מסילת הרכבת החיג'אזית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסילת הרכבת החיג'אזית, ידועה גם בשמות: "המסילה החיג'אזית", "רכבת החאג'" (ערבית: الخط الحديدي الحجازي; טורקית: Hicaz Demiryolu), הוקמה ופעלה בתחילת המאה ה-20 בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית.
הנחת המסילה החלה ב־1900 בהוראת סולטן האימפריה העותמנית עבדול חמיד השני ובייעוץ של מומחים גרמנים. עלות הקמת המסילה הייתה כ־16 מיליון דולר שנתרמו על ידי הסולטן התורכי ושליטי מצרים ואיראן. המסילה נחנכה ב־1 בספטמבר 1908, יום ציון הכתרתו של הסולטן, והמאמץ להגיע למועד זה עם מסילה מתפקדת חייב כמה פשרות הנדסיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת המסילה
המסילה הוקמה כדי להעביר עולי רגל מוסלמים מדמשק למדינה ומכה, דרך חבל חג'אז שבחצי האי ערב. למרות הצהרת הכוונות הדתית מאחורי הקמתה, היו לטורקים גם שיקולים איסטרטגיים ומסחריים במסילה. הסולטן, שהיה חובב רכבות מושבע, החליט על בנייתה של הרכבת מכמה סיבות, ביניהן הצגתו כאביהם הרוחני של המוסלמים העולים לרגל למכה ומדינה, חיזוק מעמדו ומעמד האימפריה בראשה הוא עמד בעולם והחלת שלטונו גם על האזורים המרוחקים שבספר האימפריאלי. למעשה, היעד של הגעתה עד העיר מכה לא הושלם מעולם - היא הגיעה מדמשק עד מדינה, מרחק 1,300 ק"מ, וחסרו לה עוד 400 ק"מ להגיע למכה.
לצורך הקמת המסילה חבר הסולטן לראשי האימפריה הגרמנית, אשר מצידם שמחו לדריסת הרגל שניתנה להם בקרב האימפריה העות'מנית. על בסיס השותפות לצורך הקמת המסילה נרקמו קשרים חמים בין שתי המעצמות. חייליו של הסולטן זכו להשתלמויות אותן העבירו חייליו של הקיסר הגרמני והאחרון אף ביקר פעמיים בתחומי האימפריה העות'מנית ובכלל זה גם בירושלים. תמורה נוספת לה זכו הגרמנים כהוקרה לסיוע בהקמת רכבת החיג'אז הייתה קבלת הזכיון להקמה והפעלה של מסילת הברזל שבין אנטוליה לבגדד בשנת 1903.
מלאכת הקמת המסילה החלה ב1 בספטמבר 1900, כשעל העבודות מפקח המהנדס הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר שהיה ממונה על הקמת רשת הרכבות באימפריה העות'מנית החל משנת 1886. הסולטן הכפיף למייסנר יחידות צבא עצומות אשר מנו כ-9,500 חיילים ובמבצע הנדסי שלא נודע כדוגמתו בתולדותיה של האימפריה הושלמה סלילת המסילות מדמשק למדינה, על 1,302 הקילומטרים שלה וקו חיפה-דרעא שאורכו 161 ק"מ בפחות משמונה שנים.
בזמן עבודות הסלילה נאלצו מייסנר ואנשיו להתמודד עם התקפות שבטי הבדואים באזור, אשר סלדו מהרעיון שיד השלטון מתקרבת אליהם ושעם השלמת בניית הרכבת ייפסק הנוהג של נסיעה בשיירות לאורך המדבר, נוהג שהיווה מקור פרנסה לבדואים שגבו דמי חסות מכל שיירה שכזו. בחלקים מן המסילה נאלצו להשתמש באדני מסילה מברזל, בגלל מנהגם של הבדואים לגנוב את אדני העץ - מצרך נדיר במדבר - להבערת מדורות.
בנוסף לפשיטות הבדואים נאלץ מייסנר להגות פתרונות יצירתיים בנוגע לבעיות הטכניות שבהקמת הרכבת, ובראשן החוסר החמור במים שישמשו בדודי הקיטור של הרכבות. לאחר מחקר מעמיק של תוואי המסילה החל מייסנר בחפירתן של בארות וקידוחים, והעלאת המים ממעבה האדמה אל בריכות ומגדלי אגירה בעזרת שבשבות רוח גדולות שהפכו חיש מהר לסימן ההכר של המסילה החיג'אזית.
הרכבת החיג'אזית התאפיינה ברוחב מסילה שאין לו אח ורע בעולם כולו. רוחב המסילה החדשה עמד על 105 סנטימטרים, 1.7 סנטימטר פחות מהתקן העולמי. הסיבה לשוני זה נעוצה בטעות ייצור במפעל הבלגי שייצר את אדני הרכבת הראשונים. עם גילוי הטעות, לאחר שיוצרו למעל מ-50,000 אדנים במידה השגויה, החליט מייסנר כי זה יהיה מעתה רוחב המסילה כולה.
ב-1 בספטמבר 1904 נחנך חלקה הראשון של המסילה מדמשק לעיר מען שאורכו 459 קילומטרים. מייסנר עצמו נהג את הקטר שחנך את המסילה החדשה. ארבע שנים בדיוק לאחר מכן נחנך הקטע השני ממען למדינה. שאיפתו של הסולטן להמשיך את הנחת מסילת הברזל עד לעיר מכה שבחיג'אז לא התממשה מעולם. בשנת 1909 הודח הסולטן בהפיכה ומיזם הקמת מסילת הברזל, שהיה תחביבו האישי, נגנז.
שלוחה של המסילה החיג'אזית, שחיברה את חיפה לעיירה הסורית דרעא, עברה גם בתחומי ארץ ישראל שבה נקראה בשם "רכבת העמק".
[עריכה] לאחר ההקמה
בצד השימוש הדתי והמסחרי, השתמש השלטון העות'מאני ברכבת חיג'אז להעברת כוחות צבא תורכיים לאזור מדינה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגעה מספר פעמים בידי המורדים הערביים בפיקודו של לורנס איש ערב ובשרות האינטרסים האסטרטגיים הבריטים. התקפות אלה שימשו למטרה כפולה: פגיעה בקווי האספקה והתובלה של הצבא הטורקי, וריתוק כוחות טורקיים רבים לאבטחת המסילה - דבר שאיפשר לבריטים לפעול ממצרים תחת פחות התנגדות טורקית לכיבוש ארץ ישראל ועבר הירדן. לאחר המלחמה והתמוטטות האימפריה העותמאנית, מעולם לא נפתח שוב קטע המסילה שמדרום לגבול ירדן-ערב הסעודית.
בשנות ה-60 נעשה מאמץ להפעיל מחדש את המסילה, שהופסק בגלל מלחמת ששת הימים. עד שנת 1971 נעשו נסיונות לשקם את המסילה אך בשל העלות הגבוהה הרעיון נגנז.
שני קטעים לא-רציפים של המסילה פועלים היום: האחד בין מען לנמל עקבה ומשמש לשינוע פוספטים, והשני בין עמאן לדמשק ומשמש להסעת נוסעים.
בערב הסעודית שמורים עדיין קטעים מהמסילה וקרונות שנפגעו בידי כוחותיו של לורנס איש ערב כאטרקציה תיירותית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גלריית תמונות ממסע לאורך המסילה (גרמנית)
[עריכה] לקריאה נוספת
- University Press of Virginia, Charlottesville, 1980, The Hijaz Railway, William Ochsenwald
- Tourret Publishing, 1989, Hedjaz Railway, R. Tourret
