מתאמפטמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מתאמפטמין
כללי
שם	מתאמפטמין ; מתילאמפטמין
נוסחה כימית	C10H15N
מסה מולרית	149.2 g/mol
מספר CAS	537-46-2
מראה	מוצק שקוף
מידע תרופתי
החלק המושפע בגוף	תלוי בדרך ההכנסה לגוף
פירוק בגוף	בכבד
זמן מחצית חיים בגוף	4-12 שעות, 8 שעות בממוצע
דרך יציאה מהגוף	בדרכי השתן
שיקולים רפואיים
חוקיות	בלתי חוקי על פי פקודת הסמים המסוכנים בישראל
דרכי צריכה של מתאמפטמין רפואי	בליעה של טבליות בעלות 5 או 10 מ"ג מטאמפטמין
דרכי צריכה של מתאמפטמין פלילי	בליעה, הזרקה למחזור הדם, הזרקה לרקמת שריר, הכנסה רקטלית (עם נר), שאיפה

מתאמפטמין (Methamphetamine) הקרוי גם מת' (Meth) או מתילאמפטמין, הינו סם ממריץ ממכר סינתטי, בעל שימושים רפואיים ופליליים.

בדומה לרוב הסמים הממריצים, בהשפעת הסם חשים אושר והתעלות, ועם התפוגגות השפעתו חשים עייפות ורגיעה.

זמינותם של חומרי הגלם של המתאמפטמין והקלות היחסית של תהליך יצורו, הפכו את הסם לפופולרי ונגיש ביותר.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 התפתחות הפופולריות של המתאמפטמין 2 הפקה והסכנות הטמונות בה 2.1 שיטות ההפקה 2.2 חומרים 2.3 מעבדות בלתי חוקיות 2.4 זיהום סביבתי 3 הפצה 4 שימוש רפואי 4.1 התווית נגד לשימוש במתאמפטמין 5 פרמקולוגיה 5.1 מנגנון ההשפעה הניורוביוכימי 5.2 הסתגלות לסם 6 השפעות 6.1 השפעות 6.2 תופעות לוואי 7 התמכרות וגמילה 8 דרכי נטילת הסם 9 חוקיות 9.1 ישראל 9.2 ארצות הברית 9.3 קנדה 9.4 תאילנד 10 שמות נוספים 11 מקורות 12 ראו גם 13 קישורים חיצוניים 14 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

החומר אמפטמין (ממנו נגזר המתאמפטמין) יוצר לראשונה בסינטזה כימית בשנת 1887 על ידי המדען לאזאר אדלניו. המתאמפטמין סונטז לראשונה ביפן בשנת 1919 על ידי אקירה אוגאטה בתהליך חיזור החומר אפדרין על ידי זרחן אדום ויוד.

אחד השימושים הראשונים של המתאמפטמין התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי בעלות הברית ומדינות הציר תחת השם פרוויטין. הנאצים חילקו את המתאמפטמין לחייליהם כדי שישמש כממריץ. בייחוד השתמשו במתאמפטמין חיילי האס אס וכוחות הוורמכט בחזית המזרחית. אדולף היטלר עצמו קיבל זריקות של מתאמפטמין מרופאו האישי, תיאודור מורֵל, והתמכר לסם.

אחרי מלחמת העולם השנייה, מלאי המתאמפטמין הגדול שנותר בידי הצבא היפני נמכר לשימוש אזרחי ביפן תחת השם "שאבו". בשנת 1951 הוצא הסם אל מחוץ לחוק ביפן, וסחר בו הפך ללא חוקי, אף כי המשיך להתקיים בעיקר על ידי היקוזה. אף כי גם כיום נראה שהעולם התחתון ביפן סוחר בסם, קיומו של טאבו חברתי הפחית משמעותית את השימוש בו.

בארצות הברית נמכר בעבר הסם לשימוש רפואי על פי מרשם, ובשנות החמישים של המאה העשרים גדלה צריכתו באופן משמעותי. בשנות השישים חלה עליה ניכרת בייצור מתאמפטמין באופן בלתי חוקי, אך רק בשנת 1983 נאסרו אחזקתו והשימוש בו.

[עריכה] התפתחות הפופולריות של המתאמפטמין

בשנות השמונים של המאה העשרים חלה עלייה בצריכה בלתי חוקית של מתאמפטמין, בדרכי נטילה שונות, בארצות הברית בכלל ובקליפורניה בפרט.

