גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וּקוֹב (רוסית : Гео́ргий Константи́нович Жу́ков)‏ (1 בדצמבר 1896 - 18 ביוני 1974) מצביא ופוליטיקאי סובייטי. הגיע לדרגת מרשל. לזכותו נזקפים ניצחונות רבים בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, אם כי גילויים חדשים, בין היתר של ויקטור סובורוב מערערים את הקביעה הזאת.

[עריכה] טרם המלחמה

ז'וקוב נולד בכפר סטרלקובקה שבגוברניית (מחוז) קלוגה למשפחת איכרים, ובגיל 15 החל לעבוד במוסקבה כשוליה. בשנת 1915 גויס לצבא הצאר ושרת כטוראי במלחמת העולם הראשונה, בה זכה פעמיים בעיטור "צלב ג'ורג'" על אומץ לבו, וקודם לתפקיד מש"ק.

לאחר מהפכת אוקטובר הצטרף ז'וקוב לבולשביקים, והרקע החקלאי העני שלו היה לו לנכס. הוא חלה בטיפוס, אך לאחר שהחלים לחם במלחמת האזרחים הרוסית מ־1918 ועד 1920, בה זכה באות מסדר הדגל האדום על דיכוי מהומות איכרים שהוצתו בידי הכוחות ה"לבנים".

ב־1923 היה כבר ז'וקוב מפקד רג'ימנט, וב־1930 מפקד בריגדה. הוא היה חסיד גדול של לוחמת השריון המודרנית ונודע כמתכנן זהיר וכקפדן בענייני משמעת. הטיהורים הגדולים של סטלין בשורות הצבא האדום בסוף שנות השלושים פסחו עליו ללא פגע והוא אף קודם בדרגות ללא תקלות עם ההנהגה הפוליטית של ברית המועצות.

בקיץ1939 הוטל על ז'וקוב להדוף את הצבא היפני שפלש למונגוליה. מונגוליה הייתה קשורה בחוזה הגנה וידידות עם ברית המועצות. הצבא היפני ראה עצמו בלתי מנוצח ועולה על הצבא הסובייטי. היפנים פלשו בכוח גדול למונגוליה באזור הנהר חלקין-גול. בחדשים יולי-אוגוסט 1939 התנהלה מערכה קשה בין הסובייטים והיפנים בהשתתפות כוחות חיל רגלים, שריון, ארטילריה ואוויר (מערכת חלקין-גול). היפנים הוכו מכה קשה ונסוגו ממונגוליה. ז'וקוב קיבל על כך את אות גיבור ברית המועצות והוזמן לפגישה ראשונה עם סטלין. סטלין התרשם מכישוריו של ז'וקוב ומינה אותו למפקד צבאי של אזור קייב, וב-31 בינואר 1941 נתמנה לראש המטה הכללי. בתפקיד זה היה בעת פתיחת ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות (מבצע ברברוסה).

ז'וקוב חשב שיש לפנות את הצבא הסובייטי מאזור קייב לגדה המזרחית של הדנייפר ולחזק את החזית המרכזית החלשה מול מוסקבה. סטלין לא היה מוכן לשמוע על פינוי קייב. ב-29 ביולי 1941 נפגש ז'וקוב עם סטלין. זה האחרון כינה את דעותיו של ז'וקוב בעניין קייב - "שטויות".

ז'וקוב הגיב בחריפות: "אם לדעתך ראש המטה הכללי מסוגל לדבר אלא שטויות, הרי שאין לי מה לעשות כאן". סטלין פיטר את ז'וקוב אבל תוך זמן קצר התברר שטעה. הגרמנים כיתרו את הצבא הסובייטי באוקראינה ושבו יותר מ-600,000 חיילים, כמעט שליש מהצבא האדום. זו הייתה תבוסה איומה.

בתחילת ספטמבר התמוטטה החזית הרוסית בלנינגרד. העיר עמדה לפני כיתור ונפילה. סטלין הדיח את מפקד החזית המרשל וורושילוב והורה לז'וקוב לטוס ללנינגרד ולקבל את הפיקוד שם. ב-10 בספטמבר 1941 הגיע ז'וקוב לעיר ומייד אירגן וייצב את הגנתה.

בתחילת אוקטובר הורע המצב בחזית מוסקבה. הגרמנים זכו בקרבות כיתור בויאז'מה ובריאנסק והתקדמו לעבר מוסקבה. ז'וקוב נקרא להתייצב דחוף בפני סטלין וקיבל את הפיקוד על החזית המערבית והגנת מוסקבה, עם קונייב כסגנו.

