הלוח העברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הדמות המופיעה בתמונה (מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים) מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות

הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש. גרסתו הנוכחית, שמשמשת את כל הקהילות היהודיות היום, פורסמה בשנת 359 לספירת הנוצרים על-ידי הלל נשיאה. גרסה זו מבוססת על אלגוריתם שחוזה את מולדי הירח ואת חילופי העונות על-פי חישובים אסטרונומיים מתמטיים, בלי צורך להיעזר בתצפיות ישירות.

הלוח העברי נבדל מהלוח הגרגוריאני, המבוסס על מחזור השמש בלבד. הוא דומה ללוח הסיני, המבוסס אף הוא על שני המחזורים גם יחד, אם כי אין קשר היסטורי בין הלוחות האלה. הערבים השתמשו בלוח דומה ללוח העברי עד ראשית האסלאם במאה ה-7 לספירה. מאז בטל עיבור השנים, וכיום הלוח המוסלמי נקבע על פי מחזור הירח בלבד.

[עריכה] עקרונות הלוח העברי

[עריכה] היום העברי

יממה בלוח השנה העברי מתחילה עם שקיעת השמש, ומסתיימת עם שקיעת השמש הבאה, או עם צאת הכוכבים שאחריה. בלוח הגרגוריאני, לעומת זאת, יממה אחת נמשכת מחצות הלילה עד חצות הלילה הבא.

הנוהג לציין את ראשית היום לעת ערב מקבל ביטוי במקרא, בספר בראשית. בסיפור בריאת העולם נאמר בסיומו של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר", ומכאן שהיום החדש מתחיל בערב; כך הבינה זאת הגמרא. בנוסף, העובדה שחגים מסוימים מתחילים בערב על פי ההלכה, הביאה לחיזוק המסורת כי היום בלוח העברי מתחיל עם שקיעת השמש: "... בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם ... בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כ"ד, 26, 32).

הנוהג לציין את תחילת היום בערב היה קיים בבבל העתיקה, ויש חוקרים הטוענים כי זה מקור המנהג. במצרים העתיקה, לעומת זאת, היה נהוג לציין את תחילת היום עם זריחת השמש.

[עריכה] החודש העברי

חודש תשרי בלוח עברי (לקוח מתוכנת קלוח)

החודש העברי מבוסס על מחזור שינוי צורתו של הירח, ממולד הירח, עבור במילואו וכלה במולד הבא. האופן שבו נראה הירח לצופה מכדור הארץ תלוי במיקומו של הירח ביחס לשמש וביחס לכדור הארץ. הזמן שעובר בין מולד ירח אחד למשנהו כפי שנצפה מכדור הארץ נקרא החודש הסינודי, ומשכו נובע הן מסיבוב הירח סביב כדור הארץ, והן מסיבוב כדור הארץ סביב השמש. משך החודש הסינודי אינו קבוע, ואורכו הממוצע הוא 29.53 ימים בקירוב (29 ימים, 12 שעות ו-44 דקות בקירוב). חודש סינודי מסוים עשוי להיות ארוך או קצר מהממוצע ב-14 שעות בערך.

לפי מסורת חז"ל, מחזור הירח נמשך בממוצע 29 יממות 12 שעות ועוד 793/1080 של שעה (44 דקות ו-3¹/₃ שניות). מקובל לציין פרק זמן זה באותיות: כ"ט י"ב תשצ"ג. החישוב הוא ממוצע, מפני שמחזור הירח משתנה מחודש לחודש (ראו לעיל). חישוב זה קרוב מאוד למשך החודש הסינודי הממוצע שחושב בימינו. למעשה, הפער בינו לבין החישוב המבוסס על המדידות החדשות הוא כחצי שנייה בלבד. עם זאת, כיוון שמשך החודש הסינודי משתנה, ייתכן שבימי חז"ל הפער היה גדול יותר. כך או אחרת, החשבון שהיה בידי חז"ל מדויק מספיק מבחינה מעשית. ערכו הממוצע של משך החודש במסורת חז"ל התבסס ככל הנראה על חשבונות שנעשו בבבל וביוון. משך החודש הממוצע המופיע אצל חז"ל זהה לערך שהציג האסטרונום היווני תלמי באלמאגסט (במאה ה-2 לספירה), אך הוא מופיע בכתבים עתיקים יותר - בלוחות הבבליים של מאה ה-4 לפני הספירה.

כיוון שמספר הימים בחודש חייב להיות שלם, נקבע כי החודש בלוח העברי הוא בן 29 יממות או 30 יממות, לסירוגין.

בסוף החודש העברי הירח בדרך כלל חשוך ואינו גלוי לעין. מולד הירח, שבו נראה הירח כסהר דק ושוקע דקות לאחר שקיעת השמש, מציין את ראשיתו של החודש החדש. עם התקדמות החודש הולך וגדל חלקו המואר של הירח, והוא הופך לירח מלא באמצע החודש העברי. מכאן ואילך הירח הולך ופוחת, עד שהוא נעשה שוב חשוך בסוף החודש.

שמות החודשים המשמשים בימינו מקורם בשמות בבליים, שאומצו בזמן גלות בבל. בתקופות מוקדמות יותר ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון, ואדר הוא החודש ה-12. במקרא, נזכר חודש ניסן כחודש הראשון, כי בו יצאו בני ישראל ממצרים: "הַחדֶשׁ הַזֶה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵי הַשָנָה" (שמות יב, ב). בתנ"ך מצוינים גם שמות אחרים לחודשים כמו "ירח האיתנים", "ירח בול" ו"חודש זיו". ככל הנראה, שמות אלו היו מקורם בשפה הפניקית, והם מובאים בתנ"ך רק בספר מלכים א' בהקשר של מסחר שלמה המלך עם הפניקים. השמות הבבליים, המקובלים גם היום, מופיעים במגילת אסתר ובספרי עזרא ונחמיה בצד מספור החודשים מניסן.

