עבירה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבירה היא הפרה, של כללים שנקבעו על ידי קבוצה חברתית - ארגון, מדינה, קבוצה דתית, וכדומה. הפרה כזו של הכללים עשויה להתבצע על ידי פרט בודד, או על ידי קבוצת פרטים. כללי החברה, המפורטים בחוק, תקנון, או כל מסמך מחייב אחר, מגדירים מהי עבירה, ובדרך כלל מוגדר מהו העונש המוטל על מבצע העבירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עבירה - מנין?
על פי ההגדרה עבירה הינה הפרתו של כלל מחייב. לשם כך, על מנת לבחון האם בוצעה עבירה, יש לבחון את הכלל המחייב, מהיכן נלקח תוקפו, והאם אכן הופר. מקומות בהם נמצאים בדרך כלל כללים מחייבים שהפרתם נחשבת לעבירה הינם:
- חוקים, תקנות וצווים שחוקקה מדינה ריבונית. בדרך כלל העבירות נמצאות בחוק העונשין. ישנן עבירות המפורטות בחיקוקים נוספים, כגון חיקוקים העוסקים במיסים, בתעבורה, בתכנון ובניה, בשמירה על בריאות הציבור, בשמירה על הסביבה, ובאיסורים על סחר בסמים, ואיסורים נוספים. חוקים רבים אשר אינם עוסקים דווקא בעבירות ובעונשין כוללים "פיסקה עונשית" ההופכת הפרתם של סעיפים מסוימים מהם לעבירה. החוק יכול להסמיך מחוקק משנה להתקין תקנות אשר אף הן מחייבות והפרתן הינה עבירה. סעיף 1 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 קובע כי "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו", אך ברור הוא כי הכוונה הינה לעונש שיכולה להשית המדינה, ולא לעונשים פנימיים בארגונים שונים, או לעונשים מידי שמיים.
- המשפט הבינלאומי. לעיתים מעשה (כגון פשע מלחמה) אינו מהווה עבירה על פי חוקיה של מדינה מסוימת (לדוגמה גרמניה הנאצית אשר איפשרה את אפליית היהודים על פי חוקי נירנברג) אך הוא מהווה עבירה על המשפט הבינלאומי, אשר יוכל להעמיד את העבריין למשפט (כגון משפטי נירנברג) על אף שאותו עבריין לא הפר את חוקי מדינתו.
- תקנון של ארגון כלשהו, כגון: מוסד להשכלה, חברה מסחרית, ארגון צדקה, מועדון חברים, ארגון צבאי, וכדומה. הפרת כללים של ארגון שאינו מדינה מכונה בדרך כלל עבירת משמעת. הענישה על הפרה מסוג זה הינה לרוב פנימית בתוך הארגון, וקלה יותר מהענישה על הפרת חוק, צו או תקנה.
- מקור דתי מחייב כגון התנ"ך, התלמוד, הקוראן, הברית החדשה, וכו'. פעולה בניגוד לציווי דתי מכונה בדרך כלל בשם חטא.
לצרכי ערך זה נתייחס לכל מקור מחייב, אשר הפרתו הינה בבחינת עבירה, כאל "חוק", במשמעותו הרחבה של המושג, ולא במשמעותו המשפטית הצרה שפירושה דבר חקיקה שיצא מלפני הכנסת.
[עריכה] סיווג העבירות לפי "מעשה" או "מחדל"
עבירה יכולה להיעשות במעשה, או במחדל.
מעשה הינו מעשה אקטיבי המפר את החוק. מחדל הינו הפרת חובה חוקית או חובה על פי חוזה באמצעות אי עשייה.
אדם היורה בשכנו וגורם למותו עושה מעשה, וברוב המקרים מפר בכך את החוק. לעומתו אדם אשר חלה עליו חובה חוקית לדאוג לשלומו של קטין או חסר ישע (לדוגמה הוריו של קטין) ונמנע מלספק לו תרופה הדרושה לו, יבצע עבירה, על אף שלא "עשה" דבר. באותו אופן מציל, שחלה עליו חובה חוזית לדאוג לשלום השחיינים בבריכה, אשר לא יפעל להצלת שחיין שנקלע למצוקה, יחוב בגין מחדלו, על אף שאין עליו חובה חוקית לעשות כן אלא חובה חוזית. אי מניעת פשע היא עבירה שהמחדל הכרוך בה מופיע בשמה.
שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, עמד על ההבדל בין שני סוגים אלה של עבירות:
- הקודקס הפלילי, למשל, מלא וגדוש חובות לא-תעשה, אלו חובות לא-תעשה המוטלות מפורשות בדין (יהא ניסוחן אשר יהא), והן חובות המינימום העושות חברה אנושית. חובות אלו יש בהן כדי להגביל את חופשו של היחיד, אותו חופש שבו החילונו את מסענו. בצד חובות הלא-תעשה שוכנות חובות עשה שהדין מטיל על היחיד. דוגמה לחובות עשה הן, למשל, חובת השירות בצבא והחובה לשלם מיסים. דוגמה נוספת תימצא בחובות של הורים לילדיהם ובחובות המוטלות על יחידים מסוימים כלפי חסויים ויחידים חסרי-אונים. למותר לומר - והכל יודעים זאת - כי חובות עשה מעטות הן במספרן ממספרן של חובות הלא-תעשה. ולא בכדי כך. ניתן דעתנו לדבר, שחובות הלא-תעשה מכבידות על היחיד - על דרך העיקרון - פחות מחובות העשה, קרי: חובות הלא-תעשה פולשות אל תחום חופשו של היחיד פחות מאשר חובות עשה. לשון אחר: ברוח הדימוקרטיה הליברלית וזכויות הפרט - אך גם אחרת - קל יותר להטיל על היחיד חובות לא-תעשה מאשר חובות עשה. נדע מכאן, שעד אשר נבוא להטיל על היחיד חובת עשה, שומה עלינו לשקול ולחזור ולשקול בדעתנו שמא הרחקנו לכת בהחלטתנו, ושמא חרגנו אל-מעבר לראוי ולמותר על-פי השקפות היסוד המקובלות על חברתנו. (בג"ץ 164/97, קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והבלו)
[עריכה] סיווג העבירות לפי חומרתן
בחוקי מדינת ישראל מסווגות העבירות לשלוש דרגות חומרה, על פי סימן ה' לחוק העונשין:
- "פשע" - עבירה שנקבע לה עונש מירבי חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים;
- "עוון" - עבירה שנקבע לה עונש מאסר מירבי לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד — קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום;
- "חטא" - עבירה שנקבע לה כעונש מירבי מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואם העונש הוא קנס בלבד — קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.
[עריכה] היסוד הנפשי והיסוד העובדתי
על מנת לעבור עבירה, צריך להתקיים הן היסוד הנפשי, והן היסוד העובדתי. גניבה מוגדרת כנשיאתו ונטילתו של חפץ מתוך כוונה לשלול אותו עולמית מבעליו. אדם הנוטל עט ללא רשות בעליו על מנת להחזירו לאחר מכן, אינו גנב, אך אדם הנוטל אותו ללא רשות בעליו על מנת שלא להחזירו הינו גנב. היסוד העובדתי הינו זהה - נטילת העט. היסוד הנפשי - כוונתו של האדם בעת המעשה - הינו שונה.
החוק מכיר בכמה סוגי יסוד נפשי -
- אחריות קפידה (מחליפה את האחריות מוחלטת). עבירה שכל יסוד נפשי שהוא, כשר על מנת להרשיע בה. אדם הנוסע ברכב כאשר פנסי הרכב אינם תקינים עובר עבירה, ולו אף לא ידע שזהו מצב הדברים, ואם היה יודע היה פועל מייד לתיקונו.
- רשלנות - לסוגיה השונים. מאופיינת ביסוד נפשי המדורג על פי דרגות שונות של מודעות למצב הדברים שהביא להפרת החובה החוקית.
