מיאר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המיאר (Maiar) (מיא ביחיד) היו אלים נחותים, בעולמו של ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר מספרם לא נודע, אך ידוע כי קיימים רבים כמותם - שכן, הם איתני טבע ורגש. למעשה, ניתן להשוות אותם לאלים ממיתולוגיות שונות, כמו הנימפות, או המוזות. כמו כן, הם יכולים ללבוש צורות שונות, כמו האיסטרי (הקוסמים), שייתכן כי היו נאים, אך לארץ התיכונה הם באו כזקנים חכמים (אולם הם עלולים לאבד סגולה זו אם הם מתדרדרים לאופל בצורה משמעותית, ונחלשים אף מהשפלה - כי אז הם יראו בצלם הרוע). המיאר נהגו לשרת את הולאר, 14 האלים העליוניים. דבר זה מצביע כי לכל אחד קשר לממשלה מסוימת. קיימים מספר מיאר המופיעים לאורך סיפורי הארץ התיכונה, מהעידן הראשון ועד סוף העידן השלישי, ואלה הם:
[עריכה] מיאר משנות העצים והעידן הראשון
[עריכה] אונווה (Eonwe)
אדון המיאר, צמיתו של מנווה, ובן זוגה של אילמרה. ייתכן כי הוא אל הגשמים. מופיע בעיקר במלחמת החרון של קץ העידן הראשון, כמפקדם של כוחות המערב.
[עריכה] אילמרה (Ilmare)
מלכת המיאר, רעתה של ורדה, ורעייתו של אונווה. מתוארת כאחת האדירים בקרב המיאר.
[עריכה] אוינן (Uinen)
כנראה שפשר שמה "גבירת המים". היא רעתו של אולמו, ורעייתו של אוסה. מסופר כי היא אלת המים המלוחים, ושעירה פזור על כל מרחבי הימים (הוא מרקם המים). בעיני הספנים בני-התמותה, היא לא פחותה במעמדה מן הולאר.
[עריכה] אוסה (Osse)
פשר שמו "איימה". הוא ידיד אולמו, ובן זוגה של אוינן. אך הסיפור אומר כי מלקור כמעט והצליח לדרדרו אל תכליתו האפילה, כי המים היו חולשתו של מלקור, והוא לא יכל לגבור עליהם. לכן דיבר מלקור אל אוסה, והציע לו לעזור להביס את אולמו, ובתמורה ייקבל שליטה על כל ממשלת המים בעולם, וידיח את אולמו מתפקידו. על-כן, אוסה גרם לסופות טרור אדירות, והביא גלים אדירים אל היבשה. אבל מיד באה אוינן, ועצרה בעדו, התנצלה בפני אולה (אל הארץ) על ההרס, וביקשה מאולמו שיסלח לאוסה. אוסה נסלח לבסוף, אבל עדיין התשוקה לסערות נזרעה בו, ולכן הוא עושה כמותן מדי פעם. אוסה לא חי במעמקי המים, כי נאמר שהוא אוהב להיות על החופים - שם הוא שש לרוחות מנווה, ומתענג על הגלים. עלפי הנמלים מוקירים אותו ואת אולמו יותר מכל ולאר ומיאר אחרים.
[עריכה] מלין (Melian)
אפשר גם מליאנה (Meliana), ופשר שמה "מתנה יקרה". היא משתייכת למיאר של יבנה ואסטה, ומקום מגוריה הוא בארץ לורין - ארץ המרפא והמזור של הגנים הנאים ביותר, השוכנים במערב הקדוש; אבל ממשלתה ותפקידה בעולם האלים לא ברור כל-כך, אך אפשר להסיק כי היא קשורה לעולם הצומח, התקווה והמרפא והאהבה. היא מתוארת כבעלת שיער שחור, ומלאת זוהר אלוהי. אחת מהאדירים והידועים שבמיאר, ומופיעה לכל אורך העידן הראשון, כאשר, תוך כדי סיורה ביערות הארץ התיכונה, היא פוגשת בתינגול, מלך הטלרי (עלפים כסופי שיער, שברובם נותרו בארץ התיכונה), והוא מתאהב בה. יחד איתו היא הופכת למלכת עלפי היערות, וחיה ביער הקרוי דוריאת (Doriath), הממלכה הגדורה; שם זה ניתן לו כי היא בעצמה יצרה חומת-כשפים בלתי נראית שתגן על כל היער. במהלך העידן הראשון היא חוזה במקרים שונים, ועוזרת בדרכים מסתוריות משלה. היא מתידדת עם גלדריאל, אחת מבני המלוכה של עלפי הנולדור, ומלמדת אותה על כל אשר בעולם. בתם של מלין ותינגול, לותין (Luthien), נודעה כיפה מכל ילדי אילובטר (עלפים ובני-אדם); ואילו מסופר כי העלמה ארוון, שבאה מחלציה, נולדה בצלמה. לבסוף, בעקבות רצח תינגול על ידי הגמדאים, שבה מלין אל המערב, אל גני לורין, והרהרה על כל חייה בארץ התיכונה.