[עריכה] חודשי השנה העבריים

חודשים עבריים

תשרי - חשוון - כסלו - טבת - שבט - אדר - ניסן - אייר - סיון - תמוז - אב - אלול

[עריכה] השנה העברית

שנה עברית נמשכת לאורך מחזור אחד של חילופי עונות השנה, אולם היא חייבת לכלול מספר שלם של מחזורי ירח. לפיכך, שנה עברית נמשכת 12 חודשים - שנה פשוטה - או 13 חודשים - שנה מעוברת. המקרא מסביר את הסיבה לעיבור השנה בחובה לקיים את חג הפסח באביב. "שָמוֹר אֶת חדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) על פי פרשנות התלמוד, "שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן" (בבלי, מסכת ראש השנה כא, א).

כיום ידוע, שחילופי העונות נובעים מהקפת כדור הארץ את השמש. הקפה אחת כזאת מכונה באסטרונומיה שנה טרופית. שנה טרופית אחת ארוכה במעט מ-12 מחזורי ירח. אילו כללה השנה העברית 12 מחזורי ירח בלבד, היה חג הפסח "נודד" לעבר החורף. כדי למנוע זאת, קובעים שנה מעוברת, בת 13 חודשים, בכל פעם שהפער מצטבר לכדי מחזור ירח שלם. יום השתוות היום והלילה באביב (20 או 21 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) אמור ליפול בחודש ניסן, אם כי לפעמים הוא נופל בחודש אדר ב'.

[עריכה] מניין השנים בלוח העברי

מניין השנים בלוח העברי המודרני הוא חישוב מספר השנים שעברו ממועד תאורטי שהוא א' בתשרי של השנה שבה (באמצעה או בסוֹפהּ) החלה בריאת העולם ע"פ המסורת היהודית (יש מסורות וגרסאות שונות לגבי ראשית המניין). מניין זה מתבסס, בעיקרון, על החיבור המכונה סדר עולם, או "סדר עולם רבה" המתאר את ההיסטוריה של העולם מאדם הראשון ועד הקיסר אדריאנוס על פי התנ"ך ומסורות שונות. חיבור זה נזכר בתלמוד (בבלי, יבמות פב ע"ב) ומיוחס שם לרבי יוסי בן חלפתא.

בגרסאות מוקדמות של הלוח העברי היה נהוג מניין מיום שהושלמה בריאת העולם ע"פ המסורת היהודית, ומוקדם יותר נמנו השנים לפי כהונתם של מלכים או לפי אירועים היסטוריים בולטים. אחד המניינים הבולטים שהיו נהוגים בעבר הוא מניין השטרות. מניין זה נהוג עד היום אצל יוצאי תימן.

[עריכה] כללי עיבור השנה

אדר א' - אדר ב' - ניסן
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
						א
ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח
ט	י	יא	יב	יג	יד	טו
טז	יז	יח	יט	כ	כא	כב
כג	כד	כה	כו	כז	כח	כט
לוח לשנת תשס"ה - אירועים חג עיקרי: פורים

ערך מורחב – שנה מעוברת#הלוח העברי

שנה בת 13 חודשים מכונה "שנה מעוברת" (כמטאפורה לאישה מעוברת, כלומר אישה בהיריון). קביעת השנים המעוברות מכונה "עיבור". העיבור הוא, למעשה, הכפלתו של חודש אדר לאדר א' ואדר ב'. הבחירה בחודש אדר אינה מקרית והיא נובעת משתי סיבות - הראשונה היא העובדה שהעיבור נועד לשמור על מועד חג הפסח באביב, והשנייה היא העובדה שבלוח העברי הקדום חודש אדר היה החודש האחרון בשנה, כפי שעולה ממניין החודשים בתנ"ך, כמו גם מתעודות שונות, למשל מגילות ים המלח.

השיטה המוקדמת לעיבור השנה, שהתפתחה במאה ה-6 לפנסה"נ, קבעה שלוש שנים מעוברות בכל מחזור של שמונה שנים. במאה ה-4 לפנסה"נ התפתחה שיטה מדויקת יותר, שעל פיה מעברים שבע שנים בכל מחזור של 19 שנים. שיטות אלה התפתחו ככל הנראה בבבל, שבה היה מדע האסטרונומיה מפותח ביותר. את העיבור קבע בית הדין בתחילת השנה. בעבר, בנוסף לחישוב, קיבל בית הדין עדויות לגבי מצב מזג האוויר כדי להימנע מטעויות. עדויות אלו מוזכרות במספר סיפורים בתלמוד הבבלי.

להלן פירוט השיטה הנוכחית לעיבור השנים, והחישובים שעליהם היא מתבססת. שיטה זו הונהגה על-ידי הלל נשיאה בשנת 359 לספה"נ, והיא מבוססת על השיטות שהתפתחו עד ימיו. החשבונות להלן "תורגמו" לשיטה המתמטית המקובלת היום, וחלק מהנתונים המובאים כאן מבוססים על מחקרים אסטרונומיים שנעשו בימינו.

ב"שנה טרופית" יש 12.368 מחזורי ירח. בכל 19 "שנים טרופיות" יש 234.992 מחזורי ירח, שהוא מספר כמעט שלם. לפיכך נקבע שבכל מחזור של 19 שנים יהיו 235 חודשים. פירוש הדבר, שבכל מחזור של 19 שנים יש 12 שנים פשוטות ו-7 שנים מעוברות. השנים המעוברות הן אלה שחלוקתן ב-19 נותנת שארית: 0, 3, 6, 8, 11, 14 או 17. (בחשבונות הישנים הן סומנו: ג, ו, ח, י"א, י"ד, י"ז, י"ט, ובראשי תיבות: גו"ח אדז"ט). לדוגמה: שנת התשס"ה מספרה 5765 (ה אלפים=5000 + ת=400 + ש=300 + ס=60 + ה=5). חלוקת 5765 ב-19 נותנת 303 ושארית 8 (8/19 303 = 5765/19). לפיכך, שנת התשס"ה היא מעוברת. בשנה מעוברת מוסיפים חודש בן 30 יום בין שבט לאדר. חודש זה מכונה אדר א' או אדר ראשון, וחודש אדר הרגיל מכונה לפיכך: אדר ב' או אדר שני. חג הפורים (י"ד באדר) נדחה, אם כן, ב-30 יום, ונחגג ב-י"ד באדר ב'. תאריכים עבריים ולועזיים (גרגוריאניים) נפגשים במחזוריות של 19 שנה (ט' באב תשס"ד הוא 27.7.2004, ט' באב תשמ"ה הוא 27.7.1985), אם כי תיתכן סטייה של יום או יומיים.

