תוצאות מלחמת העולם הראשונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלחימה במלחמת העולם הראשונה הסתיימה כאשר הפסקת האש נכנסה לתוקף בשעה 11:00 ב-11 בנובמבר 1918.
תוכן עניינים |
[עריכה] המצור על גרמניה
בעקבות המלחמה הטילו מדינות ההסכמה מצור ימי כנגד גרמניה. מוערך כי מצור זה גרם למותם של אזרחים רבים בשל תת-תזונה במשך השנתיים האחרונות למלחמה. תחזוק המצור, כפי שתואר על ידי רוברט לקי ב-Deliverd From Evil, "יענה את הגרמנים... וישלח אותם בזעם הייאוש לזרועות השטן". מצור זה וההשפלה בחוזה ורסאי גרמו להיסטוריונים רבים לטעון כי היחס לגרמניה לאחר המלחמה הגדולה היה אחד מהסיבות למלחמת העולם השניה. עם זאת, יש מי שטוען ההפך מכך.
צ'רצ'יל התייחס למצור בנאומו ב-3 במרץ בבית הנבחרים הבריטי:
- "אנו שומרים על אמצעי הכפייה שלנו פעילים לגמרי... אנו מתחזקים את המצור בקנאות... גרמניה קרובה מאוד לגוויעה ברעב. העדויות שקיבלתי... מראות... את סכנת הקריסה הגדולה בה נתון כל מבנה החיים החברתי והלאומי של גרמניה, תחת לחץ הרעב ותת התזונה."
המצור לא הוסר עד לאחר יוני 1919, עם חתימת חוזה ורסאי.
[עריכה] חוזה ורסאי
- ערך מורחב – חוזה ורסאי
תוצאת ועידות השלום בפאריס ביוני 1919, היה חוזה ורסאי - סופה הרשמי של המלחמה. בין 440 סעיפיו, דרש החוזה שגרמניה תקבל אחריות על פתיחת המלחמה ותשלם פיצויים כבדים. ההסכם כלל גם פסקה, שחייבה את הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי מעולם לא אישר את האמנה, למרות מסע התמיכה באמנה שבו פצח נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. ארצות הברית נשאה ונתנה על חוזה שלום נפרד עם גרמניה, שהושלם באוגוסט 1921.
[עריכה] מגפת השפעת
מקרה נפרד אך קשור היה מגפת השפעת הגדולה. זן חדש של שפעת, שמקורו בארצות הברית אולם כונה באופן מטעה "שפעת ספרדית", נישא בטעות לאירופה עם הכוחות האמריקאים. המחלה התפשטה במהירות דרך יבשת אמריקה ואירופה, וקנתה אחיזה לבסוף בעולם כולו. מספר המתים המדויק אינו ידוע, אך ההערכה כי מדובר בכ-50 מיליון איש אינה נחשבת למוגזמת.
[עריכה] תוצאות גיאופוליטיות וכלכליות
[עריכה] מהפכות
אולי המאורע החשוב ביותר שנגרם בגלל המחסור שנבע מהמלחמה היה המהפכה הרוסית. אך התקוממויות של סוציאליסטים וקומוניסטים התרחשו גם במדינות אירופאיות אחרות מ-1917 והלאה, בעיקר בגרמניה והונגריה.
כתוצאה מכישלון הבולשביקים לוותר על טריטוריות, כוחות גרמנים ואוסטרים הביסו את הצבא הרוסי, והממשלה הקומוניסטית החדשה נאלצה לחתום על חוזה ברסט-ליטובסק במרץ 1918. בחוזה זה ויתרה רוסיה על כל תביעותיה לפינלנד, לטביה, ליטא, שטחי פולין הקונגרסאית ואוקראינה, והותירה לגרמניה ואוסטרו-הונגריה "לקבוע את הסטטוס העתידי של שטחים אלה בהסכמת תושביהם". מאוחר יותר, ממשלת לנין הכריזה גם על ביטול חלוקת ברית פולין, ובכך הפכה לאפשרית את תביעת פולין לגבולותיה מ-1772.