[עריכה] סלמר (Salmar)
לא ידוע עליו הרבה, חוץ מזה שהוא שייך למיאר של אולמו, ואף ירד איתו אל העולם, בראשיתו. נאמר כי הוא יצר לאולמו את ה-אולומורי (Ulumuri), קרנותיו האדירות והנעימות של אולמו, היוצרות במנגינתן כמיהה לים, מקונכיות לבנות.
[עריכה] ארין (Arien)
משתייכת למיאר של ונה. היא מתוארת כרוח בוערת עשוייה מאש ולהבות, עד כי לא ניתן להביט אל תוך עיניה. כאשר הותקנה השמש, נבחרה ארין על-ידי הולאר להשיט אותה מעבר לרקיע.
[עריכה] טיליון (Tilion)
פשר שמו מתקשר למילה "כסוף", אך הוא נודע בעיקר בקשת הציד הכסופה שלו, ובאהבתו למתכת הכסף. הוא אחד מהציידים של אורומה. כאשר הותקן הירח, נבחר טיליון, על-ידי הולאר, להשיט אותו במרחבי הרקיע. תחילה, היה הירח אדיר בגודלו ובאורו, אף יותר מהשמש. אבל טיליון התאהב בארין, ונמשך אל אורה, עד כי הירח נגע בשמש בטעות, ונכווה.
[עריכה] סאורון (Sauron)
אחד המיאר הידועים ביותר. פשר שמו "הנתעב". הוא היה משרתו הנאמן ביותר של מלקור, ומבין הראשונים שהתדרדרו לתכליתו; אולם בטרם נפל לאופל, היה אחד מאנשיו של אולה. במשך העידן הראשון העלים את דמותו הנאה, ונהפך למכשף חכם, אך אכזר ורב עוצמה, אדון לרוחות וצללים, יוצר זאבי-האדם האומללים, וצלמו נורא ואיום - עינו היא סמל המוות. הוא שמר בצפון הארץ התיכונה, עוד בעידן הראשון, וכשפיו האפלים גבלו בכשפיה של המיא מלין הטהורה, שחיה ביער דוריאת. במקום בו נפגשו כשפיהם, הייתה ארץ מלאת פחד וחלחלה. אבל בסיפור על ברן ולותין (Beren & Luthien), שהייתה בתה של מלין, סופר כי היא, יחד עם הכלב הואן (Huan) שהיה שייך לולא אורומה, הצליחה לגבור על סאורון ולהביסו. ואז יצאה רוחו מגופו ושבה אל מצודת האופל של מלקור. זו הייתה תבוסתו הראשונה, ואז הוא נשכח מלב.