מסורות וכללים שונים קובעים כיצד יש לנהוג בשנים מעוברות במועדים החלים בחודש אדר. חג הפורים, כאמור, נדחה לאדר ב', וכך גם ציון יום פטירתו של משה רבנו (ז' באדר). גם חגיגת בר מצווה של מי שנולד בחודש אדר נדחית לאדר ב'. לעומת זאת, אזכרות לנפטרים מוקדמות לחודש אדר א'. אירוע שחל בשנה מעוברת באחד משני חודשי אדר, יצוין בשנה פשוטה בחודש אדר. כיוון שבאדר יש 29 ימים בלבד, נקבע הכלל הבא לגבי אירועים שחלו ב-ל' באדר א': חגיגות בר מצווה ואירועים משמחים אחרים נדחים ל-א' בניסן. אזכרות לנפטרים מוקדמות ל-ל' בשבט.

[עריכה] שיטת קביעת ראשי חודשים

בלוח העברי הנהוג כיום, מספר הימים בכל חודש קבוע מראש, למעט החודשים חשון וכסלו שמספר הימים בהם משתנה.

שמות החודשים ומספר ימיהם, לפי סדרם המקובל כיום: תשרי (30 ימים), חשון (29-30 ימים), כסלו (29-30 ימים), טבת (29 ימים), שבט (30 ימים), אדר (29 ימים), ניסן (30 ימים), אייר (29 ימים), סיון (30 ימים), תמוז (29 ימים), אב (30 ימים), אלול (29 ימים).

בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר; אדר א' בן 30 יום ואדר ב' בן 29 יום (ראו לעיל).

לשנה העברית הפשוטה שלושה דגמים בסיסיים:

"חסרה": שנה שבה חשון וכסלו בני 29 יום, ולכן אורכה 353 ימים.
"כסדרה": שנה שבה חשון בן 29 יום וכסלו בן 30 יום, ולפיכך אורכה 354 ימים.
"שלמה": שנה שבה חשון וכסלו בני 30 יום, ולכן אורכה 355 ימים.

אורכן של שנים מעוברות הוא 383, 384 ו-385 יום. תוספת בת 30 יום מגולמת בשני חודשי אדר. הדגמים השונים נועדו למנוע מצב שבו ראש השנה חל בימים ראשון, רביעי או שישי בשבוע (ראו להלן: הדחיות בלוח העברי).

הלוח העברי חוזר על עצמו (ביחס למולד הירח וליום בשבוע) מדי 247 שנה כמעט במדויק. חזרה מושלמת מתרחשת רק מדי 689,472 שנים.

[עריכה] הדחיות בלוח השנה

הדגם של השנה העברית (כלומר, המספר המדויק של הימים בה) נקבע על-פי היום בשבוע שבו חל ראש השנה, או משיקולים אחרים. בנסיבות מסוימות, ראש השנה נדחה ביום או ביומיים ממולד הירח החזוי. הלל השני קבע ארבע דחיות והן:

מולד זקן: אם מולד ראש השנה (ע"פ החישוב) חל לאחר צהרי היום (כלומר, ברבע האחרון של היום העברי).
ג-ט-ר"ד: אם מולד ראש השנה נופל ביום שלישי (ג), אחרי תשע (ט') שעות ו204 (ר"ד) חלקים מן השעה, בשנה פשוטה.
ב-טו-תקפ"ט: אם מולד ראש השנה נופל ביום שני (ב), אחרי חמש עשרה (ט"ו) שעות ו589 (תקפ"ט) חלקים מן השעה, בשנה שאחרי שנה מעוברת.

ואחרי שלוש דחיות אלו, בודקים את נתוני הדחייה הרביעית:

לא אד"ו ראש: ראש השנה (ובהתאם לו גם סוכות, שמתחיל בדיוק שבועיים לאחריו) לא יחול בימים א', ד', ו' בשבוע, אלא יידחה ליום שלמחרת (בדרך זו הוא יכול להידחות פעמיים; פעם אחת בגלל אחת הסיבות הראשונות ופעם נוספת בגלל "לא אד"ו ראש").

לפי היום בשבוע שבו יחול ראש השנה הנוכחית וראש השנה הבאה, נקבע אורך השנה:

חסרה - שנה בת 353 לפשוטה ו-383 למעוברת
כסדרה - שנה בת 354 לפשוטה ו-384 למעוברת
שלמה - שנה בת 355 לפשוטה ו-385 למעוברת

[עריכה] דחיית מולד זקן

דחייה זו מקורה בגמרא בדבריו של אבא, אביו של ר' שמאלי:

	מחשבין את תולדתו: נולד קודם חצות – בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה; לא נולד קודם חצות – בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה.
-- מסכת ראש השנה דף כ, ע"ב

מכאן ניתן ללמוד כי אם המולד התרחש לאחר חצות היום (כלומר, לאחר 18 שעות מהיממה), לא ניתן יהיה עוד לראות את הירח החדש באותו יום לפנות ערב אלא רק למחרת. מטעם זה ראוי לדחות את ראש החודש ליום המחרת, בדומה למצב שהיה קורה בזמן שמקדשים על פי הראייה.

