מהדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מושגים באסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · האימאם השיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אד'חא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
מואזין · מופתי מולה · אימאם אייתוללה · מרג'ע · קאדי |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית חנבלית ג'עפרית מאליכית שפעית |
אשעריה ג'בריה מטורידי מורג'יאה מועתזילה קאדריה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| פלגים משיחיים | תנועות |
| אחמדי זקרי |
סופיות והאביה סלפיה אסלאמיזם ליברליות |
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים דרוזים* עלאווים (אלווים)* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
באמונה המוסלמית, המהדי (בערבית: مهدي, שפירושו: המונחה (בידי האל), המונחה נכונה) הינו גואל העולם (בדומה למשיח ביהדות), אשר יגיע בקץ הזמנים, יושיע את העולם מאלימות ואי-צדק, ויחזיר את האסלאם למסורותיו המקוריות של הנביא מוחמד.
המידע על המהדי אינו מופיע בקוראן אלא בקובצי המסורות שבעל-פה - החדית', השונים לעתים בין הסונה לשיעה. על כן גילו, מוצאו, ולטענת מספר חוקרים סונים, שאלת עצם קיומו - שונים מאוד בין שני הפלגים העיקריים באסלאם.
במהלך ההיסטוריה, הציפייה למהדי התעצמה בעת שגברו קשייה של הקהילה השיעית, בשל רדיפת השליטים הסונים את התומכים במשפחת עלי, שראו את עצמם מנושלים מעמדת הכוח הראויה להם. האמונה במהדי שיחזור לעולם ויעשה צדק, הקלה על המאמינים להתמודד עם קשיי היום-יום.
מעת לעת ניצלו אנשים שונים (בעיקר ממשפחתו של מוחמד) את מצבם הקשה של השיעים, הכריזו על עצמם כמהדי, וניסו למרוד בשלטונות הסוניים (בשתי המאות הראשונות לאסלאם היו מספר התמרדויות סוניות תחת דגלו של "מהדי", אולם לאחר מכן, השיעים היו היחידים שעשו שימוש באמונה הזו במרידות[1]). לפיכך, כדי להוכיח כי הם אכן המהדי, המורדים השונים זייפו מסורות רבות על מוצאו, שמו, ועת הגעתו של המהדי. כיום קיים קושי מסוים בהפרדת חדית'ים אמינים בסוגיה זו מאלו שאינם. בערך זה נעשה שימוש אך ורק בחדית'ים הנחשבים לאמינים (צחיח) - במקרה שקיימת מחלוקת, היא מצוינת.
[עריכה] השוואה אסכטולוגית קצרה
על פי מירב החוקרים שאינם מוסלמים, האמונה האסלאמית במהדי מקורה בחזון אחרית הימים של היהדות והנצרות. החוקרים מסתמכים בטענה זו על הדמיון הרב בין האסכטולוגיה המוסלמית לזו של שתי הדתות המונותאיסטיות הראשונות[2].
כבר בקוראן ישנו אימוץ כמעט מוחלט של רעיון יום הדין ("יום אלקיאמה") היהודי-נוצרי, בו תהיה תחיית המתים, ושיפוט של האלוהים בין הצדיקים - שיגיעו לגן עדן, והחוטאים - שיגיעו לגיהנום, קיומן של מלחמות ואלימות רבה שיקדמו ליום הדין, ואפילו גוג ומגוג מופיעים בקוראן (סורה 18, פס' 83-98).
אולם רעיון הגואל, שיבוא ויושיע את העולם מתחלואיו (בדומה למשיח ביהדות או הביאה השנייה של ישו בנצרות) אינו מופיע בקוראן, ועל כן מוסלמים רבים בוחרים שלא להאמין ברעיון בכלל. האספקטים הנלווים בנוגע למושיע, כגון הופעת סימנים שונים טרם ביאתו, ובכלל זה קול גדול מהשמים, ומוצאו של המהדי ממשפחה מובחרת - במקרה המוסלמי מצאצאיו של מוחמד, במקרה היהודי והנוצרי, מבית דוד המלך, גם כן נראה כי מקורם באמונה היהודית-נוצרית.
[עריכה] המחלוקת בין הסונה לשיעה
מרבית החוקרים וההיסטוריונים הסונים בעת העתיקה וגם כיום, כמעט ולא עסקו במהדי, חלקם (כאבן ח'לדון, למשל) אפילו מתחו ביקורת על התופעה. הדבר אינו מפליא, מאחר שישנם רק כ-400 חדית'ים סוניים שעוסקים במהדי, וכ-6,000 חדית'ים שיעיים[3]. מרבית הסונים, עם זאת, מאמינים בבואו של המהדי, אולם אמונתם של השיעים (התריסריים), כי המהדי הוא האימאם השנים-עשר, אשר נולד לפני יותר מ-1,300 שנים וכיום חי בהסתר מבני האדם, אינה רווחת בסונה. לטענת הסמכויות הדתיות בסונה, המהדי יהיה מצאצאיו של מוחמד, אך הוא עוד לא נולד כיום, ויופיע כמהדי כשיהיה בן 40 [4].
לטענת השיעים, הסיבה להיעדר מידע רב על המהדי במסורות הסוניות, היא חששם של הח'ליפים העבאסים הסונים ממרידות תכופות של אנשים שטענו כי הם המהדי, ועל כן השליטים הכריחו את מקבציי החדית'ים שלא להכניס לקובציהם מסורות שעוסקות בבואו של המהדי. האמונה במהדי עצמה לא היוותה איום על הח'ליפים, אולם העיסוק בהיעלמותו, וחזרתו תוך ביעור הרשע והדיכוי, איימו על יציבות שלטונם של העבאסים.
ישנן מספר סיבות שמעלים חוקרים שונים, בניסיון להסביר מדוע האמונה במהדי כה רווחת בשיעה, אך שולית למדי בסונה. אחת מהן היא קשייה של הקהילה השיעית במאות הראשונות לאסלאם, תחת רדיפתם האכזרית של הח'ליפים העבאסים את השיעים. כדי להקל על השיעים, נלקח חזון אחרית הימים המוסלמי ("השעה", "יום הדין" המפורטים בקוראן) והודבקה לו האמונה בגואל ומושיע, שאינו מופיע בקוראן (מהאסכטולוגיה היהודית והנוצרית), שיתקן את עוולות העולם וישים קץ לשלטון הרודני של השליטים הלא-לגיטימיים. סיבה נוספת לשכיחותה של האמונה בקרב השיעים, היא הצורך של מנהיגיהם של השיעים (האימאמים השונים), להסביר למאמיניהם מדוע אינם מורדים בשלטון הסוני (כלומר, אין תוחלת במרידה ללא בואו של המהדי, שכן היא תיכשל).
