סלווטורה קווזימודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סלווטורה קווזימודו

סלווטורה קווזימודו (Salvatore Quasimodo)‏ (20 באוגוסט 1901 - 14 ביוני 1968), משורר איטלקי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1959.

קווזימודו נולד בעיר מודיקה אשר בנפת ראגוּזה בשנת 1901. ב-1908 עקר עם משפחתו למסינה יום למחרת רעש האדמה הגדול, אשר ההרס שהשאיר אחריו הותיר בלבו של קווזימודו רושם עז. במסינה למד במכון הטכני-מסחרי בשנת 1919 ושם אף הכיר את ג'ורג'ו לה-פּירה, העתיד להיות ראש עיריית פירנצה. משנפסקו הלימודים עקב בעיות כלכליות, עקר לרומא, שם החל בלימודי יוונית ולטינית, בשימת דגש על חקר היוצרים הקלאסיים אשר ישמשו לו מקור בלתי-נדלה של השראה. בשנת 1926 עבר לגור בפירנצה אצל אחותו הנשואה לאליו ויטוריני. הודות ליחסים אלה פגש קווזימודו את מונטאלה והשתלב בחוג האנשים של כתב העת לספרות "סולאריה".

מ-1931 שימש במשך 10 שנים כמפקח במשרד הנדסה אזרחית, תחילה ביישוב "אימפריה" אשר בחבל ליגוריה, ומאוחר יותר נפרשה פעילותו בתפקיד זה על פני שאר מחוז ליגוריה ואף במחוזות קלבריה, סרדיניה (סרדֶניה באיטלקית) ולומברדיה. ב-1934 הועבר מתוקף תפקידו למילאנו ושם השתקע.

במילאנו יכול קווזימודו להשתלב בחוגים תרבותיים והקיף עצמו בציירים ובסופרים. שנתיים לאחר מכן נטש את משרתו בתחום ההנדסה האזרחית על מנת להקדיש עצמו לחלוטין לספרות ולשירה. בהמשך כתב בכתבי עת שונים וקיבל קתדרה ללימודי ספרות איטלקית בקונסרבטוריון על שם ג'וזפה ורדי במילאנו.

[עריכה] שירתו של קווזימודו

שירתו של קווזימודו השיגה הכרה נרחבת ממקורות שונים, ביניהם ועדת פרס נובל, אשר העניקה לו את הפרס היוקרתי ב-1959. יצירותיו הראשונות (ימים ויבשות - 1930, אבוב שקוע - 1932, ריח אקליפטוס ושירים אחרים - 1933, אֶראטו ואפוליון - 1936, שירים - 1938) נכתבו בהרמטיזם מוחלט הנוטה לחפש אחר טוהר המלה ו"דילול" הדמויות. החיפוש ה"הרמטי" של קווזימודו נמשך אל מעבר למלה בניסיון לפרש מחדש את כל שלימדו אותו הקלאסיקנים בנוגע לצחות ובהירות לירית. שירתו עשויה שילוב של נופים סיציליאניים מאפיינים וחוש מידה בכל הנגיעות בטונים הטראגיים. בשנת 1940 תרגם קווזימודו את השירה היוונית. תרגומים אלה מעבירים היטב את הקווים השיריים העתיקים לשפה המודרנית. בכך הביא מחדש להכרת הציבור בן ימינו את הליריקה הקלאסית. לאחר תרגום ה"גאורגיות" (פואמה מאת וירגיליוס), פרסם קווזימודו את "ומיד נעשה ערב" (1942), אנתולוגיה של שירים הלקוחים מתוך אוספים קודמים בשילוב שירים חדשים בהם ה"הרמטיזם" היה מפותח עד כדי שירה פרושה של התבוננות בטבע והרהור אנושי מדוקדק.

התקופה שבין פרסום האוסף הראשון "ימים ויבשות" (1930) לבין פרסום השני "ומיד נעשה ערב" (1942) נחשבת לתקופה הפורה ביותר של קוואזימודו.