[עריכה] דחיית ב-טו-תקפ"ט ודחיית ג-ט-ר"ד

דחיות אלו מורכבות משני גורמים, אולם רק כפועל יוצא ולא כדחיות "עצמאיות" שטעם וסיבה להן. לפי שכדלעיל הוסבר, שלא ניתן לקבוע את ראש החודש (ובפרט את ראש השנה (ר"ח תשרי)), ליום בו המולד התרחש לאחר חצות היום, הרי שיכול להווצר מצב בו אם המולד יתרחש ביום שלישי בשנה פשוטה בשעה תשיעית ו-204 חלקים, הרי שהמולד שלאחריו יהיה ביום שבת בשעה ה-18 ליממה, וידחה מתוקף כלל "מולד זקן" ליום ראשון ומשם - ליום שני, מתוקף כלל "לא אד"ו ראש". לפי חישוב זה אורך השנה יהיה 356 ימים, דבר שאינו אפשרי לפי הכללים הבסיסיים של אורך השנה הפשוטה (המוגבלת לאורך שבין 353-355 ימים). לכן, נדחה מולד ג"ט ר"ד ליום חמישי (כלומר, ליום רביעי, ומשם - ליום חמישי), וממילא תתקצר השנה לכדי 354 ימים - שנה כסדרה. מאותה הסיבה בדיוק דוחים את מולד ב"טו תקפ"ט שלאחר שנה מעוברת. מכיון שאם אמנם יהיה המולד ביום שני, 15 שעות ו-589 חלקים, נמצאנו למדים שהמולד שקדם לו היה ביום שלישי, 18 שעות בתוך היממה. ושוב, בגלל "מולד זקן" ו-"לא אד"ו ראש", נדחה את המולד ליום חמישי, ונותרנו עם שנה מעוברת בת 382 ימים בלבד, מה שכאמור חורג מגבולות אורכי השנה האפשריים (383-385). לכן, נדחה את המולד ליום ג' וממילא "תתארך" השנה לכדי 383 ימים, ותתאים למסגרת.

[עריכה] לא אד"ו ראש

דחייה זו נועדה לעקוף שתי בעיות הלכתיות: הקושי לקיים את יום הכיפורים כשהוא חל בצמידות ליום השבת (כלומר כשהוא חל בשישי או בראשון), והאיסור ההלכתי לקיים את מנהג חביטת הערבות כשהושענא רבה חל בשבת (משום איסור מוקצה). ההרמב"ם (בי"ד החזקה) נותן טעם אחר לדחיית אד"ו. לשיטתו הדחייה נובעת משיקולים אסטרונומיים בכדי לכוון כמה שיותר במדויק לזמן המולד האמיתי. לשיטתו זו קמו מתנגדים רבים, ובראשם הראב"ד שתקף בחריפות דעה זו (הלכות קידוש החודש פרק ז הלכה ח).

חלק מחכמי ישראל במהלך הדורות (וביניהם הרמב"ם) הצדיקו את השימוש בלוח העברי בכך שהכול הלכה למשה מסיני. כלומר, גם קידוש החודשים לפי תצפית ועדות, וגם קידוש החודשים לפי חשבון (בזמן שאין סנהדרין, או, בזמן שיש סנהדרין, כשנוצר צורך, למשל כאשר השמים מעוננים למשך כמה ראשי חודשים ברציפות), הם מן ההלכות שניתנו למשה בסיני.

לפי דעות מסוימות (כך דעת רס"ג, ורבינו חננאל) מאז ומעולם קבעו חודשים אך ורק על פי החשבון, וכל עניין עדות העדים וראיית הירח התחדשו בתקופת בית שני לאימות החשבון המקובל מסיני כנגד טענות הבייתוסים ודומיהם.

יש לציין כי הטענות האלה הן במישור ההלכתי-תאולוגי, ואינם בגדר תיאור היסטורי. רוב ההיסטוריונים גורסים כי שיטת התצפית והעדות ושיטת החישוב המתמטי-אסטרונומי שימשו זו בצד זו עד לימי הלל השני.

קיימת סברה ששלוש הדחיות הראשונות נועדו להבטיח שפסח יחול במועד האביב במקרים גבוליים. בימינו נכתבו כמה מאמרים להסביר דחיות אלו בצורה אסטרונומית-הלכתית מקיפה.