[עריכה] גרמניה
הגרמנים נאלצו לוותר למדינות שונות על כמעט 15 אחוזים משטחי האימפריה שלהם. החלק ה"מוחרם" הגדול ביותר מגרמניה הוחזר לפולין, שתבעה את רוב השטחים שהיו בבעלותה לפני החלוקות של 1772-1795. פרובינציות אלה נבלעו על ידי גרמניה ב-1881; חלקן נקראו לעתים בשם "המסדרון הפולני" בגלל מיקומן בין פרוסיה המזרחית לבין שאר גרמניה. בריטניה וצרפת לקחו את מרבית הקולוניות של גרמניה ואת שטחי האימפריה העות'מאנית מחוץ לתורכיה כמנדטים מטעם חבר הלאומים.
למרות ההשפלה שבשלום זה, גרמניה כיבדה את גיבורי המלחמה שלה והנציחה את ניצחונותיה. ראויה לציון במיוחד בניית (1927) האנדרטה הגדולה לזכר ניצחונם על הרוסים בקרב טננברג.
מיליטריסטים גרמנים יצרו עד מהרה תאוריות לגבי המהפכות בגרמניה, שלטענתם מנעו את ניצחונה במלחמה הגדולה. גרמנים רבים נטו להאמין שהם יכלו לנצח במלחמה אלמלא בוגדנותם של פוליטיקאים בעורף. היה צורך במלחמת העולם השנייה כדי לשכנע אותם שלא כך הדבר.
למרות שארצות הברית תמכה בתשלום פיצויים גרמני, היא מצאה עצמה בסופו של דבר מלווה כספים לגרמניה לשם שיקום כלכלתה, שחלק ניכר מהם שימשו למעשה לתשלום הפיצויים. גרמניה שילמה פיצויים גם בצורת סחורות וחומרים אחרים; עם זאת, תוצאתם הכוללת של פיצויים אלה הייתה מיתון כלכלי לא רק בגרמניה, אלא גם במדינות אחרות להן גרמניה ייצאה סחורות במחירי שוק נמוכים.
[עריכה] רוסיה
בשנת 1917 עוד במהלך המלחמה התרחשה מהפכה. השלטון האוטוקרטי של הצאר הופל ונעשה נסיון להקים ברוסיה משטר דמוקרטי. אולם, בסופו של דבר השתלטה על רוסיה המפלגה הבולשביקית, שהייתה מפלגה קומוניסטית, והיא הקימה ברוסיה את המשטר הקומוניסטי הראשון בעולם. מנהיגי רוסיה ובראשם לנין החדשים החליטו לפרוש מהמלחמה בראשית 1918 ובכך עוררו על עצמם את זעמן של בריטניה וצרפת. הרעיון הקומוניסטי ותפישת השלטון בכח על ידי מהפכה עוררו חשש במערב ורוסיה מצאה את עצמה במהרה מבודדת ומוחרמת.
במהלך המהפכה הסובייטית ומלחמות האזרחים, שטחים לא-רוסיים רבים של האימפריה הרוסית זכו לעצמאות, קצרה או ארוכת טווח. מדינות כפינלנד, ליטא, לטביה ואסטוניה זכו לעצמאותן.
ממלכת פולין, שהוכרזה על ידי הגרמנים והאוסטרים על שטחה של פולין הקונגרסאית ב-1916, והיוותה חלק מן התוכנית המרכז-אירופאית, הוחלפה ב-1918 ברפובליקה הפולנית. תחת הנהגתו הדינמית של הנשיא הזמני יוזף פילסודסקי, היא איחדה את הפרובינציות הפולניות הקודמות של אוסטריה ופרוסיה. פילסודסקי שאף גם לסייע לבלארוס ולאוקראינה להיעשות מדינות עצמאיות, אך התוכנית נכשלה, ושתי הארצות היו לרפובליקות סובייטיות נפרדות.