חוק שנועד להלחם בשימוש בסמים, שנחקק בארצות הברית בשנת 1986, לא מנע את הגידול בשימוש במתאמפטמין. הגידול בצריכה היה בעיקר באזורי הפרברים של מדינות הדרום בארצות הברית (אחת מהן טנסי, נחשבת בשנות האלפיים לבירת המתאמפטמין).

ב-1998, פירסם המינהל לאכיפת חוקי הסמים האמריקאית (U.S. Drug Enforcement Administration - DEA) התרעה בדבר שימוש מוגבר במתאמפטמין בתעשיית סרטי הפורנו. השימוש במתאמפטמין בתעשיה זו נעשה עקב תופעת ההתעוררות המינית האופיינית לשלבים הראשונים של השימוש בסם, ומשמשת לשיפור ביצועי השחקנים (ראו השפעות) במהלך כיום וחצי לאחר השימוש. עם זאת, לאחר שימוש ממושך המתאמפטמין גורם דווקא לאין אונות (אימפוטנציה).

גם בעשורים הבאים המשיכה העלייה בצריכת הסם ורוב מדינות ארצות הברית שוקלות החמרת החקיקה כדי לעצור תופעה זו.

[עריכה] הפקה והסכנות הטמונות בה

הפקת הסם נעשית בתהליכים כימיים המלווים בסיכוני שרפה, הרעלה וזיהום סביבתי. הסם פופולרי ביותר, והפקתו נעשית בצורה חובבנית, תהליכי היצור אינם נעשים על ידי כימאים מוסמכים, והסיכונים ומספר תאונות העבודה גדולים. אחת התופעות המדווחות כתוצאה מנסיונות יצור מתאמפטמין בצורה בלתי חוקית היא עליה במספר קורבנות שריפה מאז שנות ה-90 של המאה העשרים ברחבי העולם.

המבנה הכימי של המתאמפטמין דומה לחומרים מטקטינון, אמפטמין וסמים ממריצים אחרים. ניתן לייצר מתאמפיטמין מאפדרין או מפסיאודואפדרין על ידי חיזור כימי.

רוב החומרים המשתתפים בסינטזת המתאמפטמין זמינים לציבור כ"תרופות מדף", כך שיצור ביתי של מתאמפטמין הוא אפשרי. באינטרנט ניתן למצוא הוראות לסינטזת המתאמפטמין, אף על פי שרוב האתרים המספקים מידע זה נחשבים לבלתי אמינים, בין היתר, כיוון שהסינטזה כרוכה בשימוש בחומרים ותהליכים מסוכנים מאוד ואף לא חוקיים. המידע המפוקפק בדבר שיטות ליצור מתאפטמין מגביר את הסיכונים לפיצוץ ולזיהום סביבתי חמור.

[עריכה] שיטות ההפקה

רוב השיטות לסינטזת מתאמפטמין כוללות הידרוגנציה (חיזור מימן) של קבוצת ההידרוקסיד (OH) של מולקולות האפדרין או הפסיאודואפדרין.

השיטה הנפוצה ביותר כוללת הפיכת זרחן אדום ויוד למימן-יודי, חומר המשמש לאחר מכן ליצירת המתאמפטמין. תהליך זה הוא תהליך מסוכן למדי שכן התגובה הכימית בין זרחן אדום ליוד היא תגובה אקסותרמית (פולטת חום) אלימה מאוד. ^[1]

תהליך נוסף לסינטזת המתאמפטמין הוא תהליך "חיזור תירזה" (חיזור טבעת בנזן בעזרת תמיסת נתרן מהולה באמוניה). גם תהליך זה מסוכן מאוד וכרוך בסכנת התפוצצות בגלל האופי הנפיץ של החומרים בתגובה.

תהליך אחר ליצירת המתאמפטמין כרוך בתהליך הנקרא "חיזור אמינָטי" (הוספת קבוצת אמין לתרכובת אורגנית על ידי חיזור) של פנילאצטון עם מתילאמין (CH₃NH₂ ,החומר המספק את האמין בתגובה). הפנילאצטון, מתילאמין אפדרין ופסיאודואפדרין נמצאים ברשימת החומרים האסורים של הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) בשל היותם חומרי גלם ליצור מתאמפטמין. שיטת החיזור האמינטי הייתה השיטה המועדפת בעבר על חבורות האופנוענים בקליפורניה לייצור מתאמפטמין, אך הגבלות הרשות הפכו שיטה זו לנגישה פחות ושכיחותה ירדה במהלך השנים.