[עריכה] מחלוקת רס"ג ובן-מאיר

ישנן עדויות כי בזמן ר' סעדיה גאון (תקופת הגאונים), התחוללה דרמה גדולה בנוגע לקביעת מועדי השנה (המושפעים כדלהלן מקביעת היום בו יחול ראש השנה). באותה תקופה היה רס"ג ראש בני הגולה בבבל. לעומת זאת, בארץ ישראל היה ראש הישיבה רב בשם א. בן מאיר (באשר לשמו הפרטי - הדעות חלוקות). ממכתבים שנתגלו בנושא ניתן ללמוד כי לבן מאיר הייתה מסורת מעט שונה באשר ל-3 כללי הדחיות הראשונים. ההבדל העיקרי היה נעוץ בדחיית "מולד זקן". לשיטתו, "מולד זקן" ידחה ליום המחרת רק אם המולד יתרחש לאחר י"ח שעות ותרמ"ב (642) חלקי השעה. כתוצאה מכך גם דחיות ב"טו תקפ"ט ו-ג"ט ר"ד, משתנות ונהפכות להיות ב"טז קמ"א ו-ג"ט תתמ"ו.
ההבדל בא לידי ביטוי בשנים ד'תרפ"ב-ד'תרפ"ד. מולד תשרי בשנת ד'תרפ"ב (שנה מעוברת) חל ביום רביעי 11 שעות ו-932 חלקים. לפיכך על ראש השנה להדחות ליום חמישי לכל הדעות. בשנת ד'תרפ"ג היה המולד ביום ג', 9 שעות ו-441 חלקים. כאן מתחילה המחלוקת להשפיע. לשיטת רס"ג על ראש השנה להדחות בעקבות 'ג"ט ר"ד', ואילו לשיטת בן-מאיר (ג"ט תתמ"ו), אין לדחות את ראש השנה. מולד תשרי בשנת ד'תרפ"ד חל בשבת, 18 שעות ו-237 חלקים. שוב, לשיטת רס"ג יש לדחות את רה"ש ("מולד זקן") ואילו לשיטת בן-מאיר, המולד "נופל" עדיין בטווח המותר, ועל כן אין לדחות את רה"ש. כפי שיוסבר להלן, קביעת יום ראש השנה אינו משפיע רק על חג זה עצמו, כי אם על כל המועדים האחרים בלוח השנה, מה שהעצים את השלכות המחלוקת לממדים אדירים.
לאחר דין ודברים קשים מאד, הסתגר כל אחד מגדולים אלו בדעתו. בן-מאיר טען כי קביעת המועדים מסורה לאנשי וחכמי ארץ ישראל. ואילו רס"ג טען לעומתו, כי אמנם כך הוא בזמן שבית המקדש קיים. אבל כאשר מחשבים את השנה ממילא בחשבון מתמטי בלי קשר לעדים ו/או לסנהדרין היושבת בירושלים, אין כל יתרון בעובדת היות בן-מאיר חכם ארצישראלי.
ואמנם, באותן שנים נהגו קהילות ישראל בבבל ובארץ ישראל מנהגים שונים ביחס לימי המועדים. הקהילות התאחדו ללוח אחיד בשנת ד'תרפ"ה, שבה לא הייתה מחלוקת בנוגע לקביעת הלוח.
ברבות השנים, גברה דעתו של רס"ג על דעת בן-מאיר ונותרה היחידה שלפיה נהגו ונוהגים כל קהילות ישראל בתפוצות לכוון את לוח השנה שלהם.
מאמרים רבים וחוקרים שונים ניסו לעמוד על טיבה של מסורת בן-מאיר, שכן בעוד שנראה כי עמדת רס"ג מעוגנת בכתובים ובמסורות הידועות לנו, שיטת בן-מאיר לא נזכרת בשום מקום אחר פרט אליו. אולם, לא נראה כי עד היום מצא מישהו את הסיבה האמיתית לשינוי של בן-מאיר.

[עריכה] ימי המועדים בשבוע

למבנה השנה (כסדרה, חסרה, שלמה), אין השפעה על היום בשבוע שבו יחולו החגים והמועדים, מאחר שכולם נמצאים בין אדר לבין מרחשוון (שלאחריו), וחלק זה בשנה הוא קבוע. החלק הבלתי קבוע הוא מרחשוון וכסלו (שיכולים להיות שניהם מלאים, שניהם חסרים, או מרחשוון חסר וכסלו מלא), ואדר (שמוכפל בשנה מעוברת). לפי האמור, על פי הדחייה שקובעת "לא אד"ו ראש", אפשר לגזור גם את הקביעות הבאות:

לא בד"ו פסח: היום הראשון של פסח (ובהתאם לו גם תשעה באב) לא יחול בימים ב', ד', ו'.
לא אד"ו סוכות: היום הראשון של סוכות (וכן שמיני עצרת) לא יחול בימים א', ד', ו'.
לא אג"ו כיפור: יום הכיפורים לא יחול בימים א', ג', ו'.
לא גה"ז שבועות - שבועות לא יחול בימים ג', ה', ז'.
לא בד"ז פורים - פורים (דפרזין) לא יחול בימים ב', ד', ז'.

הכלל "לא אד"ו ראש" מביא לכך שרוב החגים יכולים לחול רק בארבעה מבין שבעת ימי השבוע. חלק מהחגים (אלו שלפני מרחשוון וכסלו, שהם משתנים באורכם) תלוי במועד ראש השנה שלפניהם (כיפור, סוכות), וחלק (אלו שמאדר ב' ואילך) תלוי בראש השנה שאחריהם (פורים, פסח, שבועות). יוצאים מן הכלל הם חנוכה, עשרה בטבת וט"ו בשבט שחלים בין מרחשוון לאדר, ולכן יכולים לחול בחמישה או בשישה מתוך שבעת ימי השבוע. היום הראשון של חנוכה יכול לחול בכל יום בשבוע מלבד שלישי. עשרה בטבת אינו חל בימים שני ושבת, וט"ו בשבט אינו חל בימים ראשון ושישי. פורים מתנהג בעניין זה כשאר החגים כיוון שהוא חל תמיד באדר ב', ולא באדר א'. חודש אדר ב' הוא קבוע באורכו ובמיקומו יחסית לראש השנה הבא אחריו.

לאור כל זאת, יש סימן לחישוב היום בשבוע של רוב המועדים בשנה מסוימת, בהינתן היום בשבוע של אחד מהם. השיטה מוצגת במקורות על-פי ימי חג הפסח. הסימן מתואר על פי שפת האתב"ש. לכל יום משבעת ימי חג הפסח, שמסמנים באותיות א-ז (למשל - א' - יום ראשון של פסח, ב' - יום שני, וכן הלאה), יש חג שיחול באותו יום בשבוע:

א - תשעה באב הבא.
ב - שבועות הבא.
ג - ראש השנה הבא.
ד - קריאת התורה (הכוונה ליום שמחת תורה בחו"ל, שהוא יום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת).
ה - צום (יום כיפור הבא).
ו - פורים הקודם.
ז - יש מאנשי זמננו שמציינים שיום ז' של פסח מתאים גם לעצמאות - יום העצמאות שהתחדש בשנת התש"ט (הכוונה ל-ה באייר, ולא למועד יום העצמאות בפועל, שנדחה או מוקדם לעתים קרובות).

