פירנצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פירנצה (איטלקית: Firenze) עיר בצפון מערב איטליה המשמשת כבירת חבל טוסקנה. בעיר ששוכנת על נהר הארנו מתגוררים כ-600,000 תושבים. היא ידועה בעיקר הודות לפריחתה התרבותית ומרכזיותה בתקופת הרנסנס ותודות לעושר האמנותי והארכיטקטוני שלה. פירנצה מהווה מוקד משיכה תיירותי ממדרגה ראשונה. מעריכים כי מספר התיירים הפוקדים אותה בשנה הוא כ-5 מיליון.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 חשיבותה התרבותית 3 אתרים בעיר 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

העדויות הראשונות על העיר הם משנת 59 לפני הספירה. היא מתוארת כהתישבות (באיטלקית: Florentia) של חיילים שסיימו את שירותם בצבא הרומאי. היא ידעה עליות ומורדות ונשלטה במשך השנים על ידי שליטים רבים ביניהם הביזנטים והפרנקים.

במאה ה-13 החלה פריחתה של פירנצה בין השאר תודות לעליית ערכו של מטבע הזהב שלה, ה"פלורין" שהושק ב-1252. בעת מגפת הדבר ב-1348 מנתה העיר 80,000 תושבים. ספרו של יליד העיר ג'ובאני בוקצ'ו (Giovanni Boccaccio) "דקאמרון", הוא על רקע המגפה, ממנה מתחבאים עשרה אנשים בבית בעיר וכל אחד בתורו במשך עשרה ימים (דקא בלטינית-עשר) מספר סיפור ואוסף הסיפורים הוא הבסיס לספר. לאחר נסיונות שביתה והפיכה של פועלי הצמר נגד האריסטוקרטיה השלטת חזרו משפחות האצולה לשלוט בעיר.

הבולטת במשפחות האצולה ששלטו בעיר, לעיתים כדיקטטורים, לעיתים כשליטי רפובליקה ולעיתים כדוכסים הם משפחת מדיצ'י. תחת שלטונם, העיר פרחה ושגשגה לאורך כל ימי הרנסנס. יש אף שטוענים כי מקור הרנסנס הוא בפירנצה.

בשנת 1737 נכבשה העיר על ידי הממלכה האוסטרית למשך יותר ממאה שנה. ב-1859 היא הוחזרה לאיטליה המתאחדת תחת שלטונות של ויקטור עמנואל השני. פירנצה הייתה אף בירת איטליה עד שנת 1870, כשרומא צורפה לאיחוד לאחר שנשלטה על ידי האפיפיורים.

בשנות ה-60 של המאה העשרים עלה הארנו על גדותיו ואיים להשמיד שכיות חמדה בעיר. שוחרי אמנות רבים נחלצו לעזור כדי להציל אוצרות אמנותיים. עד היום יש בעיר קווים המסומנים על קירות שמציינים עד לאיזה רום הגיעו המים באותו שטפון.

[עריכה] חשיבותה התרבותית

מלבד היותה מרכז כלכלי, עיקר חשיבותה של פירנצה הוא בתרומתה לאמנות העולם המערבי. בה גם נולדו, חיו ויצרו אישים הקשורים לאמנות, ספרות אדריכלות ומדע. בין השמות די להזכיר את דנטה אליגיירי (מחבר "הקומדיה האלוהית"), רפאל, לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי, ג'וטו די בונדונה, דונטלו, פיליפו ברונלסקי, מיכלאנג'לו וורוקיו.

השפע הכלכלי של פירנצה החל מהמאה ה-14 תורגם להישגים והשקעה באמנות, ספרות והמחשבה. רבים מהאומנים בעיר מומנו באופן ישיר על ידי משפחות האצולה ומשפחת מדיצ'י בפרט. פירנצה נודעה גם בזכות האוניברסיטה שלה שנוסדה בשנת 1321 והיא מהעתיקות באירופה.

הסרט משנת 1986 "זכרונות אהבה מפירנצה" (A Room with a View) של הבמאי ג'יימס אייבורי, על פי הרומן "חדר עם נוף" של הסופר א. מ. פורסטר, מצולם בחלקו הגדול על רקע נופה של העיר פירנצה מתחילת המאה ה-20.

בשנת 1982 הכריז אונסקו על המרכז ההיסטורי של פירנצה כאתר מורשת עולמית.

פירנצה הייתה העיר השנייה להיות בירת התרבות האירופית, היא נשאה את התואר בשנת 1986.

[עריכה] אתרים בעיר

כל כולה של העיר פירנצה נחשב למוזיאון אחד גדול, בה נמצא פסל דוד המקורי של מיכלאנג'לו, וכן פסל הפייטה. אוסף ציורים גדול נמצא בגלריית אופיצי.

בין האתרים החשובים בעיר:

• קתדרלת הסנטה מריה דל פיורה (הדואומו) בעלת כיפת הענק שבנה פיליפו ברונלסקי
• הקמפאנילה, מגדל הפעמונים שבנה הצייר ג'וטו ליד הקתדרלה.
• פונטה וקיו - הגשר הישן מעל נהר הארנו, המשמש מרכז קניות עם החנויות לאורכו. אפילו בעת ההפגזות הקשות על העיר במלחמת העולם השנייה נזהרו מלפגוע בו.

בית הכנסת הגדול של פירנצה נחשב לאחד המבנים היפים ביותר באירופה. בניית ביה"כ מומנה בכספי תרומות של הקהילה היהודית בעקבות בעקבות פתיחתו והריסתו של גטו פירנצה. הבנייה החלה ב-1874, והסתיימה ב-1882.

באוגוסט 1944, ניזוק בית הכנסת בעת שהגרמנים הנסוגים והפשיסטים האיטלקים ניסו להרסו. הוא ניצל הודות לפרטיזנים איטלקים, שהצליחו לפרק את רוב מטעני הנפץ. אחרי מלחמת העולם השנייה שופץ בית הכנסת ונפתח לתפילות, אך אפילו כיום עדיין נותרו על דלתות ארון הקודש פגיעות כידון, עדות לימי המלחמה, בהם הוחרם הבניין ושימש כאורווה וכמחסן. מחוץ לבית הכנסת ניצבת אנדרטת אבן ועליה שמותיהם של 284 יהודים איטלקים שנרצחו בימי השואה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פירנצה

• פירנצה - מידע מקיף מתוך האתר של לוטוס-הזהב.