיבות לכך שמעולם לא נעשה סקר רשמי של נושא זה.

לסוף 2005 מונה אוכלוסיית ירדן כ-5,800,000 נפש. רוב תושביה משתייכים לדת המוסלמית, בעיקר לזרם הסוני, ומיעוט הם נוצרים וצ'רקסים. השפה המדוברת בירדן היא ערבית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירדן

• הטיימס הירדני
• מדריך ירדן
• ירדן - שער אל ערבב
• מהפך פוליטי בממלכת ירדן והאפשרות לצרף את הגדה המערבית חזרה לירדן - תיקדבקה
• ירדן הרצאות מאת ד"ר יואב אלון, אתר מיסט.
• שבט ושבטיות, מחקר על שבטים במזרח התיכון, הרצאות מאת ד"ר יואב אלון, אתר מיסט
• צור שיזף, מדריך לירדן, באתר המחבר.