- פזיזות - בעבירות תוצאה (בהן נאסרת תוצאה מסוימת של הפעולה, כגון עבירות המתה) ניתן להבחין אף בין קלות דעת ואדישות, המהוות סוגים של פזיזות, לפי המצב הנפשי המתייחס לא רק למודעות למצב הדברים, אלא לרצון להתקיימות התוצאה האסורה. אדם פועל בקלות דעת אם הוא מודע לתוצאה אפשרית אסורה של מעשהו, ולמרות זאת פועל באופן שעשוי להביא לתוצאה האסורה, מתוך תקווה שיצליח למנוע את הפעולה האסורה. אדם פועל באדישות אם הוא פועל בשוויון נפש לגרימת התוצאה האסורה.
- כוונה - היסוד הנפשי הנדרש ברוב העבירות. המדובר בפעולה אסורה מתוך מודעות לכלל הגורמים העובדתיים המהווים את היסוד העובדתי של העבירה.
- כוונה תחילה - היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הרצח. המדובר בפעולה שגרמה למותו של אדם בכוונה, לאחר החלטה להמית, הכנה, ובהעדר קינטור.
[עריכה] רטרואקטיביות
על פי החוק, אף אם נעברה עבירה ובוטל האיסור עליה, או ששונתה הגדרתה, לא יישא האדם באחריות פלילית לעבירה זו. עקרון זה נובע מן האיסור על ענישה רטרואקטיבית, לפיו "אין עונשין אלא אם מזהירים". באופן דומה, אם עשה אדם מעשה מותר, ולאחר עשייתו נחקק איסור פלילי לגביו, לא יישא אותו אדם באחריות פלילית כלשהי.
לרוב מצב העניינים בנושא זה ברור למדי אולם בנושא החוק הבינלאומי ישנם מקרים בהם המצב איננו כה חד משמעי. דוגמה לכך הייתה טענת הנאצים (שנדחתה) שהועמדו לדין במשפטי נירנברג כי כלל האיסור על ענישה רטרואקטיבית הופר.
[עריכה] עבירות שאין עליהן איסור מוסרי
תורת המשפט מבדילה בין עבירות מסוג רע כי נאסר (Mala in Prohibita) ובין עבירות מסוג רע שלעצמו (Mala in Se). עבירות מן הסוג הראשון הן עבירות שעשייתן אינה נוגדת את חוש המוסר הטבעי, והפעולה הינה אסורה אך משום היותה אסורה על פי החוק. עבירות מן הסוג השני הינן עבירות שעשייתן הינה לכשעצמה נוגדת את המוסר, אף לולא היו נאסרות בחוק. אדם החוצה צומת ריקה בלילה באור אדום עובר על החוק, אך פעולתו, במידה ואכן הייתה הצומת ריקה ולא סוכנו חיי אדם, אינה מהווה פעולה שיש לגביה איסור מוסרי. לעומתו רצח מהווה לרוב פעולה שיש עליה איסור מוסרי, המקביל לאיסור הפלילי. משמעותה של הבחנה זו בתורת המשפט מקבלת משמעות בחקיקה שיש לגביה ויכוח ציבורי, כגון איסור על שתיית משקאות חריפים, ובשאלות לגבי כוח האכיפה של המדינה, וחיקוקים בעלי אופי פטרנליסטי.
[עריכה] עבירות נגזרות
החוק אוסר לא רק על ביצוע מושלם של העבירה, כי אם על עבירות נגזרות שהן סיוע לביצוע העבירה, הנסיון לבצע את העבירה (כולל ניסיון מושלם או בלתי מושלם, ונסיון בלתי צליח עובדתית) או השידול לבצע את העבירה. אי מניעת פשע, וקשירת קשר לביצוע פשע, אף הן עבירות בפני עצמן.
[עריכה] פשע
קיימים סוגים רבים של פשיעה. בישראל מוגדרים מרביתם בחוק העונשין, אך גם בהרבה חוקים נוספים.
