פוסום אוסטרלי כסוף-אפור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פוסום אוסטרלי כסוף-אפור | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| על־סדרה: | חיות כיס אוסטרליות |
| סדרה: | קנגוראים |
| משפחה: | קוסקוסיים |
| סוג: | פוסום אוסטרלי |
| מין: | פוסום אוסטרלי כסוף-אפור |
| שם מדעי | |
 Trichosurus Vulpecula |
|
פוסום אוסטרלי כסוף-אפור (שם מדעי: Trichosurus Vulpecula), מין של חית כיס ממשפחת הקוסקוסיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור המין
הפוסום הינו בגודל חתול (במשקל של כ-2-4 ק"ג ) עם זנב סבוך, ציפורניים חזקות עם אף מחודד עיניים חומות ואוזניים בולטות וחלקות מבפנים .
אזור מחייתו באזורים חקלאיים, עיירות חוף , יערות טבעיים ומלאכותיים בשיחים ובאזורים עירוניים.
[עריכה] אסטרטגיה של פלישה
הפוסום היה בין החיות הראשונות שהובאו ופלשו אל ניו זילנד על ידי מתיישבים מאירופה.
הוא הובא לראשונה מאוסטרליה ב1837 על מנת להקים תעשיית פרווה.
עד 1922 שלושים ושש קבוצות של פוסומים יובאו בעיקר מטזמניה, שם הפוסומים היו גדולים יותר ולרובם הייתה פרווה שחורה, שהייתה עדיפה על סוחרי הפרווה.
הפוסומים וצאצאיהם שוחררו ביותר מ-450 מקומות ברחבי ניו זילנד עד 1930.
בזמנו, תפוצתם של הפוסומים נחשבה למועילה, אך לאחר שנת 1900 היו מספר דיווחים על נזקים שנגרמו ליבול לפרדסים וליערות.
נזקים אלו גרמו לממשלה לחקור את הנושא על ידי שני בוטניים מובילים- פרופ' HB Kirk וד"ר L Cockayane. שניהם הסיקו בזמנו שהנזק שנגרם ליערות בניו זילנד הינו זניח ולא משמעותי.
בכל אופן בין השנים 1921 עד 1947 הממשלה ניסתה לעצור התפשטות נוספת של פוסומים.
שחרור פוסומים נאסר על ידי משרד הפנים וצייד ומכירת עורות הוסדרו ברגולציות מקומיות. למעשה חקיקה זו גרמה רק לתוצאה הפוכה והביאה להתפשטות לא חוקית וחסרת מעצורים של הפוסום במדינה.
במהלך שנת 1940 עלה מספר המקרים של נזק ביערות ניו זילנד שנגרם על ידי הפוסום. ב1947 זולקה כל הגבלה על צייד הפוסום והוגדלו הקנסות על שחרור לא חוקי של הפוסום.
הצורך לפעולה נגד הפוסום ברמה הלאומית עלה וחדר למודעות המדינה והתושבים. ב1951 הוצאו כבר פרסים של כ-6 דולר עבור פוסום ובמהלך 11 השנים לאחר מכן שולמו יותר מ 8 מיליון פרסים, אך ללא הועיל.
בסוף שנות ה-40 הראה הסקר הראשון אודות תפוצתו של הפוסום בניו זילנד שהוא נפוץ כבר במחצית שטחי ניו זילנד. בין 1961-1963 הפוסום התפשט ל84% משטחי המדינה.
מספר הפוסומים בניו זילנד הסתכם ב-70 מיליון , בערך כמו מספר הכבשים. בגלל העדר טורף טבעי בניו זילנד, לא היה דילול טבעי של הפוסומים. פוסומים שכנו בכל הסוגים של היערות המקומיים והאקזוטיים, בחוות, מדשאות בפרדסים ואזורי תבואה באזורים מסביב לערים ולכפרים. הם יכולים לסבול מגוון רחב של סוגי אקלים- מאזורים צחיחים לאזורים עם גשם גבוה, מחופים מתונים להרים גבוהים של יותר מ 1800 מייל בצפון ובדרום.
