רעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בביולוגיה, רעל הוא חומר שעלול לגרום לאורגניזמים פציעה, מחלה, או מוות, בדרך כלל על ידי תגובה כימית או פעילות אחרת ברמה המולקולרית. חלק מהרעלים הם גם רעלנים, וההבחנה בין השניים אינה מוקפדת תמיד, גם לא בקרב מדענים. בכימיה ופיזיקה רעל הוא חומר שמפריע או מונע תגובה כימית, למשל על ידי חבירה לקטליזטור של התגובה. סימון בינלאומי לרעל הוא ציור של גולגולת על רקע עצמות מוצלבות בשחור לבן .

בעלי חיים שונים, כדוגמת נחשים, חרקים, ואחרים, משתמשים ברעלים וברעלנים לצורך הגנה בפני טורפים. יצורים אלה מסמנים את עצמם פעמים רבות בצבעי אזהרה כאדום, צהוב וכתום, כדי להרתיע את אויביהם.

[עריכה] היסטוריה של השימוש ברעל

בהיסטוריה האנושית, נעשה שימוש מאסיבי ברעלים מסוגים שונים לביצוע מעשי רצח פוליטי. רצח באמצעות רעל נחשב לאטרקטיבי במיוחד ממספר סיבות:

• ריחוק - רצח באמצעות רעל מאפשר לרוצח להמנע ממגע ישיר עם הקורבן, ומונע ממנו את הצורך לחזות בקורבן ברגע המוות.
• אליבי - השימוש ברעל שפעולתו אינה מיידית, מאפשרת לרוצח למקם את עצמו רחוק מהנרצח בסמוך לשעת המוות, ומכך להפנות את כיווני החקירה ממנו והלאה.
• קלות - השימוש ברעל אינו מצריך יכולות שימוש בכלי נשק.

אישים פוליטיים נהגו להגן על עצמם מפני רצח בעזרת רעל באמצעים שונים, ביניהם טועם - אדם שתפקידו היה לטעום מכל דבר מאכל ומשקה המוגש לאישיות הפוליטית, מתוך מטרה לזהות רעל. כמו כן ידועים מקרים של אנשים שפיתחו בכוונה תחילה עמידות לרעלים מסוימים כדי שיוכלו להשתמש ברעלים אלה לצורך הרעלה של יריביהם בלא להחשיד את עצמם.

היוונים נהגו להשתמש בחיצים מורעלים בשם "טוקסיקון". הפילוסוף סוקרטס שנידון למוות שתה כוס רעל. מלכת מצרים, קליאופטרה, נהגה לנסות את הרעלים שלה על עבדיה, וכך גילתה שרעל הצפע הוא היעיל ביותר, ועל כן כשביקשה להתאבד, ביקשה שיובא לה זר פרחים ובו נחש צפע. הקיסר הרומאי נירון הורה לשלם קצבה קבועה לאישה שנודעה כמרעילה. הסברה היא שהרומים למעשה הרעילו את עצמם בכך שהשתמשו בצינורות עופרת להובלת מים ועל כן הרעילו אט-אט את עצמם ופגעו בכושר הפוריות שלהם.

הרוקח השוויצרי כריסטופר גלסר פתח בית מרקחת בפריז, בו מכר, בין השאר, רעלים. הוא היה מעורב בפרשת המרקיזה דה בוורליה. מאהבה, הקצין סן-קרואה, ככל הנראה רכש מגלסר רעל והרעיל את בעלה של המרקיזה. בכלא הבסטיליה פגש סן-קרואה את האיטלקי גיזילי, שהרעיל בעצמו 150 אנשים, ויעץ לסן-קרואה להרעיל את שאר משפחתה של סן-קרואה. סן-קרואה והמרקיזה פצחו במסע הרעלה שבו הלכו לבתי חולים והגישו מאכלים ומשקאות מורעלים למאושפזים, כדי לגלות אילו חומרים יעילים במיוחד למטרות הרעלה.

במאה ה-19 נהגו לתלות על המנורות סרטי "נייר זבובים" - נייר דביק ומורעל. מרעילים גילו שאם ממיסים את הנייר במים מתקבל רעל יעיל. בשנת 1880 מתו קרוביהן של שתי אחיות מליברפול, היגינס ופלניגן, מהרעלה שכזו. השתיים הוצאו להורג בשנת 1884.

ב-29 בדצמבר 1916 ניסו אצילים רוסים להרעיל את רספוטין ברעל שהוטמן בעוגיות ויין מרסלה, אולם הלה לא מת מהרעל. אחר כך ירו בו הקושרים, אולם גם זה לא עזר, ולבסוף הטביעוהו בנהר קפוא.

בהונגריה לאחר תום מלחמת העולם השנייה בעיירה נוגירב היה מחנה של שבויים רוסים שהתיידדו עם נשי המקום. לפי הסופר ג'יימס קולום, שכתב ספר על הפרשה, מיילדת בת המקום יצרה רעל מאותו נייר זבובים ששימש את הנשים הנשואות כדי להרעיל את בעליהן כדי שיוכלו לחיות עם השבויים בחירי ליבן.

בשנת 1997 ניסו סוכני מוסד להרעיל את איש החמאס חאלד משעל. משעל אומנם הורעל, אך הסוכנים נתפסו ומדינת ישראל נדרשה לספק את סם הנגד לרעל, שריפא את משעל.

בשנת 2004 ככל הנראה הורעל מועמד האופוזיציה לבחירות באוקראינה, ויקטור יושצ'נקו, שזכה בסופו של דבר בבחירות.

אלכסנדר ליטוויננקו, סוכן ביון רוסי בעבר ומתנגד למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מת בעקבות הרעלה ב-23 בנובמבר 2006.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יוסי מלמן, המורעלים - על שימוש ברעל לאורך ההיסטוריה, הארץ.