האמן ומרגריטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כריכת המהדורה העברית של הספר.

האמן ומרגריטה (רוסית: Мастер и Маргарита) הוא רומן מפורסם של הסופר הרוסי מיכאיל בולגקוב.

בולגקוב החל בכתיבת הספר בשנת 1928, והשלים טיוטה ראשונה ב־1936. הוא המשיך לעבוד על הספר עד למותו ב־1940. הספר פורסם לראשונה ברוסיה בגרסה מצונזרת בשנים 1966-1967. בסמוך לאחר מכן תורגם לעברית, ויצא בהוצאת "עם עובד" תחת השם "השטן במוסקבה". הגרסה המלאה של הספר יצאה לאור לראשונה ב־1973, במוסקבה.

מהדורה עברית נרחבת ומוערת, בתרגומו של פטר קריקסונוב, שתרגם בעבר את החטא ועונשו מאת פיודור דוסטויבסקי, יצאה לאור תחת השם "האמן ומרגריטה" בהוצאת "ידיעות אחרונות" בשנת 1999. המהדורה הוסיפה טקסט רב למהדורה משנות השבעים, וזאת בזכות איתור רשימות נוספות של בולגקוב שנתגלו בארכיוני המדינה לאחר קריסת ברית המועצות.

הספר הינו אבן פינה בספרות העולמית בכלל, ובספרות הרוסית של המאה העשרים בפרט. פאר יצירתו של בולגקוב, הספר משקף את תמצית חייו ואמונותיו. יש שיטענו כי הספר הוא במובן עמוק מאוד רוסי, אך עם זאת במובנים רבים אוניברסלי.

[עריכה] עלילת הספר

עטיפת התרגום הראשון של הספר לעברית, "השטן במוסקבה"

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

עלילת הספר מתרחשת בשלושה מישורים מקבילים -

במישור הראשון מסופר על הנשף שעורך השטן, המופיע במוסקבה בדמותו של קוסם המכונה "וולנד". לצורך עריכת הנשף מתגורר השטן בדירה במוסקבה ("הדירה המשוקצת", הקיימת עד היום במציאות), יחד עם ידידיו המכונים "פאגוט" / "קורובייב", "עזאזלו" והחתול השחור "בהמות". אלו מתעללים בדמויות שונות בחוגי התיאטרון והספרות במוסקבה. וולנד חושף את החברה הרוסית בשנות שלטונו של סטלין במערומיה. חברה חשדנית, רודפת בצע, ביורוקרטית ומסואבת. כאן מתגלה בולגקוב כסאטיריקן ראשון במעלה, וממשיך ישיר למסורת הרוסית הגדולה של ניקולאי גוגול. על מנת לערוך את הנשף נדרש וולנד לאישה אנושית, מרגריטה, שקושרת בין מישור התרחשות זה לשני.

במישור השני מתואר סיפור האהבה בין קורבן המשטר המכונה "האמן" ובין אהובתו מרגריטה. האמן כתב ביוגרפיה של פונטיוס פילטוס, אשר אינה לטעמו של הקו המטריאליסטי השליט. האמן משלם על כך מחיר אישי כבד, של חרם ונידוי, ואף אשפוז בבית המשוגעים. מרגריטה מקריבה את כבודה ומשלמת מחיר אישי כבד על מנת לתמוך בו. המדובר בסיפור אהבה מרגש, על רקע החברה הרוסית הקומוניסטית המדכאת כל אופן של ביטוי עצמי שאינו תואם את הקו האידאולוגי השולט, המונחה על ידי המפלגה. מישור זה הוא במידה רבה סיפורו האישי של בולגקוב.

במישור השלישי מתואר סיפור משפטו ומותו של ישו הנוצרי, ויחסיו עם פונטיוס פילטוס. מישור זה מבטא ערכים של אהבה וחמלה, אל מול המטריאליזם השליט. פילטוס מתואר כדמות טראגית, הנודדת לנצח, מלווה בכלבה, ומבקשת לנצח את סליחתו של ישו באזור הדמדומים שבין החיים ובין המוות. אין המדובר בחזרה גרידא על סיפור הפסיון מהברית החדשה. בידע אנציקלופדי נרחב, וביד אמן, משרטט בפנינו בולגקוב תיאור של ירושלים (או עירשלם) ארצית מאוד וממשית מאד, ושל ישו האדם, בן לזמנו ולסביבתו.

בולגקוב משלב בין שלושה מישורים אלו ביד אמן, במלאכת כתיבה מרגשת ותיאורים הנעים בן הנשגב למגוחך, ויוצר רומן חריף ופיוטי כאחת.

[עריכה] ניתוח קצר של הרומן

בחלקו הגדול, הספר הוא הגדה-מחדש של מיתוס פאוסט המפורסם, בעיקר במישור העלילה השני. למעשה, באחת מהגרסות הראשונות של הרומן נקרא "האמן" בשם "פאוסט", ושמה של מרגריטה נלקח משמה של גיבורת "פאוסט" של גתה. "וולנד" נלקח מכינוי נדיר של מפיסטו (השטן) בו משתמש גתה פעם אחת בלבד. הרומן נפתח בציטוט מפאוסט לגתה, אותו תרגם בולגקוב בעצמו מגרמנית -

"... בכל זאת, מי אתה?

- אני הוא חלק מאותה עצמה,

שלעולם רוצה ברע

ולעולם עושה רק טוב."

עם זאת, יש לשים כי בולגקוב נוהג חירות רבה במיתוס פאוסט, ומתאים אותו לצרכיו.

דמותו של האמן מכילה קווים אוטוביוגרפיים מסוימיים הלקוחים מחייו של בולגקוב- לדוגמה, בולגקוב עצמו שרף רבים מכתבי היד שלו, ובתוך כך רומן נרחב שכתב על ישו (ובכך הפר את האמרה המפורסמת ביותר מן הרומן - "כתבי-יד לא נשרפים!").
בולגקוב מקדיש תשומת לב עילאית לפרטים בספר - מכיון שהיה איש מלומד, והכיר היטב את כתבי הקודש, את ההיסטוריה של סיפורו של ישו, את השפה העברית ואת מיתוס פאוסט.

[עריכה] לקריאה נוספת

פטר קריקסונוב, אחרון הרומנטיקנים (הערות המתרגם להאמן ומרגריטה), הוצאת ידיעות אחרונות, 1999.
לידיה ינובסקיה, המשולש של וולנד, קייב, 1992 (ברוסית).