קרב ים האלמוגים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב ים האלמוגים | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
| האימפריה היפנית | ארצות הברית, אוסטרליה | ||||||||
| מפקדים | |||||||||
| סגן האדמירל שיגהיושי ינו | סגן אדמירל פרנק ג'ק פלטצ'ר | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| 2 נושאות מטוסים גדולות, 1 נושאת מטוסים קטנה, 4 סיירות, משחתות אחדות | 2 נושאות מטוסים גדולות, 3 סיירות, משחתות אחדות | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| נושאת מטוסים קלה, משחתת, כ-1,000 מלחים ואנשי צוות | נושאת מטוסים גדולה, משחתת, מיכלית דלק, כ-540 מלחים ואנשי צוות | ||||||||
קרב ים האלמוגים היה הקרב הראשון מבין סדרה של שלושה קרבות של היפנים נגד האמריקאים. הקרב התחיל ב-1 במאי, אך רוב האירועים התרחשו בין ה-7 במאי וה-8 במאי 1942 על רקע ניסיון היפנים לכבוש בסיס אסטרטגי של האמריקאים בגיניאה החדשה כראש גשר למתקפה על אוסטרליה. בקרב זה לא נוצר קשר עין בין אוניות הצדדים הלוחמים והלוחמה בוצעה על ידי מטוסי נושאות המטוסים של כל צד נגד אוניות האויב. בלוחמה מסוג זה לכל צד היו משגים אולם אלו של היפנים היו גדולים יותר. מבחינת אוסטרליה קרב זה היה מכריע שכן הוא מנע את פלישת היפנים לשטחם וכן עקב הפגיעה בנושאות המטוסים היפניות הן לא יכלו להשתתף בקרב מידוויי.
[עריכה] רקע
- ערך מורחב – הזירה הפסיפית בין המתקפה על פרל הארבור עד קרב מידוויי
לאחר שכבשה כמעט את כל דרום-מזרח אסיה תוך חודשים ספורים, יפן הייתה בשיא כוחה. באפריל 1942, הכוחות היפנים עזבו את בסיסם החדש ברבאול (Rabaul), ושיגרו מתקפה אמפיבית נגד פורט מורסבי, והתקפה נוספת נגד טולגי (Tulagi) - אי באיי שלמה. מטרת התקיפות הייתה משולשת: לבסס את השליטה באיי שלמה, להרוס ואז להשתלט על פורט מורסבי (הבסיס האחרון של בעלות הברית בין יפן לאוסטרליה).
כח הפלישה היפני הורכב משתי נושאות מטוסים גדולות חדשות, נושאת מטוסים קטנה יותר, שתי סיירות כבדות וספינות נוספות. בעלות הברית יירטו שדרי רדיו יפניים וכך נודע להם שהכוחות היפניים שטים דרומה ושמבצע ממשמש ובא. מול כוחות אלו לאמריקאים היו את נושאות המטוסים יורקטאון ולקסינגטון והכוחות המשולבים ביבשה. נושאות המטוסים הורנט ואנטרפרייז הפליגו לאזור לאחר הפשיטה של דוליטל, אך איחרו את המועד ולא השתתפו בקרב.
[עריכה] מהלך הקרב
הקרב החל ב-4 במאי, כאשר נושאת המטוסים לקסינגטון הצטרפה לנושאת המטוסים יורקטאון. היפנים, שכבשו ב-3 במאי את האי טולגי ללא התנגדות, החלו לבנות בו בסיס שיסייע להם בהמשך הקרב. למחרת תקפו מטוסים מנושאת המטוסים יורקטאון כוחות אוויר וים של היפנים וגרמו להם נזק ניכר. התקפה זו חשפה את נוכחותם של האמריקנים, שהגיעו לשדה הקרב ללא ידיעת היפנים.
בשישי לחודש תקפו מפציצי B-17 את הצי היפני, אך לא גרמו לו כל נזק. במהלך לילה זה, חיפשו מטוסי סיור משני הציים את כוחות האויב, אך מזג האוויר הקשה מנע מנושאות המטוסים מלהתגלות.
באותו לילה נטשה נושאת המטוסים יורקטאון את הכוח האמריקני הראשי מחשש שהיפנים יתקפו את פורט מורסבי, בירתה של פפואה ניו גיני. כתוצאה מכך, נותרו הספינות האמריקניות ללא סיוע אווירי, ובאחר הצהריים של היום השישי, תקפו אותן מטוסי טורפדו יפניים. לאחר מתקפה אינטנסיבית, נסוגו הכוחות האמריקאנים תוך ספיגת נזק ונפגעים. אחרי מספר שעות הותקפו הספינות בשנית על ידי מפציצים אמריקנים שטעו בזיהוי. בהתקפה זו לא היו נפגעים.
במהלך היום השביעי חיפשו כוחות אווירים משני הצדדים לשווא את הכוח העיקרי של האויב, ובראשו נושאות המטוסים שהיוו את עמוד השדרה של הצי. במהלך חיפושים אלו הותקפו כוחות משניים משני הצדדים ומספר ספינות הוטבעו.
לבסוף, בבוקר היום השמיני אותרו נושאות המטוסים של שני הצדדים. הכוח האווירי האמריקני הצליח לפגוע באחת מנושאות המטוסים ולהוציאה מכלל פעולה, אך נושאת המטוסים השנייה הצליחה להתחמק ולהימנע מפגיעה. לעומתן, שתי נושאות המטוסים האמריקניות נפגעו בהתקפות אוויריות. נושאת המטוסים יורקטאון, שנפגעה מפצצה, שרדה את הפגיעה והמשיכה לתפקד, אך נושאת המטוסים לקסינגטון, שספגה פגיעות קשות, הוטבעה על ידי האמריקנים מחשש שהיפנים יתפסו אותה.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