רומניה, שנוצרה מאיחודן של מונטניה (Muntenia) ונסיכות מולדובה (Moldova), החזירה לעצמה את חלקה המזרחי של מולדובה (בסרביה) מרוסיה.
ארמניה, גאורגיה ואזרבייג'ן הוקמו באזור קווקז. ב-1922 פלשו הסובייטים לכל המדינות הללו, והכריזו עליהם כרפובליקות סובייטיות. מאורעות דומים התרחשו במרכז אסיה.
[עריכה] האימפריה האוסטרו-הונגרית
האימפריה האוסטרו-הונגרית נחלקה לכמה וכמה שטחים. הרפובליקות החדשות של אוסטריה והונגריה נוצרו, כופרות בכל המשכיות עם האימפריה הישנה. צ'כוסלובקיה הוקמה מבוהמיה, מורביה, שלזיה הצ'כית, סלובקיה וקרפטיה רוטניה. גליציה הועברה לפולין ואיטליה קיבלה את דרום טירול וטרייסט. בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה ווויבודינה (vojvodina) צורפו לסרביה ומונטנגרו ליצירת מה שנודע לאחר מכן כיוגוסלביה. טרנסילבניה הפכה לחלק מרומניה. יש לציין כי למרות שחוזה ורסאי לא גרם לשינויים אלה, הוא הכיר בהם.
בגלל האוכלוסייה המעורבת, וחלקית בגלל האינטרסים של כוחות מסוימים, הגבולות החדשים הללו לא תמיד נערכו בהתאם לחלוקות אתניות. כמעט כל המדינות החדשות של מזרח אירופה הכילו מיעוטים לאומיים גדולים. מאות אלפי גרמנים המשיכו לחיות במדינות זה עתה נוצרו. רבע מאוכלוסיית הונגריה מצאה עצמה חיה מחוץ למדינה זו.
[עריכה] האימפריה העות'מאנית
בסוף המלחמה התפרקה הממשלה העות'מאנית והאימפריה העות'מאנית חולקה בין הכוחות המנצחים בחוזה סוור (Treaty of Sèvres).
צרפת ובריטניה קיבלו את מרבית המזרח התיכון, והבריטים קיבלו את המנדט הבריטי בארץ ישראל מחבר הלאומים.
איטליה ויוון קיבלו את מרבית אנטוליה, אך התנגדות טורקית כפתה על היוונים נסיגה משם, בזמן שהאיטלקים לא היו מסוגלים לבסס עצמם במדינה זו. המדינה העצמאית של ארמניה נוצרה במזרח תורכיה, אך הצבא האדום פלש ב-1920 ומדינה זו צורפה לברית המועצות.
אזור כורדי אוטונומי הוקם גם כן, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות ב-1920 דוכאו על ידי הטורקים.
לאחר שההתנגדות הטורקית, שהובלה על ידי כמאל אתאטורק, כבשה את האזורים היווניים, איטלקיים, ארמנים וכורדים, נחתמה ברית חדשה - ברית לוזאן, שסיימה את כל מעשי האיבה באופן רשמי, והובילה ליצירת הרפובליקה הטורקית המודרנית.
[עריכה] האימפריה הבריטית
שינויים קונקרטיים פחות כללו את ההחלטיות הגוברת של מדינות חבר העמים הבריטי. קרבות כקרב גליפולי עבור אוסטרליה וניו-זילנד, וקרב רכס וימי עבור קנדה, גרמו לגאווה לאומית גדלה במדינות אלה, ולאי רצון גובר שלהן להישאר כפופות לבריטניה, מה שגרר אחריו את עליית האוטונומיה הדיפלומטית שלהן בשנות ה-20.