[עריכה] חומרים

החומרים המשתתפים ביצור מתאמפטמין משמשים בבטחה לצרכים ביתיים שונים אך התהליכים בהם הם משתתפים בסינטזת המתאמפטמין הופך אותם למסוכנים. בגלל סכנות אלו, רק צוות מיומן של מומחים מוסמכים המצוידים בעזרי בטיחות וחליפות מיגון רשאי לטפל בסילוק החומרים ממעבדה ליצור מתאמפטמין המתגלה על ידי רשויות החוק.

סימנים שכיחים לזיהוי מעבדת מתאמפטמין הם ריח שתן המורגש בסמוך למעבדה וגזים הנפלטים בתגובה הכימית הגורמים למתכות להחליד. הריחות הנודפים מהמעבדה מאלצים את מפעיליה לנקוט בשיטות הסוואה, עם זאת הגורם העיקרי לגילוי המעבדות על ידי רשויות החוק הוא בדרך כלל שכן החש בריחות אלו.

סכנות נוספות בסינטזת מתאמפטמין בתנאים לא נאותים, טמונות בחימום הנגרם במהלך התגובה, וביצירת הגז פוספין (זרחן מימני, PH₃) כתוצר לואי. גז זה הוא נפיץ בריכוז מסוים, בתגובת הצתה עצמית של הנגזרת דיפוספין (דו זרחן מימני, P₂H₄) הנוצרת על ידי חימום יתר של זרחן אדום.

[עריכה] מעבדות בלתי חוקיות

בשנות ה-90, המתאמפטמין יוצר ברובו במעבדות סמים בלתי חוקיות במקסיקו ובקליפורניה אך ב[[שנות ה-2000] תיעדו רשויות החוק בארצות הברית עליה ניכרת במספרן של מעבדות מסוג זה באזורי הספר של ארצות הברית בהם התושבים הם בעלי הכנסה נמוכה. באינדיאנה למשל, נמצאו 1,260 מעבדות בשנת 2003 לעומת שש מעבדות ב-1995. הבדלים אלו יכולים לנבוע גם מהגברת פעילות המשטרה במדינה זו.

מעבדות גדולות ליצירת מתאמפטמין המופעלות על ידי ארגוני פשע גדולים עדיין קיימות כיום. במעבדות אלו נעשה שימוש בחומרי גלם בלתי חוקיים ולא בתרופות ביתיות.

כמות המתאמפטמין המיוצר על ידי מעבדות בלתי חוקיות אינו ידוע.

[עריכה] זיהום סביבתי

המשרד לאיכות הסביבה בארצות הברית מוציא בכל שנה מאות אלפי דולרים על ניקוי מעבדות מתאמפטמין בלתי חוקיות מחומרים נפיצים ורעילים.

נוסף לבעיה הכרוכה בחומרי המוצא ליצור המוצר הסופי, מעריכים שביצור קילוגרם אחד של מתאמפטמין במעבדות בלתי חוקיות, נוצרים כחמישה קילוגרמים של חומרים מסוכנים אחרים כתוצרי לוואי. חומרים מסוכנים אלו נטמנים לרוב בדרכים בלתי חוקיות במקומות המהווים סכנה לציבור, וחלחולם לתוך הקרקע עלול לגרום לזיהום מקורות המים.

[עריכה] הפצה

רוב הסחר במתאמפתאמין ברחבי העולם אינו חוקי. מספר רב ומגוון של קבוצות פשע, בבתי כלא וברחוב, מעורבות במעגל ההפצה של הסם.

בניגוד לסם הקוקאין, הנשלט על ידי קולומביה וסם ההרואין הנשלט על ידי קרטלי סמים פקיסטנים, הסחר במתאמפטמין אינו תחת שליטה של קרטלי סמים עולמיים. מספר גדול של קבוצות קטנות יחסית של ארגוני פשע שולטות על אזורים מוגבלים בסחר העולמי.

