תשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תשר (מכונה גם "טיפ" או "דמי שתייה") הוא סכום כסף הניתן לעובדים במקצועות שירות על ידי הלקוח בנוסף על החשבון הקבוע, כאות הוקרה על שירותם. גודל הסכום תלוי בנוהג המקובל באותו אזור, כמו גם באיכות השירות.

בעלי עסקים נבדלים זה מזה ביחסם לתשר. ישנם בעלי עסקים האוסרים על עובדיהם לקבל תשר. אחרים אוספים את התשרים ובסוף יום העבודה מחלקים אותם בין כל העובדים. יש מעסיקים שמחשבים את התשר כמשכורתו הבסיסית של העובד, ומוסיפים מקופתם רק אם סכום התשרים אינו מגיע לשכר המינימום. קיימים גם מעסיקים שלוקחים לעצמם את התשר של העובדים.

בעבר היה נהוג, בעיקר בספרד, להניח בראשית הארוחה במסעדה סכום כסף בצלוחית קטנה במרכז השולחן, ולהוסיף ולגרוע ממנה מטבעות בהתאם לאיכות השירות, כדי לעודד את המלצר להעניק שירות טוב.

בישראל נהוג לתת תשר של 10-15 אחוזים למלצרים, וכן לשליחים, סבלים, נהגי מוניות ושוערים בבתי מלון.

במקומות שונים בעולם מסווים תשלום שוחד כתשר.

[עריכה] מעמדו החוקי של התשר בישראל

בישראל מתקיימת הבחנה ברורה בין דמי שירות, הנכללים בחשבון המוגש ללקוח, ונכנסים לקופת העסק - אלה אינם שונים מהתשלום הרגיל של הלקוח, ובין תשר (טיפ), שאותו נותן הלקוח מרצונו, ישירות לנותן השירות האישי (מלצר, ספר וכדומה).

התשר הוא חלק מהכנסתו החייבת במס הכנסה של מקבל התשר, אם כי בשל צורת מתן התשר מובן שלא מנוכה ממנו מס במקור, ובדרך כלל לא משולם עליו מס כלל.

השאלה האם התשר נכלל במשכורתו של העובד בכל הנוגע לדיני העבודה עלתה לדיון בפסקי דין אחדים של בית הדין לעבודה. התוצאות של פסקי דין אלה אינן חד משמעיות: יש שנפסק שהתשר הוא חלק משכר העבודה, ויש שנפסק שאינו כזה. בפסק דין עע 300113/98 ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בע"מ נ' ענבל מלכה שניתן ב-1 ביוני 2005 קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתשר אין חלק משכר העבודה לעניין שכר מינימום. יחד עם זאת כתב הנשיא סטיב אדלר בפסק דינו "עם זאת, לדעתי, אין לשלול אפשרות שתשלום תשר יובא בחשבון לצורך תשלום שכר אם יתקיימו מספר תנאים הכרחיים מצטברים", והוסיף "בשולי הדברים יש מקום לקרוא למחוקק להשלים את מלאכת החקיקה אותה יזמה הממשלה בהתאם לדו"ח ועדת פרידמן. כך ראוי לעשות בתחום שהוא כה פרוץ ובלתי מסודר".