פבלו נרודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פבלו נרודה (12 ביולי 1904 – 23 בספטמבר 1973) – שם העט של נפתלי ריקרדו רייס, משורר צ'יליאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1971
נרודה היה פעיל פוליטי, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ונבחר לסנטור. נרודה הוצע למשרת נשיא צ'ילה, אך הסיר מועמדותו ותמך בסלבדור איינדה. נרודה היה שגריר צ'ילה בארצות שונות בשנים 1927 - 1943. בהיותו שגריר בברצלונה התוודע למשורר פדריקו גרסיה לורקה. בעת מלחמת האזרחים בספרד (1936), ובעיקר לאחר הרצחו של לורקה, החל נרודה לפעול כנגד הפשיזם ולכתוב שירי מחאה פוליטיים. ב-1948 יצא הנשיא הצ'יליאני גבריאל וידלה כנגד האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית. חירותו וחייו של נרודה הועמדו בסכנה והוא נאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו.
את שם העט בחר המשורר כמחוות כבוד למשורר הצ'כי יאן נרודה.
[עריכה] ספרי שירתו בעברית
- מבחר שירים , עברית - נ’ אגמון (ביסטריצקי), ספרית פועלים, מרחביה, 1954.
- עשרים שירי אהבה ושירת יאוש אחת, תרגום - יורם ברונובסקי, תל אביב, 1977.
- שירים, מבחר משיריו, תרגום - טל ניצן, (מבוא: רוני סומק) הוצאת קשב, 2002
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: אלכסנדר סולז'ניצין |
פרס נובל לספרות 1971 |
הבא: היינריך בל |
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