[עריכה] שימוש רפואי

המתאמפטמין, כאמור, משמש גם לצרכים רפואיים חוקיים. הסם משמש באופן חוקי לטיפול או הקלה בבעיות הבאות:

• נרקולפסיה (נרדמות)
• השמנת יתר
• איידס (ראו הרחבה והבהרה בפסקת מנגנון ההשפעה הניורוביוכימי)
• בעיות מצב-רוח
• בעיות ברצפטור הדופמין במוח, כתוצאה מלקיחת מנות יתר של סמים אנטי פסיכוטיים.
• היפראקטיביות (שימוש מצומצם במתאמפטמין)

הסיבה לשימוש המצומצם יחסית בסם, היא תופעות לוואי המשפיעות על החולים (ראו מחלות ותסמינים המונעים שימוש רפואי). על כן, נהוג להשתמש בתרופות אחרות (כגון ריטלין®) לטיפול בבעיה.

[עריכה] התווית נגד לשימוש במתאמפטמין

שימוש רפואי במתאמפטמין אסור לאנשים הסובלים מן המצבים הבאים:

• גלוקומה ומחלות עיניים אחרות
• היפראקטיביות
• מחלות הקשורות למחזור הדם

[עריכה] פרמקולוגיה

[עריכה] מנגנון ההשפעה הניורוביוכימי

מבחינה פרמקולוגית, השפעתו של המתאמפטמין על הגוף היא כפעולת סם ממריץ על מערכת העצבים המרכזית. הוא משפיע על ניורוכימיקאלים האחראיים לקצב פעימות הלב, טמפרטורת הגוף, לחץ הדם, תיאבון, קשב, מצב רוח וכמו כן משפיע על מערכות התרעה דרך מנגנוני כאב.

פעולתו על הנוירוטרנסמיטורים דופמין ונוראפינפרין כמו האמפטמין. מחקרים שנעשו על מכרסמים חשפו חלקית את פעולת מנגנון ההשפעה הניורוביוכימי של המתאמפטמין על הגוף. לפי מחקרים אלו, המתאמפטמין הנכנס לגוף משבש את תהליך יצור הדופמין וחומצת האמינו גלוטמט במערכת העצבים המרכזית על ידי מנגנון מורכב שאינו ברור במלואו. במנגנון זה הופכים אטומי חמצן וחנקן לפעילים (תהליכי ROS וRNS ל-Reactive Oxygen and/or Nitrogen Species). תהליכים אלו, כאמור, גורמים לשיבוש יצירת הדופמין והגלוטמט ולשינוי טמפרטורת הגוף ^[2].

מחקרים גם הראו שהמתאמפטמין תורם למערכת החיסון בהגנה חיסונית כלפי מחלות מסוימות כאשר אדם נדבק במחלת האיידס ומערכת החיסון שלו כושלת. בעקבות זאת נוסה טיפול בעזרת מתאמפטמין לחולי איידס. מנגד, נמצא שהמתאמפטמין משפיע במידה רבה גם על קצב הלב ומעלה את הסיכון למחלות לב, פוגם בהשפעתם הרפואית של תרופות לאיידס ואף גורם להחמרת המחלה [1] [2]. למרות ההשערות שתכונותיו עוזרות במידת מה לטיפול באיידס, המתאמפטמין לא הוכנס לשימוש תרופתי רשמי כנגד המחלה [3].

ההשפעה החריפה של המתאמפטמין היא השפעה גופנית ופסיכולוגית על תגובת ה"הילחם או ברח", התרחבות האישונים ועלייה ברמת הסוכר בדם. אדם הצורך מתאמפטמין ירגיש עליה ברמת הערנות ובריכוז, העלמות של תחושת עייפות ואיבוד תחושת התאבון. השפעות אלו מתורגמות לתחושת אופוריה, בטחון, חוכמה וכוח.

[עריכה] הסתגלות לסם

הפגיעה החריפה במערכת העצבים המרכזית (ראו פרמקולוגיה) פוחתת עם ירידת ריכוז החומר בדם. רבים מהמשתמשים מפצים על אובדן השפעות הסם על ידי נטילת הסם בכמות גדולה יותר, כדי לשמור על רמה יציבה של אופוריה וערנות. ירידת סף הגירוי והעלייה בצריכת המתאמפטמין גורמת לעיתים למשתמש להיות ער במשך ימים שלמים. השפעות חוסר השינה גורמות לעצבנות, ראיה מטושטשת, איבוד זיכרון, בלבול, פרנויה, בחילה ובמקרים קיצוניים אף למוות. אחרי שימוש ממושך, משתמשי המתאמפטמין מפתחים עצבנות בשל חוסר שינה.

