חוזה ברסט-ליטובסק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה ברסט-ליטובסק הוא חוזה שלום שנחתם ב3 במרץ 1918 בין רוסיה למעצמות המרכז בברסט ליטובסק. חוזה זה הביא לעצמאות לטוויה, ליטא, פולין, אוקראינה, אסטוניה ופינלנד.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
[עריכה] משא ומתן לשביתת נשק
המשא ומת לשלום החל ב22 בדצמבר 1917, לאחר חתימת הסכם שביתת-נשק בין רוסיה למעצמות המרכז בברסט ליטובסק. מנהל משא ומתן מן הצד הגרמני היה מקס הופמן, מפקד החזית המזרחית של גרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה. מנהל השא ומן מהצד התורכי היה טאלט פשה. בתחילה הגרמנים הציעו חוזה פשוט, לפיו תנתן עצמאות רק לפולין ולטוויה. אולם בזמן המהפכה ברוסיה ועליית הבולשביקים לשלטון ברוסיה, הם הכריזו כי יהיה הסכם "ללא סיפוחים ולא פיצויים" - כלומר, אין רוסיה מתכוונת לתת טריטוריות או כסף תמורת השלום. כתוצאה מהדרישה הרוסית, המשא ומתן נהייה קשה וסבוך יותר.
הרוסים מינו את ליאון טרוצקי, איש הסובנארקום, לראש המשלחת למשא ומתן מול מעצמות המרכז. ב10 בפברואר 1918, הכריזה רוסיה על סיום המשא ומתן מצידה, ובאופן חד-צדדי, גם על שיום מעשי האיבה בין שני הצדדים. עמדת טרוצקי סוכמה במשפט: "לא מלחמה - לא שלום".
[עריכה] המשכת מעשי האיבה
תקוותם של הבולשביקים למצב של "לא שלום ולא מלחמה" עם מעצמות המרכז התבדתה כאשר מעצמות המרכז הכריזו ב18 בפברואר 1918 כי פסלו את שביתת הנשק. מעצמות המרכז החזיקו תוך שבועיים באוקראינה, בלארוס והמדינות הבלטיות. הצי הגרמני הגיע למפרץ הפיני והתקרב לבירה הרוסית - פטרוגרד. הרוסים נאלצו ב3 במרץ לקבל תנאים גרועים יותר מאלו שדחו קודם לכן.
[עריכה] חוזה השלום
ב3 במרץ נחתם חוזה שלום בין רוסיה לגרמניה, האימפריה האוסטרו הונגרית, בולגריה והאימפריה העות'מאנית (בין כל מעצמות המרכז). רוסיה יצאה ממלחמת העולם הראשונה מושפלת ומובסת.
רוסיה נאלצה לוותר על פינלנד, אוקראינה, בלארוס, פולין והמדינות הבלטיות וכן למסור לאימפריה העות'מאנית את כל השטחים שכבשה ממנה במלחמת רוסיה-תורכיה, 1878-1877, ובייחוד על ארדהאן, קרס ובטומי.
רוב הטריטוריות שמסרה רוסיה היו לגרמניה. לפי החוזה נאמר כי "גרמניה ואוסטרו הונגריה מתעתדות להחליט בקשר לגורל הטריטוריות הללו באמצעות הסכם עם תושביהן". למעשה פינלנד, לטוויה וליטא עמדו להישלט על ידי מלכים גרמנים. השטחים שנמסרו לאימפריה העות'מאנית יהיו תחת השגחת ממשלת האימפריה העות'מאנית. ב27 באוגוסט, נחתם בברלין הסכם לפיו רוסיה תשלם לגרמניה פיצויים בסך 6 ביליון מרק.
כתוצאה ממסירת השטחים הרוסיים למעצמות המרכז איבדה רוסיה כשליש מתושביה, מחצית מתעשייתה ו9 מתוך 10 מכרות הפחם שלה. החוזה הראה למעצמות ההסכמה מה הם יהיה גורלם אם יפסידו לגרמניה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה גרמניה הפסידה והסכם שלום בין שני הצדדים נחתם ב11 בנובמבר 1918. כתוצאה מכך פינלנד, לטוויה, ליטא, אסטוניה ופולין היו למדינות עצמאיות וריבוניות והמלכים הגרמנים נאלצו לוותר על שלטונם עליהם.
[עריכה] השפעות ההסכם
חוזה ברסט ליטובסק החזיק מעמד 8 חודשים. גרמניה ויתרה על אחד מהתנאים של שביתת הנשק. חודשיים לאחר חתימת ההסכם האימפריה העות'מאנית הפרה אותה כאשר פלשה לשטח הרפובליקה הדמוקרטי של ארמניה במאי 1918. באפריל 1922 חתמו רוסיה וגרמניה על הסכם רפאלו לפיו גרמניה הסכימו להפרת הסכם ברסט ליטובסק ושתי המדינות יוותרו על הטענות בהקשרים הטריטוריאלים והכלכליים של האחת לשנייה.
באוגוסט 1939, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב הצליחה רוסיה להשיג חלק מן השטחים שאבדו לה במלחמת העולם הראשונה.
חוזה ברסט ליטובסק היה משמעותי לרוסיה כיוון שצמצם את השטח שהיה בידי הבולשביקים. עצמאות פינלנד ופולין נתקבלה, אומנם אוקראינה והמדינות הבלטיות נהיו לאזורים אנטי-בולשביקים ומסוכנים להם. אזורים אלו היו בסיסים של הצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה. כוחות לאומנים ואף מהפכניים ברוסיה זעמו על הבולשביקים שקבלו את ההסכם.