[עריכה] מוצאו של המהדי
חדית'ים סוניים ושיעיים כאחד מביאים מדבריו של הנביא מוחמד, שטען: "העולם לא יגיע לקצו עד שאדם ממשפחתי (אהל אל-בית), שייקרא אל-מהדי, יופיע כדי לשלוט בקהילתי"[5]. בחדית'ים אחרים נאמר כי המהדי יהיה האשמי, צאצאה של פאטמה (בתו של מוחמד)[6], נצר לבנה - חוסיין אבן עלי[7].
הגרסה השיעית טוענת כי המהדי הוא בנו של האימאם האחד-עשר, חסן אל-עסכרי, וישנם אלפי קובצי חדית' שיעים המעידים על כך[8]. המהדי נולד עם שחר ה-15 בחודש שעבאן, שנת 255 להיג'רה (29 ביולי 870), בעיר סאמרא (עיראק) למשרתת האהובה של האימאם האחד-עשר, חסן אל-עסכרי, כנראה בשם נג'ריס (קיימים מקורות הקובעים כי שמה הוא סאוסאן, סייקל, רייאנה, ח'ומת, ח'כומיה ומריים). חלק מהמקורות השיעיים טוענים כי נג'ריס הייתה נשואה לאביו של המהדי, וכי היא הייתה שפחה ביזנטית, ונכדתו של קיסר רומאי. על כן, ייחוסו של הילד נבע משני ההורים[9]. הילד, שנקרא מוחמד, הוחזק בהסתר (הח'ליפים מבית עבאס חששו מלידתו של המהדי, שישים קץ לשלטונם, ועקבו אחר צאצאיו של עלי), אולם מספר מצומצם של אנשים נאמנים הורשו לראותו. קיים מספר רב של חדי'תים שיעיים של אנשים שטוענים כי ראו את הילד, המתואר כבעל פנים יפות, הזורחות כמו ירח מלא[10]. הילד מוחמד ידע לצטט מהקוראן ולענות על קושיותיהם הדתיות של המאמינים שביקרו בבית אביו[11]. יש לציין, כי קיים מספר קטן של מקורות סוניים על לידתו של מוחמד אבן חסן עסכרי, המכונה אבו עבדאללה[12].
[עריכה] תכונותיו של המהדי
החדי'תים העיקריים שעוסקים בתכונותיו החיצוניות של המהדי הם סוניים. בחלק מהם מצוטט הנביא מוחמד באומרו "למהדי שלנו יהיה מצח רחב ואף מחודד"[13] באופן כללי נאמר כי יהיה דומה במראהו החיצוני ובהתנהגותו למוחמד. במספר מסורות סוניות נוספות נטען כי הוא יגמגם, וגמגומו יתסכל אותו, כך שהוא יכה בידו את ירכו. כמו כן, יהיה לו כתם לידה על לחיו השמאלית[14]. שמו, לטענת ציטוטים סוניים שונים המיוחסים למוחמד, יהיה זהה לשמו של הנביא, וכך גם שמו של אביו יהיה כמו זה של אביו של מוחמד (עבדאללה)[15], שם אימו יהיה אמינה [16] (גם כן, בדומה למוחמד).
[עריכה] היעלמותו של המהדי בתפישה השיעית
מאחר שהסונים אינם מאמינים בכך שהמהדי הוא האימאם ה-12, שנולד לפני יותר מ-1,300 שנים, כל המקורות העוסקים בהיעלמותו של המהדי הם שיעיים.
המסורת השיעית קובעת כי לא יכול להתקיים מצב בו לא יהיה אימאם עלי אדמות ("האדמה אינה יכולה להתקיים בלי אימאם, אחרת היא תיהרס"[17]). האימאמים נתפסים כשער לידע האלוהי, שבלעדיו המאמינים אינם יכולים להכיר את אלוהים[18].
על כן, האימאם ה-12 נמצא בין המאמינים, אך הוא נסתר מהם. לטענת מקורות שיעיים, המאמינים הורגלו להיעלמותו של האימאם ה-12, עוד במהלך תקופתם של שני האימאמים הקודמים לו - אביו, חסן אל-עסכרי שנפגש עם מאמיניו כשהוא מוסתר מאחורי וילון, ועלי אל-האדי שמיעט להיפגש עם המאמינים, יחסית לאימאמים הקודמים[19]; וכמובן תקופת ההיעלמות הקצרה של האימאם ה-12 בעצמו, שהכינה את קהילת המאמינים להיעלמותו המוחלטת.
היעלמותו של המהדי נחלקת לשתי תקופות, הראשונה מהן, והקצרה יותר, מונה כ-70 שנים, הארוכה יותר החלה ב-940 לספירה, ונמשכת עד היום.
[עריכה] ההיעלמות הקצרה
תקופת ההיעלמות הקצרה (873 - 940), החלה עם מותו של אביו של מוחמד המהדי, חסן אל-עסכרי, כשמוחמד היה בן 5 (יש הסופרים את ההיעלמות הקצרה החל מרגע לידתו). במהלך התקופה, תקשר המהדי עם קהילת המאמינים השיעים באמצעות ארבעת נציגיו (כל אחד בתקופה שונה).
דרך השליחים, המאמינים העבירו לאימאם את תרומותיהם (ה"ח'ומס", חמישית מרווחיהם של המאמינים השיעים, הועבר לאימאמים), והתייעצו עמו בקושיותיהם הדתיות (העברת שאלות בכתב, ולעתים בעל-פה). על פי המסורת השיעית, מכתבי התשובה לשאלות המאמינים במהלך כל תקופת ההיעלמות הקצרה נכתבו בכתב זהה (כלומר זה של האימאם) ונתקבלו יומיים-שלושה לאחר בקשת התשובה. לעתים, נציגיו של האימאם מינו שליחים משל עצמם, כדי לא לחשוף את עצמם לשלטונות העבאסיים. ארבעת השליחים היו ממנהיגי השיעים בסוף המאה התשיעית-תחילת העשירית, והם:
- עות'מאן אבן סעיד עמרי - שימש כנציגו של מוחמד המהדי במהלך השנה הראשונה לתקופת ההיעלמות הקצרה (873 -874). היה סייד (מצאצאיו של מוחמד) משבט באני אסד, וכונה אבו עמר, הוא היה אחיו החורג של חסן אל-עסכרי, ועל כן נקרא גם עסכרי. בעבר, שימש כנציגו של האימאם השיעי העשירי, עלי אל-האדי, ועם מותו הפך לשליחו של האימאם האחד-עשר, אביו של מוחמד המהדי חסן אל-עסכרי. לאור פיקוח סוכני המודיעין של הח'ליף העבאסי, מעתמד, על ביתם של האימאמים, נהג עות'מאן עמרי להתחזות למוכר שמן (ועל כן כונה כך) כדי להבריח את תרומות המאמינים לאימאמים בחביות שמן. הוא נחשב למאמין אדוק ואדם אמין, ישנם אף דיווחים על על מעשי נסים שביצע[20]. בהוראת המהדי, מינה עות'מאן לפני מותו את בנו לנציגו הבא של האימאם.