[עריכה] גיבוש הלוח העברי הנוכחי

עקב קשיים בפרסום מועדי ראשי החודשים קבע בשנת 359 לספירה רבי הלל נשיאה (המכונה "הלל השני") מצאצאי רבי יהודה הנשיא את חשבונות לוח השנה העברי כפי שהוא מקובל עד לימינו. מאז לא נוהגים לקדש ראשי חדשים לפי ראיית הירח אלא לפי חשבונותיו של הלל.
כמו כן בוטל עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל והחלו לעבר שנים לפי מחזור של 19 שנים.
בנוסף נקבעו מסיבות הלכתיות ה'דחיות בלוח השנה' שלפיהן מועדים מסוימים לא יפלו בימים מסוימים בשבוע (לא אד"ו ראש).
אין לנו עדות ישירה על תקנתו של הלל נשיאה, ואנו לומדים על העניין רק ממקורות מאוחרים: החיבור "ספר העיבור", מאת ר' אברהם בר-חייא הנשיא, שנכתב במאה ה-12 לספירת הנוצרים, ומאזכור בחיבורו של הרמב"ן "ספר הזכות". מקורות אלה מזכירים תאריך המקביל לשנת 359 לספירת הנוצרים, אולם לאור העובדה שאין אזכורים מוקדמים יותר לתקנה, נראה שכללי הלוח היו ידועים רק לקבוצה מצומצמת של חכמים. מניתוח של מסמכים שנתגלו בגניזת קהיר נראה שסביב שנת 840 לספירת הנוצרים התגבשו כללי הלוח ואוחדו שיטות שונות למניין השנים, כך שהכללים הפכו נגישים לכל אדם. למעשה, במאה ה-9 לספירת הנוצרים קיבל לוח השנה העברי באופן סופי את הצורה המוכרת לנו היום.
חיזוק להנחה שהלל נשיאה הוא שהנהיג את חשבונות הלוח באופן בלעדי באמצע המאה ה-4 לספירת הנוצרים, עולה מכך שבתקופה זו נוצרה עילה לקביעת החשבונות עקב התחזקות ההנצרות. בוועידת ניקאה, שהתכנסה בשנת 325 לספירת הנוצרים, נקבעה ופורסמה השיטה לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי. על-פי המסורת הנוצרית נצלב ומת ישו ביום שישי שחל בחול-המועד פסח, וקם לתחייה ביום ראשון שאחריו. הנוצרים הראשונים הקפידו להתאבל על ישו ביום שישי של חוהמ"פ, ולחגוג את תחייתו ביום ראשון שאחריו. בוועידת ניקאה הוחלט לבטל סופית את הקשר ליהדות שנבע מהצורך לברר את מועד חג הפסח בקרב היהודים, ונקבע שחג הפסחא ייחגג ביום ראשון, שחל אחרי מילואו של הירח, שנראה אחרי ה-20 במרץ, הוא יום שוויון היום והלילה לפי הלוח הרומי שנהג אז (וגם לפי הלוח הגרגוריאני היום). עם פרסום הכללים האלה, עלה החשש שהנוצרים ינסו למנוע מהיהודים להודיע על ראשי החודשים.

חשבונותיו של הלל נשיאה מתאמים למעשה בין שלושה מחזורי זמן: מחזור הירח החודשי שמקביל להשתנות צורת הירח ומסלולו עד לחזרתו לצורה ולמסלול המקורי, מחזור השמש השנתי שמקביל להשתנות אורכי היום והלילה, כלומר לארבע עונות השנה, ומחזור השבוע - שישה ימי עבודה ויום מנוחה. כיוון שמחזורים אלו אינם חופפים, השילוב ביניהם מורכב למדי.

הפעלת הכללים לחישוב לוח השנה מאפשרת לראש השנה לחול, מצד אחד, סמוך למולד הירח, (כשהסטייה יכולה להיות בת יומיים או שלושה ימים). מצד שני, מועדו של ראש השנה יחול תמיד זמן קצר לפני או אחרי מועד שוויון היום והלילה בסתיו. (בספטמבר או בשבוע הראשון של אוקטובר לפי הלוח הגריגוריאני). ומצד שלישי מועדו של ראש השנה לא יחול לעולם בימים א',ד',ו' (כך שיום כיפור למשל לא יצא סמוך לשבת). יתרון נוסף של חשבונו של הלל הוא ביכולת לחזות את מועדי הלוח העברי שנים רבות מראש.

הכללים שגיבש הלל נשיאה היו ידועים גם לפניו, ושימשו כ"גיבוי" לשם חישוב מועד ראש החודש במקרה של מזג אוויר גרוע, או אם אין אפשרות לקבל עדים שיעידו על מופע סהר הירח.

[עריכה] בעיות בלוח העברי והצעות לתיקונים

מחזור השמש הממוצע שעולה מחשבון הלוח העברי הוא 365.24682 ימים. מספר זה גדול במעט ממספר הימים ב"שנה טרופית", שעומד על 365.24219. פער זה מצטבר ליממה אחת בכל 216 שנים, אולם הוא אינו מורגש כיוון שמועדי הלוח העברי ממילא נעים בעונות השנה במידה מסוימת. מאז שפרסם הלל השני את כללי הלוח העברי הצטבר הפער הנ"ל לשבוע בערך.

לפער זה יש משמעות הלכתית מסוימת לגבי מועד חג הפסח. פסח חל באמצע חודש ניסן, שמוגדר במקרא ובתלמוד כ"חודש האביב". משמעות המילה "אביב" היא שלב מסוים בהבשלת התבואה, ואמנם הקראים עדיין מעברים את השנים על פי הופעת ה"אביב" בארץ ישראל. שחייב לחול באביב, שמשמעו בתנ"ך זמן הבשלת התבואה. בתלמוד מובאים סימנים אחדים לזיהוי "חודש האביב", שמהן אפשר ללמוד כי פסח חייב לחול אחרי ה-20 במרץ, אולם לא נקבע מהו סוף עונת האביב.

