פונטיוס פילאטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פונטיוס פילאטוס - היה נציב יהודה, בין השנים 26 עד 36 לספירת הנוצרים. בתקופה זו היה תוארם של הנציבים "פרפקט" ("נציב") בעוד שבתקופה מאוחרת יותר נקראו "פרוקורטור" (משגיח). על פי הברית החדשה השגיח פילאטוס על משפטו של ישו, ונתן את ההוראה לצליבתו. מעט מאוד ידוע על חייו לפני ואחרי כהונתו ביהודה, אך האגדות הנוצריות מספקות מספר פרטים, ביניהם שמה של אשתו - פרוקולה, אשר הוכרזה כקדושה על ידי הנצרות האורתודוכסית.

[עריכה] כהונתו של פילאטוס

פילאטוס מונה לכהונת הנציב לאחר תקופה ארוכה ושקטה למדי של שלטון נציבים מתונים, שהחלה לאחר שיורשיו של הורדוס לא השכילו לשמור בידם את הסמכות השלטונית שריכז אביהם, והשלטון נלקח מידם. תקופה זו, שהחלה בשנת 6 לספ' והסתיימה בשנת 41 לספ', מכונה "תקופת הנציבות הראשונה" והיא מסתמנת כתקופה רגועה ושלווה יחסית, למעט תקופת כהונתו הרעה של הנציב פילאטוס.

פילאטוס נשלח לנציבותו על ידי המצביא הרומי סיאנוס אשר משל למעשה ברומא בימי דמדומי שלטונו של הקיסר טיבריוס אשר היה שקוע בשעשועיו ובסטיותיו באי קאפרי והותיר את השלטון בפועל בידיו של סיאנוס. לסיאנוס יצא שם של אדם אכזר ותככן, ונראה כי בחירתו של פילאטוס על ידו לתפקיד הנציב לא הייתה מקרית.

יוסף בן מתתיהו מספר כי תקופת שלטונו של פילאטוס החלה בתקרית חמורה, בה הציב בירושלים את ניסי הקוהורטות, עליהם היו "פרוטומות" - דיוקנאות של הקיסר טיבריוס. הדבר היווה התגרות ביהודים, אשר על פי תורתם נאסר להציב כל פסל בעיר הקודש, וגם צעד נדיר וחריג של הרומאים, שהתחשבו עד כה ברגשות היהודים. בספרי יוסף בן מתתיהו מסופר כי משראה פילאטוס כי היהודים מוכנים להיהרג על קידוש השם ולא לאפשר את הצבת הניסים בעיר ירושלים, הורה על הסרתם. על אירוע דומה, או שמא אותו אירוע, בו קישט פילאטוס את ארמונו בשלטי זהב מספר אף פילון האלכסנדרוני בחיבורו המלאכות אל גאיוס. בחיבור זה מכנה פילון את פילאטוס יהיר ועקשן, מקבל שוחד, עושק את הבריות ומענה אותם, שופך דמים ללא משפט הנגוע בעריצות איומה.

אירוע נוסף בעל משמעות היה ביזת אוצר בית המקדש ושימוש בו להקמת אמת מים לירושלים. אף שכוונתו של פילאטוס הייתה חיובית - להזרים מים לאזור המקדש על-מנת לאפשר את ניקוי רחבת המקדש שהצחינה מדם הקרבנות, הנוצות ושאר חלקי החיות הטבוחות - עורר אירוע זה במיוחד את כעס הבריות ולנוכח ראשית ההתארגנות המרדנית כנגד הרומאים, שילח בהם פילאטוס את חייליו שערכו שם טבח באנשים.

פילאטוס אף הכביד ידו על השומרונים שהולהבו על ידי משיח שקר שהבטיח להם להראות את כלי המשכן מזמנו של משה. כאשר נקהלו השומרונים על מנת לחזות בפלא, הורה הנציב פילאטוס להכות בהם ולהרגם.

אירוע זה העלה על פילאטוס את חמתו של נציב סוריה שהיה ממונה עליו. הנציב, ויטליוס, שהיה אביו של הקיסר ויטליוס, הורה לפילאטוס לשוב לרומא וליתן שם דין וחשבון בפני הקיסר. פילאטוס סיים את כהונתו בשנת 36 לספ'. האגדה הנוצרית מספרת על התאבדותו. אין לכך זכר ברשומות התקופה.

ויטליוס, נציבה של סוריה (לה הייתה כפופה יהודה) ביקש לפייס את היהודים, לאחר התקופה הסוערת של כהונת פילאטוס. הלה ויתר על ההשגחה על בגדי הכוהן הגדול, שהיו מופקדים בידי הנציב הרומי. כשיצא למלחמה כנגד הנבאטים ביצע ויטליוס מעקף גדול סביב יהודה, כדי לא לעבור דרכה עם ניסי הלגיונות, והוא עצמו בא לירושלים כדי להקריב במקדש ונתקבל על ידי היהודים באהדה רבה.

בשנת 1961 התגלה בקיסריה לוח שחם בהריסות התיאטרון הרומי, המקדיש את ה"טיבריום" לפרפקט פונטיוס פילאטוס. אין לדעת מיהו אותו טיבריום, ומניחים כי המדובר במבנה שנועד לפאר את שמו של הקיסר טיבריוס. כתובת זו מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

ייתכן ששמו היה אובד בערפילי ההיסטוריה כשמות נציבים אחרים שנותרו אלמונים, אלמלא השתתף באירוע, שהפך לימים להתרחשות היסטורית חשובה, והכוונה לצליבתו של יהודי מהגליל, אשר כרבים אחרים בתקופתו אסף סביבו קהל מאזינים והטיף לבואה של מלכות השמים, ובכך עורר עליו את חמת זעם הממסד היהודי ואת חשד השלטונות הרומים. יהודי זה היה ישו הנוצרי. בצליבתו של ישו קנה לו פילאטוס שם עולם.