- מוחמד אבן עות'מאן עמרי - הפך לנציגו של המהדי לאחר מותו של אביו, ושימש כנציגו של האימאם השנים-עשר במהלך מרבית תקופת ההיעלמות הקצרה, 42 שנים בסך הכול (874 - 916). סייד מוחמד עמרי כתב ספרים רבים על דברים ששמע מהמהדי ואביו, אחד מהם עסק בתורת המשפט. קיימים מספר חדית'ים המתארים את מוחמד עמרי כאדם אמין, וגם עליו קיימים דיווחים על נסים שביצע[21]. הוא נקבר בבגדאד, וחי בתקופת הח'ליפים מתעמד, מעתצ'ד, מכתפי ומקתדר העבאסים. לפני מותו, בהוראת האימאם מינה את חוסיין נאובאח'תי למחליפו.
- חוסיין אבן רוח נאובאח'תי - שימש כנציגו של המהדי בציבור המאמינים במהלך 21 שנים (916 - 937), לאחר מותו של מוחמד אבן עות'מאן עמרי (שחוסיין שימש בעבר כנציגו לאיסוף תרומות מהציבור). היה מנהיגה של החמולה נאובח'ת מבגדאד, ומונה בשל אמינותו וחכמתו וכדי להראות לאנשים כי גם אנשים שאינם צאצאיו של עות'מאן עמרי יכולים להיות נציגיו של האימאם. הוא נקבר בבגדאד, ושימש כנציגו של המהדי בתקופת הח'ליפים מקתדר, קאהר וראצ'י מבית עבאס. בהוראת האימאם, מינה חוסיין את עלי אל-סמארי כנציגו הבא של האימאם.
- עלי אבן מוחמד א-סמארי - היה שליחו האחרון של המהדי במהלך תקופת ההיעלמות הקצרה, במשך שלוש שנים בסך הכול (937 - 940). עלי א-סמארי היה ממנהיגי השיעים בבגדאד[22] ואחד מבני לווייתו של האימאם השיעי האחד-עשר, חסן אל-עסכרי. זמן קצר לפני מותו, כתב לו המהדי כי הוא ימות עוד שישה ימים, עליו להסדיר את ענייניו, ואין למנות נציג חדש, מאחר שתקופת ההיעלמות הקצרה תסתיים, ומעתה הוא לא יזדקק לשליחים. עלי נקבר סמוך לבאב ג'ול מוהול, הוא שימש כנציגו של מוחמד המהדי בתקופת הח'ליף העבאסי, מתקי.
[עריכה] ההיעלמות הארוכה
במהלך תקופת ההיעלמות הארוכה, שהחלה ב-940 ונמשכת על היום, כך שהיא מונה עד כה כ-1,320 שנים, חי המהדי בהסתר מהעולם, הוא רואה את המאמינים ומצוקותיהם, אך הם אינם רואים אותו. מספר מסורות טוענות כי אין למהדי מקום בו הוא שוהה באופן קבוע, ואילו מסורות אחרות טוענות כי הוא נוהג לבקר במסגדים שונים בעיראק, ובאיראן (מסגד סחלה בכופה (עיראק), ומסגד ג'מרכאן סמוך לעיר קום באיראן) [24]. במספר מסורות מתארות את היעלמותו של המהדי כשמש מאחורי עננים, אשר למרות שלא ניתן לראותה ממשיכה לספק אור ואנרגיה.[25]
במספר רב של חדית'ים שיעיים נטען כי תקופת ההיעלמות תהיה כה ארוכה, שרבים יפסיקו להאמין בקיומו של המהדי, אולם קבוצה קטנה של יחידי סגולה תמשיך לצפות לחזרתו[26].
[עריכה] המצוות על המאמינים במהלך ההיעלמות
לשאלה מה על המאמינים לעשות במהלך תקופת ההיעלמות, נודעו השפעות רבות על התפישה השיעית בנוגע ללגיטימיות השלטון המודרני וחוקיו (ראו בהמשך). התשובות בנוגע למה על המאמינים לעשות בתקופת ההיעלמות נחלקות לשתי גישות. האחת טוענת כי על המאמינים להמתין לחזרת המהדי ולגאולה שיביא לעולם ("אינתיזאר פאראג'") [27], להתפלל למענו, לבצע מעשים טובים בשמו, ולשמור נאמנות למשפחתו של עלי (ולאיה).
הגישה השניה, והאקטיביסטית יותר, טוענת כי על המאמינים להכין את העולם לחזרתו של המהדי, ולנסות לקדם את הסדר האסלאמי, שיושלם עם חזרתו של המהדי, וכך להציב אלטרנטיבה לשיטות השלטון המודרניות. על המאמינים באופן אקטיבי להיאבק בחוליי העולם הנוכחי, כמו ניצולם של ההמונים, חומריות, שחיתות, וחלוקה לא שוויונית של הרווחים. התימוכין של האקטיביסטים לגישה זו הם מספר רב של חדית'ים, הטוענים כי מי שמצפה למהדי ("אינתיזאר"), דומה לאדם שהקריב את חייו למענו[28], ולא ייתכן כי ציפייה פסיבית, שווה להקרבת החיים ("אסתשהאד").
[עריכה] הסיבות להיעלמות
השאלה הברורה שעולה, היא מדוע יש צורך בהיעלמות, ומדוע המהדי, עם לידתו, לא הושיע את העולם. הסיבות לצורך בהיעלמותו הארוכה של המהדי ניתנות במספר חדית'ים שיעיים:
- מבחן למאמינים - תקופת ההיעלמות הכה ארוכה, תגרום למאמינים חלשים לנטוש את הדת והאמונה; רק המאמינים החזקים ביותר ימשיכו להאמין ויזכו לתגמול ביום הופעתו מחדש של המהדי[29].
- חשש לחייו - לטענת השיעים, אילו הייתה זהותו של האימאם נחשפת, השליטים הסונים היו הורגים אותו (כפי שעשו בראייתם לכל האימאמים קודמים).
- חוסר מחויבות לשליטים שונים - במקרה שהמהדי היה חי באופן גלוי, הוא היה נאלץ לחתום על הסכם אי-לחימה עם השליטים הסוניים. הסכם זה היה סותר את מחויבותו לאל, בבוא היום, להרים את נס המרד[30].