אם נפרש שצריך רק שהאביב יחל לפני חג הפסח, אין כיום בעיה כיוון שפסח (ט"ו בניסן) אינו חל בימינו לפני ה-27 במרץ. אולם אם נפרש שצריך גם שפסח יחול סמוך לתחילת התקופה, אנו נמצאים כבר היום בבעיה, כיוון שפסח עשוי לחול בימינו עד ה-25 באפריל (ועד בכלל). לפי הפירוש הראשון (המקל) הפער מתחיל להיות בעייתי כעבור 3000 שנים לערך מהמעבר לשיטת החישוב. הפער יצטבר לכדי חצי חודש (216*15=3240), ולא רק שפסח לא יהיה בסמוך לתחילת חודש האביב אלא יהיה בחודש שלאחריו לתוך הקיץ (כלומר לא בחודש האביב). והבעיה מחריפה עם הזמן כאשר כל 6500 שנה בערך (216*30=6480) פסח עובר לחודש הבא (החודש השמשי של עונות השנה).

בעקבות הבעיה, טענו כמה רבנים שצריך לשנות את הלוח מעט, אך בינתיים רבים יותר המתנגדים לשינוי מטעמים שונים שבראשם החשש מפילוג שיווצר אם לא כל הקהילות היהודיות יקבלו את השינוי.
בעיה דומה הייתה קיימת בלוח היוליאני. חג הפסחא הנוצרי (שמועדו: יום ראשון שאחרי הירח המלא שאחרי 20 במרץ) סטה מיום השיוויון האביבי. הבעיה תוקנה רק כשהצטבר הפער ל-10 ימים, על ידי קבלת הלוח הגרגוריאני.

פתרון אפשרי לבעית הפערים המצטברים יוכל להיעזר בגלגל המזלות אשר תפקידו האסטרונומי הוא שיקןף מהלך סיבוב כדור הארץ סביב השמש ולכן, שיקוף עונת השנה והשלב בעונה בה אנו נמצאים. בימינו ליל הסדר יכול לחול בערך בגיזרה של 6° מזל טלה עד 6° מזל שור. יהיה זה הגיוני ובלתי סותר את עקרונות הלוח העברי (הדחיות בלוח השנה, למשל, הינן עקרון מנחה בלוח העברי, ואילו כללי העיבור הם רק פונקציה של עקרונות מנחים) אם יקבע, למשל, כי ליל הסדר לא יחרוג מהגיזרה של, נניח, 5° מזל טלה עד 7° מזל שור (הגיזרה המוצעת הינה ברוחב של קצת מעל 30° על מנת לאפשר את קיום העקרונות של "הדחיות בלוח השנה").
ע"פ הפתרון הנ"ל כאשר בשנה מעוברת מסוימת, לפי כל כללי הלוח מתקופת המשנה ואילך, ליל הסדר יחרוג מהגיזרה המוצעת, אזי שנה זו תיהפך ממעוברת לפשוטה והשנה שלאחריה תהיה מעוברת וכך יווצר כל פרק זמן מסוים סידור פנימי חדש לגבי השאלה מהן אותן 7 שנים מעוברות בתוך כל מחזור של 19 שנים, מבלי לפגוע בעקרונות המנחים של הלוח העברי. אולם, גם הצעה זו עלולה לעורר פילוגים והתנגדויות מסיבות שונות, ולשם הנהגתה יידרש, כנראה, אדם שתהיה כלפיו וכלפי דמותו הסכמה רחבה מאד, למיצער בנושא זה, ואשר יהיה מוכן לפעול למען יישום רעיון זה. לפי שעה (נובמבר 2006), ספק רב בשל סיבות רבות האם תקום בעתיד הנראה לעין דמות מסוג זה, שתוכל בתכונותיה השונות ודמותה הציבורית לאחד את העם היהודי סביב רעיון זה, מה גם שלוח השנה העברי הוא הנושא היחיד עליו מסכימים כל זרמי היהדות.

[עריכה] הלוח העברי בתקופת המקרא

גרסאות הדומות ללוח העברי של ימינו שימשו את ממלכות ישראל ויהודה כבר בימי התנ"ך, אם כי היו גם לוחות שנה אחרים ששימשו את הציבור בתקופה ההיא. לוח שנה דומה מאוד ללוח העברי היה נהוג בבבל העתיקה, ובמצרים נהג לוח שהיה מבוסס על מחזור השמש בלבד. ממלכות ישראל ויהודה, לאורך התקופות השונות, היו מושפעות משני המרכזים, בבל ומצרים, אולם ההשפעה הדרמטית ביותר על לוח השנה העברי הייתה בתקופת גלות בבל. בתקופת גלות בבל נשאלו מן הלוח הבבלי שמות החודשים, ועקרונות חישוב שונים שמשמשים עד היום.

בניגוד למצב כיום, שבו הלוח מבוסס על חישוב שחוזה את מולד הירח, אך אינו תואם אותו במדויק, בימי בית ראשון ובית שני נקבעו ראשי החודשים לפי ראיית הירח ממש: אם נראה סהר הירח בסוף היום ה-29 בחודש, נקבע היום שאחריו כראש החודש. אם לא, נדחה ראש החודש ביום נוסף. עם זאת, החישובים החוזים את מולד הירח היו מוכרים כבר אז, ושימשו לבדיקת אמינות העדויות על ראיית הסהר, וכחלופה לעדות במקרה שלא נמצאו עדים (שיטות אלה נהוגות עד היום בקרב המוסלמים).

שליחים יצאו מבית הדין שבירושלים לכל חלקי הארץ כדי לפרסם את מועד ראש החודש. כמו כן בתקופה זו עיברו את השנים לפי עקרון 'מציאת האביב בארץ ישראל'. במשנה מתוארות שלוש אמות מידה לבדיקת הגעת האביב: מידת הבשלת השעורה בארץ, מצב פירות האילן ומועד שוויון היום והלילה. אם לא הגיע האביב בחודש השנים עשר הוא חודש אדר, היו מעברים את השנה ומוסיפים חודש נוסף בסופה - אדר ב'.