[עריכה] השפעות

מתאמפטמין, בין אם נצרך באופן רפואי חוקי ובין אם באופן פלילי, יכול לגרום לתופעות הבאות:

[עריכה] השפעות

• ערנות גוברת, מוטיבציה, ופעילות מוגברת במוח (קצרת טווח)
• אופוריה בצריכת בכמויות גדולות
• ירידה במשקל
• עוררות מינית גבוהה לאורך זמן

[עריכה] תופעות לוואי

• מנות גדולות וממושכות של מתאמפטמין גורמות לתגובות חרדה.
• לקיחה של אמפטמין או מתאמפטמין גורמת לאדם לפסיכוזה בה לוקה בהזיות, ופרנויה
• אחרי שמסתיים אפקט ההמרצה, מורגשת עייפות אינטנסיבית וצורך לישון; לאחר מכן, דיכאון ומועדות לניסיון התאבדות.
• עליה בלחץ הדם
• אישונים מורחבים
• שלשול ובחילה
• תחושת אופוריה ופרנויה
• פריחה על העור
• עלית בטמפרטורת הגוף
• אנורקסיה בגלל איבוד תאבון ואיבוד משקל
• תחושת חוסר מנוחה
• התמכרות פסיכולוגית חריפה
• דיכאון
• הרגשה של חרקים הזוחלים מתחת לעור וגירודים עד זוב דם
• אין אונות
• הריסת מבנה השיניים והחניכיים כתוצאה מהזנחת שמירה על ניקיון השיניים או פגיעה של כימיקלים - חומרי הגלם של יצור מתאמפטמין. מצב זה ידוע גם כ"פה של משתמש מת'".
• נזק לכליות
• נזק לכבד
• פגיעה במערכת החיסונית של הגוף המשאירה את הגוף פגיע למספר רב של מחלות זיהומיות.
• "טיקים" גופניים, חריקת שיניים והתנהגות עצבנית.
• מוות

[עריכה] התמכרות וגמילה

המתאמפטמין הוא סם ממכר מאוד מבחינה פסיכולוגית ( ההתמכרות לסם מבחינה פיזיולוגית מתוארת לעיל בסעיף פרמקולוגיה).

הגמילה מהסם כרוכה בתהליכים חברתיים ומנטליים קשים מאוד לאדם המכור למתאמפטמין. כמו בכל תהליכי הגמילה, החזרה לשימוש בסם היא רבה. כדי להלחם בתופעה של חזרה לשימוש בסם קיים תהליך גמילה ב-12 שלבים וגם קבוצות תמיכה לקבוצות שונות של משתמשים (כמו אלכוהוליסטים אנונימים).

מכורים לשעבר ציינו שהם מרגישים טיפשים או משועממים כאשר הם מפסיקים להשתמש במתאמפטמין. הרגשה זו מתרחשת כיוון שהמוח הסתגל לנוכחות מתאמפטמין כדי לחשוב מהר יותר או ברמה יותר "גבוהה" ולאחר הפסקת השימוש בסם, הפעילות הפחותה במוחם גורמת לתחושות הללו.

מכורים עם בעיות קשב נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה להתמכרות למתאמפטמין. כיוון שהסם מגביר את יכולת המשתמש להיות ממוקד ופחות אימפולסיבי. מסיבה זו, הטיפול במתאמפטמין רפואי למטרות אלו צריך להנתן אך ורק תחת השגחה של פסיכיאטר המוסמך לתת לאדם כמות מבוקרת של מתאמפטמין.

מסיבה זו (ראו מחלות ותסמינים המונעים שימוש רפואי, נמנעים להתוות שימוש במתאמפטמין כדי לשפר את מצבם של הסובלים מבעיות קשב. במקום זאת, הפסיכיאטרים המטפלים באנשים בעלי הפרעות קשב מעדיפים להשתמש בסמים ממריצים אחרים אשר להן תופעות לוואי פחותות יותר, סמים כגון מתילפנידייט (או בשמו המפורסם ריטלין® או בתרופה אחרת הקרויה קונצרטה®), דקסטרואמפטמין (דקסאדרין®) ו"מלח" אמפטמין (אדראל®).