באשר לבריטניה עצמה, למימון המלחמה היה מחיר כלכלי נורא. בהיותה אחת מהמשקיעות הגדולות במלחמה, נכנסה בריטניה לחובות כבדים, עם תשלומי ריבית שעמדו על כ-40% לכל הוצאה ממשלתית. האינפלציה הוכפלה בין 1914 ועד לשיאה ב-1920, בזמן שערך המטבע הבריטי נפל ב-258 אחוזים. פיצויים בצורת פחם גרמני, שניתן בחינם, דיכאו את התעשייה המקומית, וגרמו לשביתה כללית ב-1926.
[עריכה] ארצות הברית
בארצות הברית, מאוכזבת מכישלון המלחמה להשיג את האידאלים הנעלים שהובטחו בידי נשיאה וודרו וילסון, בחר העם האמריקאי בבדלנות, ונהנה מכמה שנים של שגשוג עד לשפל הגדול ב-1929.
[עריכה] צרפת
בשביל צרפת סימן קץ המלחמה את סופה של הדומיננטיות הפרוסית-גרמנית, שנמשכה מאז שהפרוסים והבריטים גירשו את נפוליון ב-1814, ובמיוחד מאז תבוסת הצרפתים במלחמת פרוסיה-צרפת ב-1870.
אולם הגנרליסימו של "מדינות ההסכמה", פילדמרשל פרדיננד פוש, תבע כי למען בטחון צרפת על נהר הריין ליצור מעתה גבול בין צרפת לגרמניה. בהתבססו על ההיסטוריה, הוא היה משוכנע שגרמניה תחזור להיות איום שוב, ומששמע כי חוזה ורסאי הותיר את גרמניה יחסית ללא פגע, הוא חזה בדיוק רב כי "זהו אינו שלום, זוהי אך הפסקת אש למשך 20 שנה".
השתתפותם של חיילי קולוניות צרפתיות מהודו-סין, צפון אפריקה ומדגסקר במלחמה, שבלעדיהם עלולה הייתה להפסיד, אף היא עובדה בעלת משמעות. כאשר חיילים אלו חזרו למולדתם, וצרפת המשיכה להתייחס אליהם כאל אזרחים סוג ב', רבים מהם הפכו להיות הגרעין של קבוצות התומכות בעצמאות.
[עריכה] הכלכלה העולמית
הלחץ על הכלכלה העולמית בשל הפיצויים הגרמנים, ונוכחות יכולת תעשייתית גבוהה כל כך, שהתפתחה למען המלחמה, אך הייתה עכשיו בלתי מנוצלת, היו גורמים מרכזיים לנפילת הבורסה ב-1929.
[עריכה] טראומה חברתית
ההתנסות בזוועות המלחמה הובילה למעין טראומה לאומית קולקטיבית אצל כל המדינות המשתתפות. האופטימיות של 1900 פינתה את מקומה ל"דור האבוד", דור החיילים ששב לביתו ומעולם לא החלים מהחוויות שעבר. דבר זה נכון במיוחד לגבי צרפת, בה מספרים עצומים של צעירים נהרגו או נפצעו בזמן הסכסוך. במשך מעט השנים הבאות, הפכה אומה זו לאובססיבית באבלה, ואלפי מפעלי הנצחה הוצבו, מצבת זיכרון לכל כפר בצרפת.
[עריכה] הרוגים במלחמה
מלחמת העולם הראשונה הייתה שונה מעימותים צבאיים קודמים: הייתה זו פגישה בין טכנולוגיה של המאה ה-20 עם מנטאליות וטקטיקות של המאה ה-19. במלחמה זו לחמו מיליוני חיילים בכל צד והאבדות היו עצומות, לרוב בשל כלי נשק יעילים יותר (כמו ארטילריה ומכונות ירייה), שבהם נעשה שימוש בכמויות גדולות כנגד טקטיקות שאבד עליהן הכלח.