ז'וקוב החל בקרבות בלימה שהאטו את קצב התקדמות הגרמנים. באותו זמן החל להכין את מתקפת הנגד עם דיוויזיות רעננות שהובאו מסיביר. הגרמנים הגיעו עד למרחק של 27 ק"מ ממוסקבה ונעצרו בקור המקפיא.

ב-6 בדצמבר 1941 פתח ז'וקוב במתקפת החורף. המתקפה הצליחה באופן חלקי אבל הצבא הגרמני נהדף למרחק של 100-200 ק"מ ומוסקבה ניצלה.

שנה לאחר מכן התרכזה המערכה בדרום, בעיקר בסטלינגרד. סטלין רצה לתקוף את הצבא הגרמני חזיתית, אך ז'וקוב והמפקדים הבכירים שכנעו אותו שכדאי יותר לתקוף באגפים ולסגור על הארמיה ה-6 (מבצע אורנוס).

שנה לאחר מכן היה ז'וקוב אחראי לנצחון בקרב קורסק ושנה לאחר מכן לנצחון בכיבוש בלארוס (מבצע בגרטיון).

ז'וקוב קיבל את הפיקוד על החזית הביילורוסית ה-1 וב-16 באפריל 1945 פתח בקרב על ברלין תוך מרוץ עם הזמן, עם עמיתו מרשל קונייב.

ב-9 במאי 1945 חתם ז'וקוב בברלין בשם ברית המועצות, על מסמך הכניעה של גרמניה.

הוא נתמנה למפקד העליון של כוחות הכיבוש הרוסיים בגרמניה.

ז'וקוב על הסוס הלבן במצעד הניצחון על הנאצים

סטלין הזמין אותו למצעד הנצחון במוסקבה ושאל אותו אם לא שכח איך רוכבים על סוס. ז'וקוב השיב שעודנו נוהג לרכב.

"טוב מאד", אמר סטלין, "יהיה עליך לקבל את ההצדעה במסדר הנצחון".

ז'וקוב השיב: "אני מודה לך בעבור הכבוד, אך האם לא מוטב היה שאתה תקבל את ההצדעה? הרי אתה מפקדנו העליון וזו מלוא זכותך"

סטלין השיב: "זקנתי מכדי לסקור מצעדים. עשה זאת אתה, אתה צעיר ממני".

ז'וקוב רכב על סוס לבן בראש המצעד ב-24 ביוני 1945. ההערצה והפופולריות שלו האפילה אפילו על סטלין, דבר שהיה לצנינים בעיני הרודן. סטלין לא היה יכול פגוע בו פיזית אבל היה מסוגל להשפיל אותו.

במרץ 1946 הודח ז'וקוב ממשרתו והוחזר למוסקבה. בקיץ 1946 מונה לתפקיד חסר חשיבות של מפקד צבאי במחוז אודסה.

עם מות סטלין ב-5 במרץ 1953 עבר ז'וקוב לפעילות פוליטית. הוא תמך בחרושצ'וב והיה בראש היחידה הצבאית שאסרה את לברנטי בריה, שהוצא אח"כ להורג.

ב-1953 נתמנה לסגן שר ההגנה, וב-1955 נתמנה לשר ההגנה. ב-1956 היה לחבר מרכז המפלגה הקומוניסטית וב-1957 נתמנה לדרגת חבר מלא בנשיאות הוועד המרכזי.

תוך זמן קצר באה הנפילה השנייה של ז'וקוב. חרושצ'וב החליט כנראה כי לז'וקוב אישיות חזקה מדי. ב-29 באוקטובר 1957 החליט הוועד המרכזי ליטול מז'וקוב את כל תפקידיו ותאריו המפלגתיים. הוא הואשם בתכנון קשר להפלת המשטר, בטיפוח פולחן אישיות משל עצמו, בתקיפת מוסדות המפלגה בצבא ועוד. שוב צלל ז'וקוב לתהומות הנשייה.

עם סילוק חרושצ'וב ועליית ברז'נייב וקוסיגין השתפר היחס לז'וקוב. הוא אמנם לא קיבל תפקיד פוליטי אך כבודו הוחזר לו. הוא קיבל דאצ'ה ליד מוסקבה והחל להופיע בציבור. ב-1969 הופיע ספר זיכרונותיו שהפך ללהיט בברית המועצות. כפר הולדתו נקרא בשמו וכן רחובות במוסקבה ובלנינגרד, שעליהן הגן.

ב-18 ביוני 1974 מת ז'וקוב במוסקבה.