כיום, עומדים אחוזי הגמילה ללא טיפול על 6%, דבר המראה את חומרת ההתמכרות לסם המתאמפטמין. [4] [5].

[עריכה] דרכי נטילת הסם

את המתאמפטמין ניתן להכניס לגוף על ידי בליעה, שאיפה ("הסנפה"), עישון, הזרקת תמיסת מתאמפטמין במים והכנסה רקטלית (לפי הטבעת), עם המסת הסם במים או בלעדיה. כמו כל הסמים הממכרים, הסיכוי להתמכר לסם הוא גדול יותר ככל שדרך הכנסתו לגוף נעשית בדרך המביאה לריכוז הסם בדם לעלות במהירות והשפעתו מורגשת במהירות יתרה ובחדות גדולה יותר מאשר בדרכי צריכה אחרים. מחקרים מראים שרמת ההנאה של הסם (ה"כוח המניע" העיקרי של תופעת ההתמכרות) תלויה במידה שבה רמת הסם במערכת הדם עולה.

עישון המתאמפטמין נחשב לרוב הדרך "המהירה ביותר" (כלומר העישון גורם לריכוז הסם לעלות בצורה המהירה והקצרה ביותר בדם וכך להגיע בצורה יעילה לכיוון המוח ומערכת העצבים המרכזית, מקום הפעולה העיקרית של הסם). אחרי עישון, הדרכים המהירות ביותר (מהמהיר לאיטי) הם: (עישון), הזרקה, שאיפה ואחר כך בליעה. לא בטוח באיזה מקום של הרשימה נמצא מהירות השפעות של הכנסה רקטלית אך יש המשערים שמקומו בין עישון להסנפה.

המתאמפטמין יכול לטפל ביעילות בבעיות גודש באף בגלל היותו משחרר גודש חזק. על כן, משתמשי מתאמפטמין המסניפים את הסם לרוב זוכים לדרכי אף פתוחים. עם זאת, נרשמו מקרים אחדים בהם מכורים הסניפו מתאמפטמין בכמות כה מרובה עד שדרכי הנשימה באפם קרסו. להשוואה, הסנפת קוקאין הוא תהליך בעל סיכון יותר גדול לקריסת דרכי הנשימה מאשר המתאמפטמין כיוון שהקוקאין גורם לנימי הדם להתכווץ.

בהסנפת מתאמפטמין, מכיוון שדרך הנשימה מהאף מחוברת לדרך הנשימה של הפה, מצטברים חלקיקי קריסטל המתאמפטמין על השיניים וגורמים לחוסר איזון ברמת הסידן בשיניים. הדבר עלול לגרום להכהיית השיניים ולפגיעה בחניכיים (תופעה הנקראת "פה של מת'"). בנוסף גורם המתאמפטמין להפחתת תהליך יצירת הרוק והכמות הפחותה של הרוק מוסיפה לתופעת הכהיית השיניים. הסנפת המתאמפטמין היא הדרך המועדפת של לקיחת מתאמפטמין בעיקר בתעשיית סרטי המבוגרים (ראו היסטוריית פופולריות המתאמפטמין).

עישון המתאמפטמין נעשה לרוב במקטרות זכוכית או על ידי נייר אלומיניום. השיטה לעישון המתאמפטמין נקראת בסלנג "רדיפה אחרי הדרקון הלבן" (משפט זה נגזר מתוך משפט סלנג אחר לתיאור שיטת עישון הרואין שנקראת "רדיפה אחרי הדרקון"), המתאמפטמין חייב להתחמם ולא להישרף כדי לשמור על השפעת הסם.

עישון מתאמפטמין היא כנראה, שיטת ההכנסה הכי פחות טהורה, של מתאמפטמין לגוף.

בנוסף לנזק לשיניים פוגע עישון המתאמפטמין בצורה חמורה בריאות. מכורים שמעשנים את המתאמפטמין סובלים במקרים מסוימים מאסטמה. תרסיס סלבוטמול (הנמצא במשאפים נגד אסתמה) או תרסיס אפינפרין - אדרנלין יכול לטפל בבעיה. בנוסף, במהלך העישון עלולים להיווצר תוצרי לוואי מסוכנים של שריפה לא מלאה (כגון פחמן חד חמצני), שמזיקים לגוף האדם. אפילו אם המתאמפטמין שהמשתמש צורך הוא טהור, תהליך החימום יכול לגרום לבעירה של המתאמפטמין וליצירת חומרים אחרים, חלקם יכולים להיות רעילים.