[עריכה] השפעתם על המגוון הביולוגי המקומי
היום המין נחשב לחיה המזיקה העיקרית בניו זילנד.
הנזקים כוללים:
- הדבקת בקר וחזירים בשחפת.
- נזק לתבואה ולשדות מרעה ולפרדסים.
- פגיעה בעצים עיקריים לכלכלה: עצי צפצפה (עץ) וערבה.
- קטילת עצים צעירים ופגיעה בגדילתם של עצים מבוגרים יותר על ידי שבירת הענפים הגבוהים וקילוף העץ ביערות אקזוטיים.
- באזורים שמורים, פוסומים גרמו לנזק חמור על ידי שינוי בית הגידול של חיות מקומיות חשובות.
- טריפת מיני חרקים ועופות מקומיים, עד לסכנת הכחדה.
פוסומים אוכלים בערך 21,0000 טונות של צמחייה ליום, (300 גרם לפוסום * 70 מיליון פוסומים).
פוסומים גורמים לכל היערות להתייבש בתקופה קצרה. התייבשות יערות שויכה להתפשטות הפוסומים. פוסומים מסירים באופן סלקטיבי חלק מהצמחייה במהלך כמה עשורים. התוצאה היא יערות שחלקם הרוסים וחלקם לא.
הפוסומים אוכלים ביצים של מיני יונים ובעיקר שלציפור נדירה בשם קוקאקו (ממשפחת הדבלולניים). פוסומים נצפו במצלמת לילה מאיימים על יונים ואוכלים את הביצים שלהם.
[עריכה] כותרת
[עריכה] שליטה ביולוגית על מספר הפוסומים
ניסיונות להקטין את מספרם של הפוסומים על ידי שימוש במלכודות וברעל היו בעלי השפעה קצרת טווח בלבד והרעלים שבהם השתמשו הזיקו בעצמם לסביבה.
סיבות לשליטה ביולוגית:
- פוסומים נושאים את נגיף השחפת ומדביקים בקר וצבאים.
- רמות גבוהות של שחפת בבעלי חיים מאיימות על הסחר העולמי של ניו זילנד.
- דרוש פתרון ארוך טווח על מנת להתמודד עם השפעת הפוסום על צמחייה מקומית
שליטה ביולוגית בפוסומים נעשית עי" שימוש בחיסונים המבוססים על פרוטאין אשר נמצא במעטפת ביצת הפוסום.
שימוש בחיסון זה מפחית את התרבות הפוסומים על ידי כך שנקבת הפוסום תפסיק לייצר ביצים. בדרך זו התרבות הפוסום תקטן באופן משמעותי.
חיסוני השליטה הביולוגית המבוססים על הפרוטאין בביצה יוכנסו לפיתיונות אשר הפוסומים יאכלו בתחנות פיתיון.
הפיתוחים הנוכחיים של חיסונים להפחתת ההתרבות הם בעלי שיעור הצלחה של 60% וישנו עדיין פיתוח ומחקר רב שצריך להיעשות. בנוסף עדיין בוחנים איך להפיץ את החיסונים לפוסומים.
שימוש ברעל או במלכודות כשליטה על התרבות הפוסומים אינו יעיל כיוון שבשיטות אלה לא כל הפוסומים נלכדים.
במצב זה הפוסומים ששרדו יכולים להתרבות טוב יותר ולחיות זמן רב יותר, כיוון שיש פחות תחרות על משאבי המזון ועל מקומות הקינון. במצב זה מספרי הפוסומים יכולים לגדול שוב במהרה.
מנגד שימוש בשליטה ביולוגית יאט את התרבות הפוסומים. שליטה ביולוגית יכולה להיעשות בתדירות נמוכה פי 3 מאשר שליטה בשימוש של מלכודות או רעלים.
היתרונות בשליטה ביולוגית בשילוב עם שליטה קונבנציונאלית יביא את הפוטנציאל ל:
- הפחתת השכיחות ולפיכך את עלות השליטה על הפוסום.
- הפחתת הכמות של רעל שמשתמשים בו בשליטה קונבנציונאלית.
- הפחתת האפשרות להידבקות הסביבה במחלות.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פוסום אוסטרלי כסוף-אפור |
