משה וולך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה וולך (1866-1957) (יש המאייתים את שם משפחתו גם כ"וואלך" או "ואלאך") רופא יהודי בירושלים, מקים בית החולים שערי צדק.
נולד למשפחה דתית משכילה בגרמניה. למד בישיבות, אך הוסמך גם לרפואה והגיע לירושלים בתאריך 14 בדצמבר 1890 כשהיה רק בן 24 בשליחותו של "ועד הפקידים" באמסטרדם, שסייע ליישוב היהודי בארץ. באותה תקופה היו בעיר בסך הכול עשרה רופאים יהודים. וולך שימש גם כמוהל.
למרות אופיו הקשה היה ידוע בנדיבותו ובמסירותו. דוד ילין כתב עליו:
- "לא חשך כל עמל מנפשו יומם ולילה לבקר חולים ולבוא עליהם בעת מחלתם פעמיים ושלוש פעמים, גם בטרם דרשוהו. ולחולים נצרכים אשר השתתף תמיד בצערם וידע מחסורם הרבה לפזר מכיסו גם כסף".
וילהלם השני העניק לו תואר כבוד, כשביקר בירושלים.
הוא היה חרדי אדוק וקשור ביותר לרבו, הרב חיים זוננפלד. ניסה לדבר אל ליבם של מטופלים חילוניים כדי לקרבם לדת. נותר רווק כל חייו, אך הסתייע בסוכנת בית, ומסופר שהעמיד איתה חופה כדי שיוכלו לשהות בצוותא באותה דירה מבלי לעבור על איסור ייחוד.
[עריכה] הקמת "שערי צדק"
בהתחלה ד"ר וואלך היה רופא פרטי שהיה לו קליניקה וכן עשה ביקורי בית אצל החולים כי בירושלים באותם שנים היה הרבה מחלות לדוגמה בפנקס של חברה קדישא משנת תרנ"א 1891 מופיע כי בין 314 אנשים שמתו באותו שנה היו 132 ילדים קטנים. אך עד מהירה הגיע ד"ר וואלך למסקנא כי כוחו דל למדי כדי להתמודד עם כמויות גדולות של חולים, והיות שהבתי חולים שהיו קיימים אז היו קטנות למדי וגם לא הכי משוכללים ורק להמסיונרים היה בתי חולים משוכללים כך שיצא שמי שרצה טיפול טוב היה מוכרח לעבור טיפול אצל המיסיונרים שהטיפו להמטופלים אודות דתם ולכן הרבה נמנעו מללכת לשם לכן ייסד את ביה"ח שערי צדק.
קיבל על עצמו שלא לעזוב את הארץ, כדי להיות בה כאשר המשיח יגיע. אך לימים הפר נדר זה ונסע לגרמניה כדי לאסוף כספים למען הקמת בית החולים. בנסיעה זו, שהייתה כרוכה במאבקים לא פשוטים עם בתי חולים אחרים שגם נזקקו לכספי תרומות, הצליח להשיג די תרומות כדי לרכוש אדמה ליד שכונת "שערי צדק" ולהקים עליה ב-1901 את בית החולים שנקרא על שם השכונה. בית החולים שהקים היה המשוכלל והמודרני בכל הסביבה. ד"ר וולך היה גם מנהל בית החולים וגם הרופא הראשי בו. הוא היה דמות כל כך דומיננטית בבית החולים, עד כי במשך תקופה ארוכה כונה בית החולים על ידי הציבור הירושלמי בשם "בית החולים וולך". תמיד נשא עליו את צרור מפתחות בית החולים שאת כל דלתותיו נעל בעצמו.
הקפיד על אופיו הדתי של המקום, ולמרות זאת גם חוגים סוציאליסטיים השתמשו בשירותיו הרפואיים המתקדמים יחסית לאותו הזמן.
בינו לבין השלטונות הבריטיים שררו יחסים מצוינים, אולם וולך, שנמנה על הנהלת העדה החרדית בירושלים, התנגד לציונות בתוקף והיה חברו הטוב של ישראל דה האן וזה שקירבו לרב זוננפלד. דה האן היה חברותא שלו ללימודי תלמוד ואת זכרו נצר גם אחרי הירצחו. הוא לא האמין לטענות שניהל אורח חיים הומוסקסואלי.
בקיץ של שנת 1929, היה על ספינה בדרכו ממצרים לאירופה, וטיפל באדמו"ר מחב"ד הרב יוסף יצחק שניאורסון, שנחלה אז בשהותו בספינה עם התקבל הידיעה המצערת על טרגדיית "פרעות חברון - תרפ"ט".
בשנות השלושים טיפל גם בעבדאללה, מלך ירדן.
עם עלות הנאצים לשלטון סייע ליהודי גרמניה לעלות לארץ.
בזקנתו היה אזרח הכבוד של העיר ירושלים. כשלפניו היה רק ארבע אנשים שקיבלו את התואר והם ד"ר חיים ויצמן, יצחק בן צבי לימים נשיאה השנית של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, הרב יהודה לייב פישמן מימון. ד"ר וואלך הגיב על זה "אינני ראוי לכל השבחים שחלקו לי כאן כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא תוך מילוי חובתי כרופא"
היה מעורה בנעשה בבית החולים גם בשנות השמונים לחייו, כשהעביר לפלק שלזינגר את ניהולו.
מת בגיל תשעים בהלוויתו השתתפו המונים שזכרו לו חסד, והוא נקבר בסמוך ל"שערי צדק".
בית החולים עבר מאוחר יותר למבנה מודרני יותר באזור שכונת בית וגן.
היום אחרי שנים של עזובה, שופץ מבנה בית החולים המקורי, והוא משמש אכסניה ל"רשות השידור"
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מלחמת בתי החולים - באתר מט"ח