[עריכה] לוחות שנה בתקופת בית שני

בשלהי תקופת בית שני נהגו בקרב היהודים כמה לוחות שנה. היו הבדלים מסוימים בין לוח השנה של הצדוקים לבין לוח השנה של הפרושים, והיה לוח שנה נוסף ששימש את כת מדבר יהודה. הלוח האחרון היה מיוחד במינו, כיוון שהוא תיאם בין מחזור השבוע למחזור השמש, והתעלם לחלוטין ממחזור הירח. בלוח זה, השנה החדשה החלה באחד בניסן, שחל תמיד בתחילת האביב, קרוב למועד שוויון היום והלילה, והיא כללה 364 ימים, מספר המתחלק ב-7. השנה החלה, לפיכך, תמיד ביום רביעי, ולכל החגים היה יום קבוע בשבוע. את הימים החסרים היו משלימים, כנראה, באמצעות הוספת שבוע נוסף לשנה, כשהצטברו שבעה ימים מלאים.

[עריכה] הלוח העברי הקראי

ערך מורחב – הלוח העברי הקראי

היהודים קראים, המכירים רק בתורה שבכתב כמקור המחייב, לא קיבלו את כללי לוח השנה שקבע הלל והמשיכו לקדש ראשי חודשים לפי ראיית הירח בפועל. בהדרגה בזמן הגלות, עם התפתחות המדע, נוספו קריטריונים של "אפשרות ראיית הירח" שמסייעים לקבוע מתי תיתכן ראייה של הירח. כיום מוכן הלוח העברי הקראי בידי בית הדין של הקראים בישראל בסיוע אנשי מדע.

[עריכה] שימוש בלוח העברי

בימינו הלוח העברי משמש בעיקר לקביעת החגים והמועדים הדתיים היהודיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח רשמי בצד הלוח הגרגוריאני, המכונה "הלוח האזרחי".

בחוק הפרשנות נאמר:

"שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגריגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי.

המשמעות של קביעה זו היא שבדרך כלל מתפרשים חוקי מדינת ישראל לפי הלוח הגרגוריאני, למעט מקרים שבהם צויין בחוק התאריך העברי בלבד, שבהם נוהגים לפי הלוח העברי. מקרים עיקריים שבהם משמש הלוח העברי בחוקי מדינת ישראל:

מועדים שנתיים שיש להם חשיבות לאומית מצוינים לפי הלוח העברי. כך נקבע לגבי יום העצמאות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום הזיכרון לרצח יצחק רבין, שמועדו י"ב בחשון. חוק יום הזיכרון ליצחק רבין. כמו כן נקבע הדבר בשני ימי הזכרון שנתחדשו בשנת ה'תשס"ה: יום הרצל (י' באייר) ויום ז'בוטינסקי (כ"ט בתמוז)
זכותו של אדם להצביע בבחירות נקבעת לפי יום הולדתו העברי. בבחירות שנערכו ב-28 בינואר 2003, כ"ה בשבט תשס"ג, נקבע שכל מי שנולד עד כ"ה בשבט תשמ"ה יוכל להצביע.
תקופת כהונתם של נשיא המדינה, הרב הראשי לישראל וחברי מועצת הרבנות נקבעת לפי הלוח העברי. כהונתו של הנשיא, למשל, נמשכת שבע שנים, לפי הלוח העברי.
בחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 נקבע "חישוב גילים לפי חוק זה יהיה לפי הלוח העברי".
בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, נקבע "חישוב גילים ייעשה לפי הלוח העברי". כיוון שגיל הגיוס לצה"ל הוא 18 שנה, נוצר קונפליקט בין קביעה זו לבין אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן ובהן נקבע שהגיל המינימלי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18 (לפי הלוח הגרגוריאני). לפתרון הבעיה תוקן חוק שירות ביטחון, כך שלא ניתן לגייס אדם שטרם מלאו לו 18 שנים לפי הלוח הגרגוריאני.
חוק יסוד: הכנסת קובע (סעיף 9) כי "הבחירות לכנסת יהיו ביום ג' השלישי לחודש חשוון של השנה שבה תמה כהונתה של הכנסת היוצאת, אולם אם הייתה השנה שלפניה שנה מעוברת, יהיו הבחירות ביום ג' הראשון לאותו חודש".
חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ"ח-1998, קובע: "התאריך העברי יצוין בכל מכתב רשמי בשפה העברית הנשלח על ידי רשות ציבורית, ובכל הודעה רשמית לציבור בשפה העברית המתפרסמת מטעמה" (פטור מחובה זו ניתן לרשות מקומית שמרבית תושביה אינם יהודים, ולמוסד חינוך ולמוסד להשכלה גבוהה ששפת ההוראה בהם אינה עברית).

בעקבות האיסור בחוק שעות עבודה ומנוחה על העבדת יהודי בשבת, הובאה שאלת תחילתה של השבת לבירור בבית הדין לעבודה. בבית הדין האזורי נפסק שלעניין זה, השבת מתחילה בחצות, על פי חוק הפרשנות. בית הדין הארצי הפך החלטה זו וקבע שלעניין זה זמני השבת נקבעים לפי ההלכה. בנוסף לשבת, נקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, (סעיף 18א) כי "שבת ומועדי ישראל - שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות, הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל".

היכולת לדעת את צורת הירח על-פי היום בחודש העברי מביאה לכך שעושים בו שימוש, מבלי משים, חיילים היוצאים לפעולות ליליות ונזקקים לדעת האם הלילה יהיה מואר או חשוך, בהתאם למצב הירח. לשם כך יש לוח מיוחד, "לוח אור ירח", שבו מצב הירח בכל לילה.