רבים מהקרבות הקטלניים בהיסטוריה התרחשו במלחמה זו. ראה קרב איפר, רכס וימי, הקרב על המארן, הקרב על קמבראי, הקרב על הסום, קרב ורדן, קרב גליפולי. ראה באתר "מלחמות במאה העשרים" סיכומים למספר ההרוגים במלחמה זו. גורמים שונים מביאים לגרסאות אחדות למספר הקורבנות. האם, למשל, ראוי להחשיב את מגפת השפעת כאחת מגורמי המוות במלחמה, בהתחשב בתפקיד המכריע שמילאו החפירות בהפצתה?
[עריכה] חיילי "מדינות ההסכמה" שנהרגו
- צרפת: 1,240,000
- קולוניות צרפתיות: 114,000
- האימפריה הבריטית: 908,000
- איטליה: 650,000
- בלגיה: 13,700
- יוון: 5,000
- מונטנגרו: 3,000
- רומניה: 336,000
- רוסיה: 1,700,000
- סרביה: 45,000
- ארצות הברית: 50,600
[עריכה] חיילי מעצמות המרכז שנהרגו
- אוסטרו-הונגריה: 1,200,000
- בולגריה: 87,500
- גרמניה: 1,770,000
- האימפריה העותומנית: 325,000
[עריכה] אזרחים שנהרגו
- אוסטרו-הונגריה: 300,000
- בלגיה: 30,000
- בריטניה: 31,000
- בולגריה: 275,000
- צרפת: 40,000
- גרמניה: 760,000
- יוון: 132,000
- רומניה: 275,000
- סרביה: 650,000
- האימפריה העותומנית: 1,000,000
[עריכה] שאריות התחמושת
לאורך האזורים בהם היו החפירות וקווי החזית, כאזור שמפיין בצרפת, נותרו כמויות של תחמושת ופגזים שלא התפוצצו, חלקם עוד מסוכנים, וממשיכים לגרום לפציעות ואף מוות עד לימינו אלה. כמה מהם נמצאים גם כיום, לרוב על ידי חוואים שחורשים את שדותיהם. חלק מהתחמושת מכילה כימיקלים רעילים כגז חרדל וגזים אחרים. ניקוי אזורי הקרב הגדולים היא לפיכך משימה מתמשכת, שסופה אינו נראה לעין בעשורים הקרובים. בבלגיה ובצרפת עוסקות חוליות כל שנה בפירוק, העברה והשמדה של טונות תחמושת שלא התפוצצה.
[עריכה] מקורות
להשגת מידע נוסף בנושא זה היוועץ ב:
- יו סטרחן, עורך: "The Oxford Illustrated History of the First World War", אוסף מאמרים של חוקרים שונים על המלחמה.
- ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914" - המאורעות שהתחילו את המלחמה.
סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית הראשונה על ההיסטוריה של המלחמה היא The Great War של הBBC, מ-1964), שנוצרה בשיתוף עם CBC ומוזיאון המלחמה האימפריאלי. בסדרה זו 26 פרקים באורך 40 דקות, שמציגים שימוש נרחב בצילומי ארכיון ועדויות השורדים. למרות שישנה מחלוקת היסטוריונית על כמה ממסקנותיה, סדרה זו היא עדיין חשובה ולעיתים מרגשת.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיכום לבגרות על תוצאות מלחמת העולם הראשונה,מתוך סיכומונה.
- המלחמה שתסיים את כל המלחמות באתר ה-BBC.
- הצבא הבריטי במלחמה הגדולה
- קרבות במלחמת העולם הראשונה
- מלחמת העולם הראשונה וקומדיה
- מלחמת העולם הראשונה, כולל סרטים, כרזות, שירה וקובצי קול
- אנציקלופדיה של מלחמת העולם הראשונה
- "המלחמה הגדולה"
- מסמכים ממלחמת העולם הראשונה
- אתר המרכז מידע על מלחמת העולם הראשונה
- כרזות ממלחמת העולם הראשונה
- אמנות ומלחמת העולם הראשונה