הזרקת המתאמפטמין נחשבת לדרך שימוש פופולרית, אך שיטה זו כרוכה במספר סכנות חמורות.

החומר המוזרק הוא המלח ההידרוכלורי (מלח אשר נוצר כאשר מתאמפטמין מגיב עם חומצה כלורית) של המתאמפטמין מומס במים וניתן ככה להכניס בקלות את התמיסה למזרק.

מכורים המזריקים מתאמפטמין צורכים כמויות של מ-200 מיליגרם עד אפילו יותר מגרם מהתמיסה בזריקה אחת. כמות כזו שמוזרקת לאדם אשר עדיין לא ניסה את הסם יכולה להיות קטלנית; מכורים מפתחים סבילות לכמות קטנה של סם במשך הזמן ולכן ממשיכים ומעלים את כמות הסם לזריקה.

במחקרים על משתמשי מתאמפטמין, מכורים אשר משתמשים בדרך הזריקה כדרך הכנסת הסם לגוף לרוב לא סבלו מפגיעה בשיניהם, כנראה בגלל שלא נותר שכבה של מתאמפטמין על השיניים, דבר הקורה למשתמשים אשר מעשנים את הסם. מצד שני, משתמשים אשר מזריקים, לרוב חורקים יותר את שיניהם ממשתמשים שמסניפים או מעשנים. התופעה נגרם מהאפקט החזק של הזרקת הסם על הגוף, ביחס להסנפה, מה שמחזק את חוויית הסם, כמו גם את תופעות הלוואי כמו חריקת השיניים. חריקת השיניים גורמת לשחיקה ואפילו איבוד השיניים, ולכן, אפילו המכורים אשר מזריקים את המתאמפטמין עוברים תהליך של השטחת הפה.

בנוסף, ישנה סכנה גבוהה של הדבקות והעברת מחלות כאשר המכורים מזריקים אותו. מזריקי המתאמפטמין לרוב סובלים מפריחות בעור ומחלות נוספות בגלל סיכון זה. כמו כל המכורים אשר מזריקים סמים, מזריקי המתאמפטמין חשופים גם הם לסכנה גדולה העברת מחלות כגון איידס וצהבת כתוצאה מהזרקה באותה מחט לשני משתמשים.

מספר מחקרים בודדים בלבד נעשו על חקר הכנסה רקטלית של הסם ועדויות על השפעות הדרך הזו אינן מוזכרות לעיתים קרובות, כנראה שמכיוון הטאבו החברתי בתרבויות רבות כלפי הישבן.

דרך ההכנסה הכי לא שכיחה לצריכת מתאמפטמין הוא כנראה הכנסה רקטלית. ההשפעה של הסם היא חלשה וארוכה ולא מתרחש נזק לשיניים, עור או דרכי הנשימה באף (כאשר מניחים שהמתאמפטמין שמוכנס לגוף לא בא במגע עם החלקים המוזכרים בגוף). השפעת הסם החלשה בדרך זו, היא שגורמת לתפוצת השיטה להיות לא שכיחה.

[עריכה] חוקיות

[עריכה] ישראל

בישראל מוגדר המתאמפטמין כסם בפקודת הסמים המסוכנים. אחזקה, צריכה ומכירה של מתאמפטמין עלולות לגרור עונשי מאסר כבדים של עד 25 שנות מאסר או קנס גבוה מאוד.

לפי פקודת הסמים המסוכנים בישראל של שנת שתל"ג 1973, "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל".

בנוסף, "לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברשיון מאת המנהל. העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977" פקודת הסמים המסוכנים - תשל"ג.

[עריכה] ארצות הברית

בארצות הברית נכלל המתאמפטמין ברשימת החומרים האסורים, במערכת השנייה של חומרים אסורים, בה נכללים חומרים בעלי השפעות פסיכולוגיות קשות, המאושרים לשימוש כתרופת מרשם (גלולות דסוקסין במקרה זה). חומרים נוספים הנכללים ברשימה זו הם אמפטמין, קוקאין (משמש כמרדים רפואי), קטמין, מטילפנידייט (ריטלין) ועוד.