סוגים חמורים במיוחד של פשיעה הם:
[עריכה] הקשר בין עבירות לעונש
בדרך כלל חומרת העונש גדלה ביחד עם חומרת העבירה.
[עריכה] עבירה בספורט
בתחרויות ספורט ובייחוד במשחקי כדור, עבירה (Foul) היא הפרת חוקי המשחק. ישנן 2 סוגים עיקריים של עברות במשחקים שכאלה:
- עבירה משמעתית (בלתי ספורטיבית) - עבירה שבה השחקן פועל ברוח בלתי ספורטיבית בעליל ופוגע בעמיתו למשחק: שופט, מאמן, שחקנים אחרים או אוהדים. עבירות מסוג זה כוללת קללות, יריקות ואלימות מכוונת. התגובה לעבירות כאלה היא בדרך כלל הרחקה מיידית מהמשחק, בתוספת עונש משמעתי שנקבע בועדת משמעת של הגוף המארגן את הטורניר.
- עבירה מקצוענית - מדובר בעבירה שהיא תוצאה של משחק אגרסיבי בניסיון לזכות ביתרון. עבירה כזו היא ניסיון לזכות ביתרון במשחק, בניגוד לחוקי המשחק, אך לא בניגוד לרוח. לא תמיד השופט רואה עבירות כאלה ולכן במקרים רבות הן עוזרות לקבוצה ולא עולות בעונש לחובתה. העונש על עבירות האלה הוא בדרך כלל מינורי (בדרך כלל מסתפקים בכדור חופשי לזכות הקבוצה היריבה, וברישום לחובת השחקן שביצע את העבירה) והן נחשבות לחלק לגיטימי ונסבל מהמשחק. עבירות מסוג זה כוללת תיקולים, דחיפות במאבק על מקום, משחק מסוכן בניסיון לזכות בכדור ועוד.
[עריכה] עבירות בכדורגל
סוגי עבירות מקצועניות: נגיעות ביד, משחק מסוכן כגון הרמת רגל, משיכה בחולצה, ניסיון תיקול לא מוצלח שגרם לפגיעה בשחקן במקום בכדור, דחיפה מאחור, חסימה בלתי חוקית, התחזות (כלומר: נפילה בכוונה על מנת לסחוט עבירה).
העונש על עבירות מלווה תמיד במתן כדור חופשי לזכות הקבוצה היריבה. אם העבירה נעשתה בתחום רחבת ה-16 של קבוצתך, לזכות היריב נשרקת בעיטת עונשין (פנדל) (זהו עונש חמור, שכן פנדל נחשב לשער כמעט בטוח). אם העבירה חמורה, השחקן המבצע מקבל אזהרה (בדמות כרטיס צהוב) ולעיתים אף מורחק בכרטיס אדום. עבירות משמעת גוררות כמעט תמיד אזהרה או הרחקה.
[עריכה] עבירות בכדורסל
בכדורסל העבירות הן חלק אינטגרלי מהמשחק, וחלקן אף מבוצעות במכוון לצרכים טקטיים, בלי שהדבר יחשב לעבירה בלתי ספורטיבית.
בכדורסל, לכל שחקן יש מספר עבירות שהוא יכול לבצע (בכדורסל העולמי 5 עבירות, ב-NBA 6 עבירות). כל פעם שהוא מבצע עבירה, היא נרשמת לחובתו על הלוח וכאשר הוא מילא את מכסת העבירות שלו הוא מסיים את המשחק. באותו אופן, גם לקבוצה יש מכסת עבירות (לרבע או מחצית) שאחריה כל עבירה גוררת זריקות עונשין לזכות הקבוצה היריבה. כמו כן, קיימות בכדורסל עבירות בלתי-ספורטיביות ומשמעתיות ("טכנית") הגוררות הרחקה של שחקן או מאמן, ועונש חמור יותר הכולל מספר זריקות עונשין וכדור של היריב.
עבירות אופייניות בכדורסל הן דחיפות, מכות בידים, מרפקים, מאבק על מיקום, חסימה בלתי חוקית ועוד.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