[עריכה] פילאטוס בברית החדשה

על פי הברית החדשה הובא ישו בפני פילאטוס על ידי הרשויות היהודיות בירושלים לאחר שנעצר על ידם, נחקר, והתשובות שנתן נחשבו לחילול הקודש.

על פי פרקים 18 ו-19 בבשורה על פי יוחנן, משהובא ישו בפני פילאטוס התעניין הנציב לדעת האם ישו עומד על דעתו כי הוא "מלך היהודים" ונענה בתשובה המתחמקת "אתה אמרת". לאחר כל אלה הודיע פילאטוס לעם כי לא מצא בישו כל עוון, והציע להם לשחרר אסיר אחד, כפי שהיה המנהג, לכבוד חג הפסח. היהודים בחרו לשחרר את בראבא שהיה שודד. יצויין כי חתירתו של פילאטוס לראות בישו "מלך היהודים", נועדה ליצור את הבסיס המשפטי להעמדת ישו לדין, כשאשמתו - מרידה ברומאים, ועונשו של מורד הינו צליבה.

על פי הבשורה על פי מתי, הופיעה בפני פילאטוס אשתו ואסרה עליו לאסור את ישו, שכן חלמה חלום בו עונתה במחשבה על מותו של ישו. פילאטוס לא עמד בלחץ של ההמונים ומשמסר את ישו לצליבה, רחץ את ידיו אל מול העם, ואמר כי הוא נקי מדמו של ישו. על פי מתי, פרק 27, פסוק 25 ענה לו העם כי דמו של ישו הוא "עלינו ועל בנינו". פסוק זה היה בסיס לאירועים אנטישמים רבים במהלך הדורות, והוא, ועמו הסיפור כפי שהוא מובא בברית החדשה הינם הבסיס לאמונה כי היהודים אשמים בצליבת ישו.

העדות הפלוויאנית, היא קטע בספר "קדמוניות היהודים" (יח, 64) של יוסף בן מתתיהו של מתאר את האירוע בקצרה: "וכשהוציא פילאטוס דינו (של ישו) לתליה (לצליבה), על-פי מסירתם של האנשים הראשונים (במעלה) אצלנו ...", כמשקף את אמינות האירוע, כפי שמגוללת אותו הברית החדשה, אולם אמינות העדות בעצמה מוטלת בספק.

[עריכה] אגדות נוצריות בדבר חיי פילאטוס

כאמור, מעט מאוד ידוע על האיש פילאטוס. אך המיתולוגיה שנוצרה מסביבו מילאה את החסר. על פי אגדות נוצריות מוקדמות, המצוטטות על ידי יוזביוס נפל פילאטוס קורבן לרדיפות קליגולה, נשלח אל גלות בגאליה והתאבד שם, בעיר ויין (כיום בצרפת). מקורות אחרים מספרים כי גופתו הושלכה אל נהר הטיבר, אך הנהר סירב לקבלה. כן הוקיעו את הגופה נהרות שונים באירופה עד שנפלטה לחופו של הר גבוה, (הקרוי עד היום הר פילאטוס) המשקיף על העיר לוצרן בשווייץ. האגדה מספרת כי פילאטוס מופיע מדי יום שישי הטוב ורוחץ את ידיו.

הנוצרים הקופטים מעריצים את פילאטוס כקדוש. לפי המסורת הקופטית המיר פילאטוס את דתו לנצרות לאחר מות ישו, וזאת בהשפעת אשתו. פילאטוס ואשתו (הנקראת על פי הקופטים קלאודיה) נערצים כקדושים, ויומם הוא ה-25 ביוני. בנצרות האורתודוכסית המזרחית מוזכרת אשת פילאטוס כקדושה, אך פילאטוס עצמו אינו נערץ, אם כי הם סבורים כי התאבד בשל רגשי אשם עקב תפקידו בצליבת ישו.

במאה הרביעית הופיע ספר, שהתיימר להיות מסמך רומי רשמי מירושלים העתיקה, המתעד את צליבת ישו ושמו "מעשי פילאטוס". ספר זה השפיע על מסורת הפסיון, ותורגם לשפות רבות.

[עריכה] פילאטוס בספרות ואומנות

פילאטוס הופיע כדמות בספרים רבים המתארים את מעשה הצליבה, וכן במחזות ובסרטים. לעיתים מוצג פילאטוס באהדה, לעיתים כעריץ אכזר, ולעיתים כאדם חלש, או כביורוקרט חסר לב.

התיאור הידוע ביותר, הוא תיאורו בספר האמן ומרגריטה מאת מיכאיל בולגקוב. פילאטוס מתואר שם כאדם המביע חרטה על צליבת ישו, נווד נצחי הנודד עם כלבו באזור הדמדומים שבין החיים והמוות, ומבקש את סליחת הצלוב.

פילאטוס הופיע כדמות בסרטים הוליבודיים שהציגו את הצליבה, כגון "הסיפור הגדול ביותר שסופר אי פעם", "בן חור", "ישו מנצרת", "הפיתוי האחרון של ישו", וכן "הפסיון" של מל גיבסון. דמותו משוחקת על ידי שחקנים שונים החל מדייוויד בואי אשר שיחק דמות שניתן לחוש אליה סימפאטיה בסרטו של מרטין סקורסזה "הפיתוי האחרון", וכלה בטלי סבאלאס אשר שיחק פילאטוס קשוח ואכזר ב"סיפור הגדול". כן ראויה לציון הפרודיה של חבורת מונטי פייתון "בריאן כוכב עליון", בה שיחק מייקל פאלין את פילאטוס.

הנציבים הרומאים בארץ ישראל