תסמונת מרפן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת מרפן היא מחלה גנטית תורשתית. התסמונת נוצרת על ידי פגיעה ברקמות החיבור המאופיינת בגפיים ארוכים מהרגיל, המחלה משפיעה גם על הריאות, על העיניים, על הלב ועל כלי הדם - בדרכים פחות נראות לעין.
הסימנים העיקריים בתסמונת הם: קומה גבוהה, סובלוקסציה של העדשה (עדשת העין אינה במקומה). פרולפס של המסתם המיטרלי (עלי המסתם בכניסה לאב העורקים חורגים ממקומם ומפריעים לסגירה יעילה של המסתם), אב העורקים, ביציאה מהלב, מורחב, תתכן התפתחות של קרע באב העורקים בגלל פגם בדופנו.
המחלה נקראת על שם אנוטין מרפן, רופא צרפתי שתיאר אותה לראשונה ב-1896.
[עריכה] שכיחות התסמונת
המחלה מופיעה בכל העולם, בכל הגזעים, בזכרים ובנקבות. מארצות שונות מדווחים על שכיחות ממוצעת של 1:10,000 לידות. המחלה עשויה להתגלות בכל גיל - מלידה או בגיל מאוחר יותר.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