[עריכה] סימנים מעידים לבואו של המהדי
במרבית המקורות שעוסקים בביאת המהדי, מובאים ציטוטים שונים המוכיחים כי המאמינים יסבלו תחת עולם של שליטים מושחתים ורעים; כך למשל, מוחמד צוטט באומרו "שואות שונות יפלו על המאמינים מכיוון מנהיגיהם במהלך הימים האחרונים (לקיום העולם). השואות יהיו חמורות מבעבר, וכה אלימות בטבען שהאדמה תצטמק לאור חוסר הצדק והשחיתות, תחת יושביה". הנוצרים, היהודים, והערבים יעסקו במלחמות הרסניות בינם לבין עצמם[31], ומגפות המוניות יגרמו למותם של מיליוני אנשים (חמישה אנשים ימותו מתוך כל שבעה, לטענת מסורת אחת[32], או אפילו תשעה אנשים מתוך כל עשרה[33])
המהדי יהיה הנחוץ ביותר, בעת הגעתו[34], והוא לא יופיע עד אשר האנשים יהיו מוכנים לביאתו, לאחר התייאשות משיטות הממשל האנושיות (דמוקרטיה, קומוניזם וכו') ויהיו מוכנים להקמת שלטון האמת, המבוסס על עקרון ה"תווחיד" (מונותאיזם). על המאמינים במהדי נאסר לנסות ולחזות את רגע הגעתו, שיתבצע בהתאם לרצון האל[35]. המהדי, הנחות במעמדו מהנביא מוחמד[36], (כך שהוא לא יזכה להתגלות כמו זו שהייתה לנביא עם גבריאל אלא) ישמע את קולו של מלאך שיקרא לו להופיע [37], או יראה סימן כלשהו שהוא יודע שאמור להופיע לפני הגעתו, ויחליט להגיח מהעלטה.
מסורות שיעיות וסוניות עוסקות בסימנים להגעתו של המהדי, העיקריים ביניהם: קול חזק מהשמים, השמש תזרח במערב, יחול ליקוי חמה באמצע חודש רמדאן, וליקוי ירח יחול בסוף החודש[38]. ישנם מספר אנשי דת שיעים הטוענים כי סימנים אלו אינם אפשריים מבחינה מדעית, והמסורות פוברקו (שוב, בידי השלטונות הסוניים), כדי למנוע מהמאמינים להצטרף למרד של אנשים שונים שטענו כי הם המהדי.
[עריכה] האירועים עם ביאת המהדי
על פי המסורת, לפני הגחתו הפתאומית [39] של המהדי באל-מדינה, יופיע דג'אל - משיח השקר המרושע, יוליך את האנשים שולל כי הוא אלוהים, אנשים רבים יאמינו כי הוא אכן שולט בעולם. דג'אל יגרום לבני האדם להאמין כי מעשים רעים הנם טובים ולהפך, וכי הגיהינום הוא גן עדן, וכך ישחית את מידותיהם הטובות של האנשים.
דג'אל, המכונה במסורות השיעיות גם כ"סופיאני" או "בנו (כלומר, מצאצאיו) של אבו סופיאני" (היה אחד מאלצחאבה שבראיית השיעים היה כופר, ומתחזה שלא באמת האמין באסלאם), ייתכן ששמו יהיה אחר לחלוטין, מאחר שהמילה דג'אל, פירושה שקרן או זייפן, ועל כן מדובר רק בכינוי. ישנן מסורות רבות שעוסקות בתיאורו של דג'אל, ביניהן: הוא יתחזה למאמין אדוק, אולם למעשה יהיה האדם המרושע ביותר על פני האדמה, תהיה לו עין אחת בלבד[40], שתימצא במרכז מצחו ותזהר כמו כוכב. הוא יהיה בעל קול גדול ונורא, יוכל להחיות מתים, יוכל לספק מזון ושתייה ללא הגבלה, וירכב על חמור לבן שכל צעד שלו יהיה באורך ענק. דג'אל יזכה לשליטה באזורי פלסטין, ירדן וסוריה, אך לא יוכל להיכנס למכה או מדינה. עם גילוי העולם את רשעותו, תופיע על מצחו המילה "כופר", כך שכולם יוכלו לקרוא את המילה[41]. בגרסה השיעית, דג'אל יהרוג שיעים רבים.
כאשר דג'אל ילמד על ביאתו של המהדי (מאחר שכל העולם, ברגע הופעתו ידע זאת מיד ובלי ספק, כמו זריחת החמה[42]), הוא ישלח צבא גדול נגדו, אולם צבאו לא יצליח להגיע למדינה, מאחר שייבלע בתוך האדמה, במקום כלשהו בין מכה למדינה. המהדי, יחד עם עיסא (ישו, הנחשב לנביא באסלאם) שירד מהשמים ויתפלל מאחורי המהדי (כסימן בכורה למהדי)[43] יילחם במשיח השקר וינצח אותו. המהדי יניף את חרב הג'יהאד ויגייס צבא שמלאכים יהיו בעזרתו[44], מקרב מעט המאמינים, שהמשיכו להאמין בביאתו, חלקם יהיו ממשפחתו של מוחמד[45], כדי להסיר את השחיתות מהעולם. לכל אחד מהלוחמים יהיה כוח של 40 גברים חסונים, לבבותיהם יהיו חזקים מברזל [46]. השליטים המרושעים יקראו לכוחות להגנתם, חיילי המהדי יתקפו את צבאות השליטים בבת אחת, יהרגו רבים מהם, ויזרעו בהלה בלבבות אלו שיישארו, כך שהם ייכנעו לשלטון הצדק של המהדי, וימירו את דתם לאסלאם, אף אחד מן המאמינים לא ייפגע בקרבות[47]. מהפכת המהדי תתבצע תוך יום אחד, ברחבי כל העולם[48], המהדי יעניק לאנשים ביטחון מהפחד והאימה שאפפו אותם לפני בואו[49].
כמו כן, ישנן מספר מסורות הטוענות כי דג'אל יהיה יהודי, ויהודים יאמינו כי הוא המשיח, ו-70,000 מהם יהפכו לחייליו הנאמנים. הקרב בין המהדי ועיסא ובין דג'אל יהיה למעשה הקרב בין האסלאם לכופרים, בהנהגת היהודים[50]. בחדית' ידוע, המיוחס למוחמד, הוא טען כי במהלך מלחמת היהודים ודג'אל נגד המוסלמים (המהדי לא מוזכר), היהודים ייבהלו ויחלו להתחבא, אז האבנים והחפצים השונים יאמרו למוסלמים "מוסלמי, יש פה יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו"[51] יש לציין, כי מסורות אלו לעתים אינן מזכירות כלל את המהדי, ומרביתן סוניות. ציטוט מחדית' זה נמצא גם בפרקה השביעי של אמנת החמא"ס[52].
[עריכה] גורלם של היהודים והנוצרים ביום הדין
בעוד שברור לחלוטין מה יהיה עם המאמינים באלילים (קבלת האסלאם או מוות), המסורות השונות נחלקות לשתי גישות בשאלה מה יהיה עם מאמיני הדתות המונותאיסטיות (הלגיטימיות במידה מסוימת, בראיית האסלאם). הגישה הראשונה טוענת כי יהודים ונוצרים רבים ימירו את דתם מרצונם, אולם אלו שלא יהיו מעונינים בכך, יכירו במעמדם הנחות וישלמו את מס הג'יזיה (מס הגולגולת, המוטל על הלא מוסלמים שחיים במדינה מוסלמית על פי חוקי השריעה, ראו סורה 9, פס' 29 בקוראן). הדוגלים בגישה זו מראים מובאות מהקוראן, שלפיהן יש לגלות סובלנות כלפי דתות אחרות (ראו למשל סורה 2, פס' 256, "אין אונס בדת"). האימאם ג'עפר א-צאדק, אף מרחיק לכת וטוען כי המהדי ישפוט את היהודים על פי חוקי התנ"ך, ואת הנוצרים על פי חוקי הברית החדשה[53].