חומרים הנמצאים במערכת הראשונה של הסמים המסוכנים הם חומרים בעלי השפעה פסיכולוגית קשה וללא כל שימוש רפואי חוקי, כגון אקסטזי או הרואין.

[עריכה] קנדה

באוגוסט 2005 העביר המחוקק הקנדי את המתאמפטמין ממערכת הסמים השלישית למערכת הסמים הראשונה, כדי להחמיר את העונש על סחר במתאמפטמין וכדי להלחם בצריכת הסם באופן בלתי חוקי. בעקבות השינוי עלה העונש המירבי על ייצור מתאמפטמין וסחר בו ל-10 שנות מאסר, בדומה לעונשים המירביים הניתנים על ייצור הרואין וקוקאין או סחר בהם.

[עריכה] תאילנד

בשנת 1998 חוקק בתאילנד, מדינה אשר נחשבת למייצרת גדולה של מתאמפטמין בגלולות [6], חוק הקובע שהשימוש בסם נחשב לעברת סם מדרגה ראשונה, ועלול להינתן עליו עונש מירבי. המתאמפטמין הוא אסור לסחר ושימוש בו ניתן רק באישור ממשרד הבריאות התאילנדי [7].

[עריכה] שמות נוספים

למתאמפטמין מספר שמות המקובלים בשפת הרחוב, הנה מקצתם:

קריסטל מת' או קריסטל (בגלל מראהו הגבישי), פוני, כריסי, כריס, זכוכית, קרח, ג'יב, טינה, פוק, טיק, זכוכית שבורה, אמפ' (קיצור לאמפטמין), באטו, טרי, זיפ, שון ועוד.

שמות למתאמפטמין מאיכות ירודה: קראנק, טוויק או צ'ימיצ'נגה ועוד.

גלולות צבעוניות אשר עשויות ממתאמפטמין וקפאין נקראות גם יאבא ("תרופה משוגעת" בתאילנדית). גם שם זה נמצא נכלל בין שמותיו של המתאמפטמין.

[עריכה] מקורות

1. דף על המתאמפטמין באתר PUBCHEM
2. חברת יאמא-אראשי
3. העבר והווה של מגפת הממריצים
4. על הקשר בין מתאמפטמין לתעשיית הפורנוגרפיה מתוך האתר "ברכה גולשת"
5. מגפת המת': מבט על משבר הסמים האמריקאי החדש
6. "שיגעון המת'" באתר סלייט
7. מתאמפטמין : סטטיסטיקה על השימוש בסם בכיתות ח', י' ויב' (קובץ PDF)
8. אוניברסיטת יוטה, מנגנון הניורוטוקסולוגיה של המתאמפטמין
9. ר. ב. רותמן, מ. ה. באומן (R.B. Rothman, M.H. Baumann): "פרמקולוגיה ושיטות טיפול" עמוד 76 (שנת 2002)
10. השפעות ניורוטוקסידיות של מתאמפטמין בעכברים
11. שינויים במוליכי הדופמין בעקבות שימוש במתאמפטמין - בית הספר לרפואה על-שם באומן גריי, ווינסטון סיילם, ארצות הברית
12. פקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג 1973 נוסח חדש
13. חוק הסחר בסמים בלתי חוקיים בדרום אפריקה

[עריכה] ראו גם

• אמפטמין
• דסוקסין
• סם
• ספיד
• אקסטזי
• פקודת הסמים המסוכנים בישראל
• התמכרות

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מתאמפטמין מתוך אתר הרשות למלחמה בסמים.
• על הקשר בין מתאמפטמין לתעשיית הפורנוגרפיה מתוך האתר "ברכה גולשת".
• מתאמפטמין מתוך האתר "ארוויד".
• מאמר על הקשר בין יצור ביתי של מתאמפטמין לסכנות סביבתיות מתוך ה"סיאטל דיילי ג'ורנל". (אנגלית)
• "אמהות נגד מת'" - ארגון אמריקני נגד מתאמפטמין. (אנגלית)

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ דוגמה לסכנה שבתגובה ניתן למצוא ב"אתר הפרסים של דרווין" (אנגלית, תחת "Hot Pants") שם מסופר על אדם שגרם לעצמו כוויות קשות על ידי שימוש לא זהיר בחומרים אלו.
2. ^ לפי מחקר של אוניברסיטת מדינת יוטה שפורסם בשנת 2006.