גרניקה (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העיר גרניקה (בבסקית: Gernika, בספרדית: Guernica) היא עיר בקהילה האוטונומית של חבל הבסקים, המאוחדת מבחינה מוניציפאלית מאז המאה ה-18 עם העיר לונו (Luno) השכנה תחת השם המשותף "גרניקה ולונו." בשנת 2004 מנתה אוכלוסיית העיר 15,571 איש. העיר היא מקום מושבו הנוכחי של הפרלמנט של הפרובינציה של ביסקאיה (Bizkaia), אשר הרשות המבצעת שלה ממוקמת בבילבאו הקרובה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 תחילת ההתיישבות האנושית באזור 1.2 ייסוד העיר והתפתחותה 1.3 גרניקה במאה ה-20 2 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] תחילת ההתיישבות האנושית באזור

הסימנים המוקדמים ביותר להמצאותם של בני אדם באזור הם ציורי קיר במערת סנטימאמינייה (Santimamiñe), המתוארכים לאלף ה-15 לפנה"ס. מציורים אלו ניתן ללמוד כי האזור היה מכוסה ביערות ואוכלס בידי צבאים וחזירי בר וכן חיות אחרות. אחרי עידן הקרח, בערך באלף ה-9 לפנה"ס, עלתה "תרבות אוכלי הצדפות", אשר השאירה קליפות רבות באזור, מהן משערים כי אלו הרכיבו את עיקר התפריט של יושבי האזור.

בסביבות המאה ה-2 לפנה"ס החלו להופיע באזור מספר יישובים בנקודות אסטרטגיות החולשות על דרכי התנועה העיקריות והנהרות. עדויות ליישובים אלו ניתן לראות גם כיום במספר אתרים בסביבה. שפך נהר הגרניקה מכיל יותר שרידים רומאיים מאשר כל אזור אחר בפרובינציה של ביסקאיה. משערים כי אחת הסיבות לכך היא דרכי המסחר לאורך החוף והמשאבים הטבעיים המקומיים של שיש וברזל.

[עריכה] ייסוד העיר והתפתחותה

העיר עצמה נוסדה ב28 באפריל, 1366 בידי הרוזן טלו (Tello) בצומת דרכים אסטרטגית, שחלשה גם על שפך נהר הגרניקה ונמל סוסו (Suso). עם הזמן קיבלה העיר את המאפיינים האופייניים לערים בסקיות רבות, המאופיינות במספר רחובות מקבילים, הנחתכים ברחוב שכנסיות לו בשתי קצותיו.

במרוצת מאות בשנים היוותה העיר את מקום המפגש של אספת ביסקאיה, אשר נתכנסה תחת עץ אלון הקרוי "העץ של גרניקה" (Gernikako Arbola), ואשר סימל את החירויות המסורתיות של העם הבסקי. עד לשנת 1876 נחקקו במקום חוקי הפרובינציה בידי פרלמנט ובו שני נציגים מכל עיר וכפר בפרובינציה. העצים הוחלפו בצאצאיהם שוב ושוב. אחד העצים ששרד עד לעשור הראשון של המאה ה-19, הממוקם בסמוך לבית הפרלמנט, נראה בתמונה כשהוא מפוחם. עץ שנשתל בשנת 1860 מת ב-2004 והוחלף גם הוא. אולם, השתיל שנבחר להיות "העץ של גרניקה" הרשמי חולה גם הוא, ועל כן לא יוחלף בטרם תוחלף גם האדמה שסביבו. משכן צנוע הוקם בסמוך לעץ כדי להוות את מקום ההתכנסות, והוחלף בשנת 1826 בבניין הנוכחי.

בעבר היו באים אדוני ביסקאיה לגרניקה, בעת שקיבלו את תארם, על מנת להישבע שישמרו על חרויות בני ביסקאיה. מאוחר יותר הוצמד התואר מלך קסטיליה, ועל כן באו מלכי קסטיליה להישבע את השבועה.

במהלך המאה ה-18 נמצאה גרניקה בסכסוך קרקעות עם העיר לונו השכנה. הסכסוך נפתר רק בשנת 1882, כששני הערים אוחדו מבחינה מוניציפלית. רק בתחילת המאה ה-20 החלה העיר להפוך למתועשת, דבר שהביא לגידול אוכלוסייה מכ-4,500 תושבים בשנת 1920 לכ-6,000 בשנת 1936.

[עריכה] גרניקה במאה ה-20

מחוץ לארץ הבסקים ידועה העיר בעיקר בשל ההפצצה האווירית בידי לגיון הקונדור של הלופטוואפה, חיל האויר של גרמניה הנאצית, ב-26 באפריל 1937, במהלך מלחמת האזרחים הספרדית. הגרמנים הפציצו את העיר על מנת לתמוך בלאומנים, אשר הונהגו בידי הגנרל פרנסיסקו פרנקו, אשר התקוממו כנגד ממשלת הרפובליקה הספרדית השנייה. בו בזמן שימשה ההפצצה זירת ניסויים לקראת יישום טקטיקת מלחמת הבזק הגרמנית. לאחר ארבע שעות של הפצצה העיר הושמדה, אם כי "העץ של גרניקה" שרד. הצייר פאבלו פיקאסו צייר את ציורו המפורסם "גרניקה" על מנת להנציח את זוועות ההפצצה. בשל מעמדה המיוחד של העיירה אושר בה חוק האוטונומיה של ארץ הבסקים ב-29 בדצמבר 1978, בתמיכת הממשלה הגולה של ארץ הבסקים. נשיאי הבסקים (Lehendakari) נשבעים גם הם את שבועתם בגרניקה.

גרניקה הוכרזה על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית (Biosphere Reserve), עם אזור ביצות וחופים חוליים עשיר, המאכלסת מינים רבים של ציפורים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של העיר