קבר דוד המלך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אף על פי שלפי התנ"ך קבר דוד המלך נמצא בעיר דוד, המסורת העממית מזהה אותו במבנה הנמצא על הר ציון, סמוך לעיר העתיקה. באותו מבנה נמצא גם הסנקולום, החדר שבו ערך ישו, לפי המסורת הנוצרית, את הסעודה האחרונה.
פטירתו של דוד מתוארת בספר מלכים א' (ב, י): "וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד". לפי התוספתא למסכת בבא בתרא (א, יא), "קברי בית דוד . . היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם". קברו מוזכר גם במקורות עתיקים נוספים כגון: נחמיה ג, הברית החדשה וכן גם בספרי היסטוריה רומאיים. אלא שעם חורבן העיר ירושלים, חרבו כנראה גם הקברים, כך שמקומו לא נודע.
מקום הקבר היום הוא על פי מסורת בת כאלף שנים לערך שמזהה את מקום הקבר בהר ציון, סמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה. שם, בקומה התחתונה של הבניין, בנויה מצבה על-שם דוד, מכוסה ביריעה ומונחים עליה כיום כתרי תורה שהובאו מקהילות יהודיות שנכחדו בשואה.
בתקופת הצלבנים (בשנת 1170 לערך) בעקבות סכסוכים בין נוצרים ויהודים, עברה החזקה על הקבר לידי הסולטן הממלוכי אשר הצהיר (כפי שכותב התייר המפורסם בנימין מטודלה): "הלא אנו המוסלמים מעריצים את דוד כמו הנוצרים והיהודים. גם אנו מאמינים בכתבי הקודש. לפיכך... יהיה המקום הזה לנו". המוסלמים אסרו על נוצרים ויהודים להיכנס אל הבניין שעל קברי בית דוד.
ב-1859, בחפירה מתחת למצבה, נתגלה פתח המוביל אל מערה רחבה.
בשנת 1951 חקר ד"ר דוד פינקרפלד את המבנה, וכאשר חפר לעומק של כ-70 ס"מ מתחת למרצפות, גילה רצפת פסיפס צבעוני. פינקרפלד תיארך את הפסיפס ואת הגומחה בקיר לתקופה הרומית, בעוד שהמצבה עצמה ושאר קירות המתחם הן תוספות מאוחרות. מוטיבים אלו, בנוסף לעובדה שהגומחה פונה לכיוון הר הבית, הובילו את פינקרפלד למסקנה כי הגומחה הינה היכל של בית כנסת עתיק ששכן במקום.
עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967 זכה האתר למבקרים רבים, בעיקר משום ששימש כעמדת התצפית הקרובה ביותר לכותל המערבי ולרחבת הר הבית, שהיו אז בשליטת ירדן.על גג המבנה בחר הנשיא יצחק בן צבי לפתוח חדר עבודה ובמשך שנים רבות היה מגיע למבנה פעמיים בשבוע ע"מ לחזק את הקשר של היהודים לעיר העתיקה בזמן שהייתה בידי הירדנים. בשנים האחרונות ממעטים לבקר בו. במקום ישנה גם מערת הנצחה לזכר קורבנות השואה.
בחג השבועות, יום פטירתו של דוד המלך, פוקדים את המקום מאות אנשים, וישנו אף מנהג להדליק ביום זה ק"ן (150) נרות, לציון מספר המזמורים שבספר תהילים, שכתבו דוד.