אבל בעידן השני הוא שב, ובא בצלם דמות יפה, ואף כינה את עצמו אנטר (Anatar), שר המתנות. מכיוון שידע כי העלפים הם הגזע הנעלה, ושליטה עליו יכולה להיות טקטיקה מצוינת, ניסה סאורון להתחבר אליהם. אבל גיל-גלד, שהיה המלך העליון על העלפים, ואלרונד חצי עלף וקירדן שר הנמלים דחו אותו מרוב חשדות בו. אולם בארגיון (Eregion), עיר חרשי העלפים של קלברימבור צאצא פאנור, אשר לרגלי הרי האובך, קיבלו אותו בברכה, כי ראו עד כמה חכם הוא. שם הוא הציע לעלפים את רעיון החישול של טבעות הכוח, שישמרו את כוחם, יציגו את הדרתם ותפארתם ויהדפו את פגעי הזמן והשתנות העולם המהירה והמעיקה על העלפים - כי בטבעות הללו היה הכוח למשול בכל הארץ. אבל לאחר שהוא חישל את הטבעת השליטה, והעלפים עלו על מזימותיו, התחוללו נגדו המלחמות החדשות. די במפתיע הוא נפל בשבי הנומנורים (הדונדין, Dunedain), הנעלים ביותר בקרב בני האדם, שחיו בין ולינור לבין הארץ התיכונה, על האי נומנור שבצורת כוכב. גם שם הצליח סאורון להשפיע על המלך, ולבסוף להביא לחורבן נומנור. כי תחילה היה לאסיר, אבל כאשר שמע המלך על חוכמת סאורון, מינה אותו ליועצו. כך החל סאורון להמריד את המלך ואנשיו נגד הולאר. הוא סיפר להם על אל גדול בשם "מלקור", והם התחילו לסגוד לו בלי להבין את מעשיהם; הם התחילו להכחיש את אילובטר ולדחות את תכלית הולאר. ולבסוף, מדברי סאורון, הם קינאו בעלפים, בולאר ובמיאר, ואמרו כי גם להם מגיעים חיי אלמוות, והם אכן שטו לארץ אמן, ודרכו על חופי ולינור. אז התערב הכוח העליון ביותר - אילובטר. הוא כיסה את כל אותם שבאו למערב תחת האדמה, ואת ממלכת נומנור הטביע, וסאורון שקע תחת הים, והובס שוב.
אבל הטבעת האחת המתינה לו בארץ מורדור, שם היא חושלה. משום שהיא עדיין הייתה קיימת, סאורון נותר חי. שוב שבה רוחו אל הארץ התיכונה, והוא בא מיד לארץ מורדור העתיקה שלו, וענד את הטבעת בשנית. אך הפעם איבד סאורון את דמותו הנאה לנצח. הוא נעשה כמעט דומה למלקור, אדון האופל הקדום. ואז הוא התחיל לפעול שוב, ושלח את חייליו להתפשט על כל הארץ, ואורקים רבים הקימו מחנות על הרי האובך. לכן פרצה שוב מלחמה ארוכה, שבה נכרתה ברית אחרונה בין העלפים ובני האדם נגד צבאות סאורון. אבל לבסוף קטע יסילדור, מלך בני האדם מזרע אנשי נומנור, את האצבע שעליה ענד סאורון את הטבעת. סאורון הובס בפעם השלישית. אך נותר חי כי הטבעת התקיימה, ובינתיים החלה לעבור מעונד לעונד.
סאורון, שנחלש מאוד, נאלץ להשיב את כוחותיו במחתרת, והוא התחבא ביער הקרוי גרינווד (Greenwood), הנמצא ממזרח להרי האובך, מצפון-מזרח לארץ לורין ומערבית להר הבודד; שם חיו עד כה בשלווה הסילבן, עדה גדולה של עלפי-יערות. אולם ברגע שהתנחל סאורון ביער, נחה קללה ועלטה התפשטה על הכול, ושם היער שונה עתה למירקווד - יער אופל (Mirkwood), אשר משמעותו המילולית באנגלית היא Murky Wood. שם, בדרום מירקווד, הוא שכן שנים רבות מאוד בחשאי, עד כי רבים שמעו על ישות מסתורית המכונה "מעלה-האוב", אבל אף אחד לא ידע כי זהו סאורון בכבודו ובעצמו. אולם ככל שחלפו השנים, עלטת דרום יער מירקווד נעשתה כבדה ועמוקה יותר, ויצירי זדון נבראו בתוכה, עד כי המועצה הלבנה (סרומן, גנדאלף, אלרונד חצי עלף, הגבירה גלדריאל וקירדן חרש הספינות) הכריעה לבסוף שזוהי אכן רוחו של סאורון. גנדאלף רכב לשם, והצליח לאיים על סאורון, וזה נמלט משם אל מזרח הארץ. אבל הרשע שהוא שתל ביער מירקווד עדיין נותר. אז קמו צבאות מירקווד, עם מלכם תרנדוויל (אבא של לגולס) ויחד עם צבאות לורין, שבראשם היה האדון קלבורן, יצאו למלחמה נגד יצירי סאורון. לאחר שהם ניצחו, באה שם גלדריאל בעצמה והפילה בעוצמת קסמיה את החומות ואת צריח דור-גולדור האפלים שנבנו שם, וטיהרה את כל דרום היער ההוא. בברית שערכו תרנדוויל וקלבורן הוחלט כי דרום מירקווד יינתן כהוקרה לארץ לורין של קלבורן וגלדריאל.