הגישה האחרת טוענת כי האסלאם יוצע לכל הלא-מוסלמים, אלו שלא יקבלו אותו - ייהרגו. החדית'ים שגורסים כי דג'אל יהיה מנהיגם של היהודים, תומכים בגישה זו.
[עריכה] עם תום המהפכה
כשיסיים צבאו של המהדי את משימתו, הדת היחידה שתתקיים ברחבי העולם תהיה האסלאם, הנורמות המוסריות וההלכתיות כולן ינבעו מהקוראן,[54] ולפיכך תהיינה מושלמות. המהדי יטהר את האסלאם מכל מיני מסורות שגויות שדבקו בו, כך שלעתים ייראה כאילו מדובר במסורות חדשות; אמונת האנשים תהיה אמיתית, ולא רק מצג שווא. המהדי יניח את ידיו על ראשי האנשים כך שמצפונם ושכלם יהיו מוכנים לקבל את תורתו[55], רוע, צביעות, חוסר אמונה ושנאה ייעלמו מלבבות האנשים[56], העושר העולמי יחולק באופן שוויוני [57]. המהדי ימחק את הגבולות בין המדינות, את המפלגות הפוליטיות, את נביאי השקר, לא תהיה אפליה על בסיס גזע, עדה, שפה או תרבות. העולם יחיה בהרמוניה, שלום, ביטחון ושוויון תחת שלטון האל. האדמה תהפוך לירוקה ופורייה, מצבם הכלכלי של האנשים ישתפר באופן ניכר. המהדי ימנה אנשים מוסמכים כמושליהם של האזורים השונים בעולם, שישלטו באופן הוגן תחת הנחיותיו של המהדי[58]. המהדי יוריד לעולם את כל הידע שעד כה לא היה ברשותו (בידי האנושות עד כה נמצאים רק שניים מתוך 27 החלקים של הידע)[59]. על פי המסורת הסונית, המהדי ימות שבע שנים לאחר המהפכה[60].
[עריכה] טענות אנשים שונים להיותם המהדי
מספרם של האנשים שטענו כי הם המהדי רב, ומתחיל עוד מתקופת האסלאם הקדומה. לטענת השיעים זוהי הוכחה לקיומו של המהדי (אם ישנה מסורת של זיופים, במשתמע קיים גם המקור). המקרה הראשון המתועד הוא אמונתם של קבוצה מצומצמת של מוסלמים כי מוחמד אבן אל-חנפיה, בנו של עלי אבן אבו טאלב, מאחת מנשותיו האחרות (לא מפאטמה), הוא המהדי. הקבוצה, בהנהגת אל-מוח'תאר, מרדה ללא הצלחה בשלטון הח'ליפים מבית אומיה בין השנים 685 - 687. קבוצת המאמינים הקטנה שנותרה המשיכה להאמין במשך 200 השנים הבאות בכך שמוחמד אבן אל-חנפיה הוא המהדי שחי כעת בהסתר, והם ציפו לבואו.
כמו כן, קיימות מספר כתות שיעיות קטנות הטוענות כי המהדי אינו האימאם ה-12, אלא מנהיג מוסלמי מן העבר, החי כיום בהסתר, וישוב בקץ הזמנים כמהדי. כך למשל, במאות הראשונות לאסלאם, קבוצת בשם הנאווסים האמינו כי האימאם השיעי השישי ג'עפר א-צאדק לא מת, וחי בהסתר. אמונה זו רווחה בקרב הווקיפים לגבי האימאם השיעי השביעי מוסא אלכאט'ם[61]. קבוצה מהאיסמאעילים מאמינים כי איסמעיל בן ג'עפר הוכרז כמת על ידי אביו ג'עפר א-צאדק (האימאם השישי) בשל חשש מהשלטונות, אך למעשה הוא המהדי, וחי כיום בהסתר. הבַאקירים מאמינים כי מוחמד אל-באקר הוא המהדי, והוא חי כיום [62].
במאות הבאות רבים אחרים טענו לכתר המהדי, אחד מהמשפיעים ביניהם היה מירזא מוחמד עלי מפרס, המכונה "באב" ("שער", הכוונה: שער לאלוהים), שהכריז ב-1854 כי הוא המהדי. חברי הדת שייסד, הבהאים, מאמינים בטענתו עד היום.
הניצול המשמעותי (והמוצלח) ביותר של האמונה במהדי, בא בדמותו של המנהיג הדתי הסוני מסודאן, מוחמד אחמד אשר הכריז על עצמו כמהדי (1881), החל לגייס צבא, וקרא לג'יהאד נגד שלטון הכובש המצרי ותומכיהם הבריטים ה"כופרים". השימוש בשמו של המהדי נועד לתת אופי דתי ואוניברסלי למרידה. שיאה של מערכת המהדיסטים היה מצור בן כמעט כשנה (בין מרץ 1884 לינואר 1855), שבסופו נפלה הבירה חרטום לידיהם, ומושלה של סודאן צ'ארלס גורדון נרצח. במדינה המהדיסטית החילו את חוקי השריעה, המצב הכלכלי הידרדר (מיליונים מתו מרעב) ובוצעו ניסיונות להרחיב את המהפכה המהדיסטית ב"ג'יהאד" לאתיופיה ומצרים. ב-1899, הצליחו הכוחות המצריים-בריטיים לשוב ולכבוש את סודאן.
[עריכה] השפעת האמונה במהדי על ראיית העולם השיעית
במאות הראשונות לאסלאם, ההשפעה הבולטת ביותר של תפישת המהדי כמחולל המהפכה הסופית והמושלמת נגד השליטים הרודניים, הייתה ההבלגה שנקטו השיעים מול הרדיפה של השלטונות הסונים אותם. הימנעותם של השיעים מלמרוד הוסברה בחוסר תוחלת של מהפכה אנושית שתיכשל, והשיעים הסתפקו בציפייה שקטה לשיבת המהדי, ותיקון העוולות שנעשו להם.
