הקרב על ברלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הקרב על ברלין | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| גרמניה | ברית המועצות | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| גוטהרד היינריצי, הלמוט ויידלינג | איוואן קונייב, גיאורגי ז'וקוב | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 1,000,000 חיילים, 1,500 רק"מים, 3,500 מטוסים | 2,500,000 איש, 6,250 רק"מים, 7,500 מטוסים | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| בין 150,000 ל-170,000 חיילים הרוגים, 152,000 אזרחים הרוגים ו-134,000 שבויים | 185,000 הרוגים, 275,000 פצועים ונעדרים, 1,997 רק"מים, 2,108 כלי ארטילריה ו-917 מטוסים | ||||||||||||
הקרב על ברלין הוא הקרב בסיום מלחמת העולם השניה בו כוחות הצבא האדום כבשו את ברלין בירת גרמניה, והכניע את השלטון הנאצי.
לאחר ההתקדמות בשנת 1944 (אשר כונתה על ידי הרוסים "שנת עשרת הניצחונות" או "עשר מכותיו של סטלין") המשיך הצבא האדום בהתקדמותו אל עבר גבולה הבינלאומי של ברית המועצות. לאחר הפלישה של ארצות הברית ובריטניה לצרפת ביוני 1944, הייתה זו התקדמות מכל הכיוונים שנועדה להשמיד את המשטר הנאצי, ולהנחיל תבוסה לצבא הגרמני.
ב־12 בינואר 1945 פתחו הרוסים במתקפתם הסופית על גרמניה. כוחותיהם של המרשלים ז'וקוב, קונייב, רוקוסובסקי וצ'רניאחובסקי פרצו לפרוסיה המזרחית, ונכנסו לגרמניה כשמטרתם ברלין. כוחות נוספים השמידו את המערכים הגרמנים בהונגריה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה.
באפריל 1945 התקיפו הרוסים את ברלין ונתקלו בהתנגדות עזה. ב־25 באפריל נפגשו כוחותיהם של ז'וקוב שהתקיף מצפון וקונייב שהתקיף מדרום, והעיר ברלין כותרה, כשאדולף היטלר עודו בתוכה. ב־2 במאי, לאחר התאבדותו של היטלר, וקרבות קשים ביותר, נכנעה העיר. ב־9 במאי חתמו הגרמנים על כניעה לרוסים והמלחמה בחזית זו תמה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הלל אדלר,"הקורבנות" החדשים, הצופה, 6.5.2005
