איסור ייחוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה היהודית, איסור ייחוד היא איסור החל על גבר ואישה שאינם נשואים זה לזו לשהות יחד לבדם בחדר סגור או במקום מבודד אחר.
איסור זה הוא משום דרכי צניעות, לבל יגיעו השניים לידי חטא.
[עריכה] מקור האיסור
כאשר האישה נשואה, יש אומרים כי האיסור הוא מהתורה, משום שהוא נובע מאיסור עריות. כאשר האישה איננה נשואה האיסור נובע מאיסור נידה, דוד המלך ובית דינו הרחיבו את איסור ייחוד גם ליחוד עם אישה פנויה וטהורה (בהנחה שכל אישה פנויה בחזקת נידה). ראו בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין, דף כא [1]) בעקבות מעשה אמנון ותמר.
[עריכה] דיני ייחוד
האיסור חל רק במקרה שבו יש במקום רק גבר אחד, למעט מקרה שבו הגבר נמצא עם אשה שבעלה באותה עיר. אם אשתו בין הנוכחות אין איסור ייחוד.
האיסור חל רק במקום שבו אין סיכוי שפתאום יבוא עוד אדם.
אין איסור להתייחד עם קרובים מדרגה ראשונה (אב, אם, אח ,אחות), כיוון שלא חשודים עליהם. בכל מקרה אין על בעל ואשה איסור להתייחד.
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