לאמונה בחזרתו של האימאם ה-12 נודעה גם השפעה מכרעת על תפישת השיעים לגבי לגיטימיות השלטון המודרני בתקופת ההיעלמות של המהדי. התפישה השיעית הדתית גורסת כי במהלך היעלמותו של האימאם ה-12, סמכויות השלטון הפוליטיות והמשפטיות נתונות בידי חכמי הדת (עולמא) (וחוקים שנקבעים בידי שליטים חילוניים אינם לגיטימיים, מאחר שנקבעו בהתאם לאינטרסים של השליטים), וכל שיטות הממשל האנושיות נידונו לכשלון[63]. בראיית השיעים הקיצונים, שליט המדינה המודרנית חייב לאפשר לחכמי הדת לבצע את תפקידם (למשל לשפוט על פי חוקי השריעה); במקרה שהשליט אינו מתנהל כראות עיניהם של חכמי הדת, המרידה נגדו לגיטימית לחלוטין, ואפילו חובה, זאת בניגוד לתפישה הסונית, כי עדיף שליט רע על פני אנרכיה, ואין לנתינים זכות למרוד. הדגש שמושם בחדית'ים השיעיים על מהפכה עולמית של המדוכאים ("מוסתזעפין") בראשות המהדי נגד שליטהם המדכאים מלבה תחושה זו של צידוק המרד. הראייה השיעית טוענת כי המהדי נוכח בעולם, רואה את העוולות שנעשות לבני האדם, חש בכאבם של האנשים, ומחכה לרגע בו יקרא להניף את נס המרד האלוהי, שתוצאתו תהיה שחרורם של האנשים מכבליו של השלטון הלא-חוקי. התפישה כי המהדי נוכח בעולם, בראיית האקטיביסטים מקרב השיעים, צריכה לחזק את ההתנגדות של המאמינים לחוסר צדק ולרודנות, מאחר שהמהדי חווה זאת בעצמו, ומתנגד לנעשה בעולם.
על כן, גורסים האקטיביסטים, על המאמינים להכין את העולם לבואו של המהדי על ידי החלת הנורמות החברתיות, הפוליטיות, החוקיות והמוסריות של האסלאם בעולם כיום. מאחר שישנם חוקים דתיים שמקורם מהקוראן, כמו כריתת ידם של גנבים וסקילתן של נואפות, שדורשים אכיפה, ישנו צורך בשלטון אסלאמי. רבים מהזרם האקטיביסטי גורסים, כי במהלך היעלמותו של המהדי על המאמינים למנות חכם דת כשליט, שינהל את חיי המאמינים בהתאם לחוקי האל; הביטוי הבולט ביותר של הגישה הזו כיום הוא הרפובליקה האסלאמית של איראן.
עיוות של תפישת הכנת העולם לבואו של המהדי, טוענים מספר פרשנים, קיים בקרב שיעים קיצוניים, כדוגמת נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד. על פי המסורות האסלאמיות (והיהודיות והנוצריות) השונות, ידוע כי התקופה שלפני בואו של המהדי תהיה רווית אלימות ומוות; לטענת הפרשנים, הקיצונים השיעים מעונינים להחיש את בואו של המהדי על ידי נקיטת אלימות רחבת היקף (כדוגמת הטלת פצצה גרעינית)[64]. לתימוכין בטענה זו, מביאים הפרשנים את התרומה בת ה-17 מיליון דולר, שהעניקה ממשלתו של אחמדינז'אד למסגד בג'מרכאן (סמוך לעיר קום), בה נאמר כי המהדי מבקר. מאמינים שיעים עולים לרגל למסגד, ונוהגים להשליך את בקשותיהם לבאר הנמצאת במקום, מתוך אמונה כי המהדי יקרא אותן. מה גם שבנאומיו מעלה אחמדינז'אד לעתים קרובות את ביאתו הקרובה של המהדי, והצורך להכין את הקהילה האסלאמית לבואו[65].
השפעה נוספת הינה מעמדם של חכמי הדת (עולמא) השיעים, לעומת אלו של הסונים. העולמא השיעים נחשבים לשליחיו של האימאם במהלך היעלמותו, ועל כן זוכים ליותר השפעה על מאמיניהם. חלק מ"קדושה" זו, מבוטאת בתמיכה הכלכלית שמעניקים השיעים לעולמא (המשך מסורת ה"ח'ומס" בתקופת האימאמים). תמיכה זו מאפשרת לחכמי הדת להיות עצמאיים יותר ביחס לשלטונות (מאחר שאינם תלויים בהם, כמו אצל הסונים), להביע את מחאתם, ולעתים להורות למאמינים לפעול בניגוד לדרישות השלטון, להחיל את חוקיהם (למשל, הקמת בתי דין אסלאמיים, במדינות חילוניות, אשר המאמינים בוחרים להדיין שם) ולעתים אף למרוד בו (שוב, הדוגמה הבולטת היא המהפכה האסלאמית באיראן).
[עריכה] המהדי במדע הבדיוני
מספר סופרים מסוגת המדע הבדיוני שאבו השראה מדמות המהדי בעלילות ספריהם. אחד מהם הוא פרנק הרברט, אשר התרכז בסדרת חולית שלו בדמותו של פול אטראידס, מנהיגם של הדררים, הנחשב בעיניהם למהדי של אראקיס. בעולם הדמיוני של כישור הזמן, מנהיגיהם של שבטי הטינקרים הנודדים מכונים "מהדי" גם כן.
[עריכה] טריוויה
- מספר השמות הידועים של המהדי עומד על כ-180. המפורסמים בהם: קאים ("זה שיתרומם"), מפקד המסורות, בעל התקופה והזמן (מאחר שהזמן לא משפיע עליו, והוא ממשיך לחיות כבר יותר מ-1,300 שנים)[66], זה שמצפים לו, חוג'את (ה"הוכחה" לקשר בין המאמינים לאללה), ועוד.
- יום הולדתו של המהדי (על פי המסורת השיעית בלבד) שחל ב-15 לחודש שעבאן, הוא אחד מארבעת החגים העיקריים באיראן. מדי שנה, בעצרות שנערכות באותו יום נישאים נאומים הקוראים לחזרתו המהירה של האימאם הנעלם. בנאומו בכנס בטהראן, ב-1980, קבע ח'ומייני, מנהיגה העליון של איראן באותה העת, כי עם שובו של האימאם, הוא יגשים את כל מה שמוחמד לא הספיק לעשות. דברים אלו הכעיסו חכמי דת סונים רבים, מאחר שהם סותרים את הגישה המוסלמית המסורתית, הטוענת כי מוחמד היה "חותם הנביאים", ומעלים את המהדי כמעט לדרגתו של מוחמד (בדומה לגישת העלאווים לגבי עלי אבן אבו טאלב).
- ממסורת של דודתו של האימאם ה-11, חסן אל-עסכרי, שנכחה בלידתו של מוחמד המהדי, כשהילד הובא לאביו חסן, הוא העביר את לשונו על עיניו של התינוק, והוא פקח את עיניו. לאחר מכן, חסן העביר את לשונו על פיו של התינוק והוא החל לדקלם פסוקים מהקוראן[67]. שתי משרתות שנכחו בלידה סיפרו כי מיד לאחר לידתו, התינוק התיישב על רגליו (בתנוחת תפילה), הרים את אצבעו לעבר השמים, התעטש, ואמר "יבורך אלוהים, שליט היקום"[68].
- במהלך מלחמת איראן-עיראק, כשמוראל הלוחמים האיראנים היה ירוד, היה מופיע אדם רכוב על סוס, לבוש בבגדי פאר עתיקים, פניו היו קורנות, מאחר שהיה מכוסה בזרחן. במקרה שתועד, החיילים הגיבו בפאניקה ורצו לעברו, ואז קרא להם "להתנפל על הכופרים" ו"לנקום את מותו של האימאם שלנו, חוסין" ונעלם. החיילים נפלו על ברכיהם וייללו "איפה אתה, שליט הזמן (כינוי למהדי)?" לאחר מכן היו צועדים כאיש אחד לעבר החזית.[69]
- גופים רבים בקרב השיעים כיום נקראים על שמו של המהדי. הבולט ביניהם הוא "צבא המהדי", המיליציה השיעית הקיצונית של מקתדא צדר בעיראק. בעקבות הפיגוע במסגד אל-עסכרייה (סאמרא), שעל פי הנטען, ממנו נעלם המהדי, התגברה פעילות הארגון, וכיום מרבית ההרוגים הסונים בלחימה הבין-עדתית הם קורבנותיה של המיליציה. גוף מעניין נוסף, הוא תנועת הנוער של החזבאללה, הקרויה "צופיי האימאם אל-מהדי". כיום ארגון צופים זה כולל 42,000 ילדים בגילי 8-16, פעולות הארגון כוללות לימודי דת ואינדוקטרינציה על חשיבות הג'יהאד, וגבורת השאהידים.[70]
- מוחמד אחמד ה"מהדי" הסודאני, עשה שימוש ברווח בצורת V בין שיניו כדי להוכיח לאנשים כי הוא אכן המהדי. הוא הבין כי יוכל לשכנע את האנשים, לאחר שבביקוריו באזורים העניים שם לב, כי בכל פעם שהופיע אדם שנראה מלומד והיטיב להתבטא, התושבים היו מכריזים עליו כ"מהדי המושיע", והיו מצפים כי יגאל אותם מהשלטון העות'מני השנוא[71].
[עריכה] לקריאה נוספת
- עמנואל סיון, קיצוני האסלאם (עם עובד, ספריית אופקים 1986)
- עמנואל סיון, גבריאל א' אלמונד, ר' סקוט אפלבי, קנאות דתית מודרנית (ידיעות אחרונות 2004)
- ברנרד לואיס, משבר האסלאם (כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2006)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אייתוללה איברהים אמיני - אימאם אל-מהדי, מנהיגה הצודק של האנושות
- סיד מוחמד בקיר אל-צדר - דיון בנוגע למהדי
- Moment by Moment Expectation of the Advent of Mahdi
- Why Occulation
- The four deputies
- The Meaning of the title Imam-E-Zamana
- אתר שיעי (אנגלית) כולל ספרים ומאמרים ללא תשלום
- ספרו של האייתוללות בקיר אל-צדר ומורט'דה מוטהירי השיעים (אנגלית)
- המהדי וקץ הזמנים, אתר סוני (אנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ המרידות הסוניות שעשו שימוש בשמו של המהדי לאחר מכן, היו בעלות אופי אנטי-קולוניאלי במהותן (ראו בהמשך).
- ^ ראו השוואה אסכטולוגית זו
- ^ Ayatullah Muhammad Baqir Al-Sadr - A discussion concerning the Mahdi, Belief in the existence of the Mahdi, Paragraph 2
- ^ ראו פה מספר מסורות סוניות
- ^ Bihar Al-Anwar vol. 51, P. 75; מקורות סוניים: Tafsir Durr al-Manthur, al-Suyuti, v7, under commentary of Verse 47:18; Sunan, Abu Dawud, v2, Chapter 35 (Kitab al-Mahdi), Bab 1, Hadith 4279; Sahih, al-Tirmidhi, v3, Chapter of Fitan, Bab 44 (what has come about al-Mahdi (AS)), Hadith 2331-2332.
- ^ למשל, Sahih, Abu Dawud vol. 2, p. 207
- ^ Ithbat al-hudat, vol. 2, p. 531
- ^ Lutf Allah al-Safi al-Gulpaygani, Muntakhab al-athar fi al-imam al-thani 'ashar (Tehran: Maktabat al-Sadr, nd.)
- ^ ראו למשל פה
- ^ Ithbat al-hudat, Vol. 7, p. 20, Yanabi' al-mawadda, Bab 82, p. 461
- ^ Ithbat al-hudat, Vol. 7, p. 323; Yanabi' al-mawadda, p. 461,Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 78 and 86.
- ^ Kashf al-astar, by Husayn b. Muhammad Taqi Nuri and Kifayat al-muwahhidin by Tabarsi, especially volume 2.
- ^ למשל, Abu Dawud, Sahih, Vol. 2, p. 208
- ^ מספר חדית'ים סונים פה
- ^ Ithbat al-hudat, Vol. 7, p. 52.
- ^ ראו דברי מוחמד פה
- ^ ציטוט זהה מהאימאמים ג'עפר א-צאדק (השישי) ועלי א-רידא (השמיני). Kulayni, Usul al-kafi, Vol. 1, p. 334 - 335.
- ^ האימאם השביעי, ג'עפר א-צאדק. Kulayni, Usul al-kafi, Vol.1 p. 368-369.
- ^ Ithbat al-wasiyya, p. 206.
- ^ Bihar al-anwar, Vol. 51, p. 316 & p. 335
- ^ Bihar al-anwar, Vol. 51, p. 325.
- ^ Rijal Mamqani, Vol. 2, p. 304.
- ^ השורה העליונה, חוזרת חמש פעמים - המספר חמש הוא מספר קדוש באסלאם, אשר מסמל גם את חמשת התפילות, ואת חמשת עמודי האסלאם. תעתיק השורה העליונה: "אל-עג'ל יא מהדי, אדרכנא יא מהדי, טאל אל-אנתט'אר".
בצד ימין ובצד שמאל כתוב: זמן ההמתנה (תעתיק: "זמן אל-אנתט'אר".)
השורה התחתונה: אלוהים ימהר את יציאתו המכובדת של האמאם, שהוא ההוכחה וזה אשר מחכים לו, תעתיק השורה:"עג'ל אללה אלאמאם אלחג'ה אלמנתט'ר פרג'ה אלשריף".
השימוש במילה פרג'ה מלא במשמעות סמלית אצל השיעים, בשל ההיסטוריה רצופת הרדיפות, אשר ניהלו נגדם הסונים. על כן, השיעים משתמשים במונח הזה, כדי להקל על האנשים מוכי הצרות, ולעודד אותם להמתין עד בואו של המהדי, שיביא עמו הקלה ופתח (פרג'ה), שיסייע לשיעים.
השיעים מרבים לצייר גם דמויות של בני אדם, דבר הנאסר אצל הסונה בדומה ליהדות .חוקרים רבים מראים כי השיעים הושפעו רבות מהנצרות (ראו למשל את דמותו של מהדי אשר הושפעה מדמותו של ישו, ודמותה של פאטמה אשר קרובה לדמותה של מרים אם ישו). כמו כן מרבית האגדות השיעיות מבוססות על נרטיב נוצרי וסיפורי חוסיין דומים לסיפורי ישו. על כן, הציורים דומים לציורי קדושים נוצרים. לפיכך, האשימו הסונים את השיעים בפולחן אלילים ודמויות, בייחוד הוהאבים, שהחריבו מקדשים ואומנות שיעית רבה, באשמה זו. - ^ כתבה של הדיילי טלגרף אודות הסיוע הכספי למסגד בג'מרכאן (איראן), מאמר שיעי על המסגד ליד כופה (עיראק)
- ^ למשל, האימאם ג'עפר א-צאדק, ב-Yanabi' al-mawadda, Vol. 2, p. 317
- ^ האימאם השיעי השביעי מוסא אלכאט'ם, ראה Bihar al-anwar, Vol. 51, p. 151; Ithbat al-hudat, Vol. 6, p. 417.
- ^ מופיע במסורות רבות, למשל, האימאם השמיני עלי א-רידא, Kamal al-din, Vol. 2, p. 644.
- ^ מספר דוגמאות מתוך מגוון רחב של מסורות. למשל, האימאם ג'עפר א-צאדק Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 366, Nu'mani, Kitab al-ghayba, p. 211; האימאם מוחמד אל בכיר, Kamal al-din, Vol. 2, p. 644.
- ^ האימאם השביעי, מוסא אלכאט'ם Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 113.
- ^ האימאם השיעי, ג'עפר א-צאדק, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 96
- ^ האימאם החמישי, מוחמד אל בכיר Kitab al-Ghaiba, al-Nu'mani, p234, Hadith 22; p253, Hadith 13; Bihar al-Anwar, v52, p348, Hadith 99; p230, Hadith 96
- ^ ג'עפר א-צאדק Ithbat al-hudat, Vol. 7, p. 401.
- ^ דברים שונים (הסותרים את הקודמים) של ג'עפר א-צאדק, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 244
- ^ Kitab al-hawi li al-fatawa, Vol. 2, p. 159, השווה לסורה 27 פס' 5 מהקוראן,
- ^ האימאם החמישי מוחמד אל בכיר והאימאם השביעי, ג'עפר א-צאדק. ראו Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 103, 104 & 117.
- ^ Ithbat al-hudat, Vol. 7, p. 172; Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 389.
- ^ Kulyani, Kafi, Vol. 1, p. 271.
- ^ מובאה מדבריו של מוחמד אל בכיר, al-Kafi, v8, p212, Hadith 258; al-Irshad, v2, p374; Kitab al-Ghaiba, al-Tusi, p444; Bihar al-Anwar, v52, p213, Hadith 67.
- ^ Yanabi' al-mawadda, Vol. 2, p. 197.
- ^ מדברי מוחמד, Sahih Muslim Book 041, Number 7005:
- ^ מוחמד, Sahih Muslim Book 041, Number 7009:
- ^ האימאם השישי, ג'עפר א-צאדק, Kamal al-Din, p378, Hadith 3; Bihar al-Anwar, v51, p30, Hadith 4
- ^ מספר רב של מסורות סוניות ושיעיות עוסקות בנושא, ראו למשל Ibn Tawus, Kitab al-malahim wa al-fitan, p. 179; ואת דברי ג'עפר א-צאדק ב-Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 378.
- ^ האימאם החמישי, מוחמד אל באקר, Wasa'il al-shi'a, Vol. 11, p. 36; Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 302.
- ^ Ta'rikh, Vol. 5, p. 80.
- ^ האימאם ג'עפר א-צאדק, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 327.
- ^ האימאם מוחמד אל-באקר, Bihar al-anwar, Vol 51, p. 218.
- ^ הנביא מוחמד, Sunan, Ibn Maja, v2, p269; Ahmad Ibn Hanbal, as quoted in al-Sawa'iq al-Muhriqa, by Ibn Hajar al-Haithami, Ch. 11, section 1, p250; האימאם השלישי, חוסין, Bihar al-anwar, Vol. 51, p. 133; האימאם ג'עפר א-צאדק, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 96.
- ^ מוחמד אל באקר Bihar al-Anwar, v52, p389 , Hadith 209; ג'עפר א-צאדק Kamal al-Din, p151; Bihar al-Anwar, v13, p42.
- ^ ראו מספר מסורות בנוגע לדג'אל פה
- ^ Sahih Muslim, Book 40, Number 6981& N. 6982 & N. 6983 & N. 6984 & N. 6985, ראו פה
- ^ אמנת החמא"ס מתורגמת לעברית מ"אומדיה"
- ^ Nu'mani, Kitab al-ghayba, p.237.
- ^ Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 336.
- ^ האימאם החמישי, מוחמד אל-באקר, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 336.
- ^ עלי אבן אבו טאלב, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 316.
- ^ מוחמד אל-באקר Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 351.
- ^ Tabari, Dala'il al-imama (Najaf edition, 1369), p. 249.
- ^ ג'עפר א-צאדק, Bihar al-anwar, Vol 52, p. 336.
- ^ ראו דברי אבו דאוד פה
- ^ Shahrastani, Milal wa nihal, Vol. 1, p. 256; Nawbakhti, Firaq al-shi'a, Najaf edition p. 62.
- ^ Muhammad Karim Khurasani, Tanbihat al-jaliyya fi kashf al-asrar al-batiniyya (Najaf, 1351), pp. 40-42.
- ^ האימאם ג'עפר א-צאדק, Bihar al-anwar, Vol. 52, p. 244
- ^ ראו למשל את מאמרו של דניאל פייפס האמריקני
- ^ ראו את תמלילי נאומיו של אחמדינג'אד, בבלוג שלו, הפותחים תמיד בקריאה לשובו של המהדי. ראו גם מספר ציטוטים פה
- ^ The Meaning Of the Title Imam-E-Zamana (A.S.)
- ^ Tusi, Ghayba, pp. 141-42.
- ^ Ithbat al-hudat, Vol. 7, p. 292; Ithbat al-wasiyya, p. 197.
- ^ תיעוד של החייל-ילד, ריזא בהרוזי לעיתונאי הצרפתי פרידון סהביאן, op. cit., pp.136-8.
- ^ ראו מבזק זה של המרכז למורשת המודיעין.
- ^ David Levering Lewis, "Khalifa, Khedive, and Kitchener" in The Race for Fashoda. New York: Weidenfield and Nicholson, 1987. ISBN 1-55584-058-2
| ערך מומלץ |