אבל סאורון שגורש שב לארץ מורדור העתיקה שלו, ושם שכן עתה. צלמו האחרון, מרוב שתש כוחו, היה צלם עין ענקית ובוערת שבראש צריח האופל בארץ מורדור. וכן, הוא כונה "העין" או "העין האדומה". שם, על צריח האופל, הוא המתין שישיבו לו עבדיו את הטבעת האחת. אבל לאחר מספר שנים הוא מוגר לבסוף לעד כאשר הושמדה הטבעת האחת על ידי פרודו בגינס (וגם אז נותר חי, אך כרוח אומללה בישמיוני הארץ התיכונה).
[עריכה] מהעידן השני והשלישי
[עריכה] אולורין (Olorin)
פשר שמו "החולם", ולכן ייתכן כי שייך הוא למיאר של לורין. אך גם ידוע כי הרבה לבקר את ניינה, וממנה למד על חמלה וסובלנות. נאמר כי הוא שותל עצות נבונות, ונותן תקווה בלב כל הזקוקים לכך. שמות רבים יש לו בקרב גזעים שונים, כאשר השניים הידועים ביותר הם אלו: מיתרנדיר (Mithrandir) בקרב העלפים, ופשרו "הצליין האפור"; ו"גנדאלף" (Gandalf), מטה העלפים, בלשון בני האדם של מערב הארץ התיכונה. כי כמו כן, חוץ מהעלפים, אף אחד לא ידע כי הוא ושאר האיסטרי הם בעצם אלים. אולורין כנאמר היה אחד האיסטרי, ובא אחרי סרומן לארץ התיכונה. הוא היטיב להתחבר עם כל גזע, ואף בקרב העלפים התקבל בברכה. הוא היה אחד מחכמי המועצה הלבנה, אולם לבקשת גלדריאל, שיעמוד בראש המועצה, השיב כי הוא אינו מעוניין בהתחייבויות ובאחריות שכזו, והוא לא רוצה בשליחויות נוספות, חוץ מהאחת שהטילו עליו איתני המערב. הוא ענד את נריה (Narya), טבעת האש בעלת אבן האודם - היא אחת משלוש טבעות העלפים, שנמסרה לו מידיו של קירדן שר הנמלים. מכונה גם הקוסם האפור (אבל בעקבות נפילתו של סרומן לאופל, נהפך אולורין לקוסם הלבן).
[עריכה] קורוניר (Curunir)
פשר שמו "המוכשר", אולם הוא ידוע יותר בשם "סרומן" (Saruman), האיש החכם. הוא היה מהמיאר של מנווה, אך גם היה עמיתו של אולה. קורוניר היה אחד האיסטרי (Istari), אף היה הראשון שבא לארץ התיכונה. תחילה ביקר במזרחה, ופגש בבני האדם השחורים והזדוניים, אבל לבסוף שב למערב הארץ התיכונה, וקיבל לידיו את מפתחות צריח אורטנק האדיר, שם שמר בסוד על הפלנטיר, האבן שרואה נסתרות, וגם למד בחשאי על תולדות הטבעת האחת, בחפצו להשיג אותה. הוא היה מנהיג האיסטרי, וגם ראש המועצה הלבנה (מועצת החכמים), אף-על-פי שגלדריאל ביקשה כי גנדאלף יעמוד בראש המועצה, מחוסר חיבתה ואמונתה בסרומן. מאז תעב סרומן את גנדאלף וגלדריאל בצורה מוחלטת אבל חשאית. לאט לאט הוא התדרדר לאופל, תוך כדי תקשורת עם סאורון בעזרת הפלנטיר, ולבסוף נכשל במשימה שהטילו עליו הולאר - הוא נרצח באזור הפלך על ידי משרתו הבוגדני, גרימא לשון-נחש, לאחר שהושפל על ידי חברי אחוות הטבעת (ולמרות שנשמתו פנתה אל המערב, רוח מערבית דחתה אותו). מכונה גם שארקי, בלשון האורקים, "האיש הזקן"; וגם הקוסם הלבן.
[עריכה] איוונדיל (Aiwendil)
פשר שמו "ידיד הציפורים". הוא ידידן של יבנה וונה, אשר מבין את לשונות כל החיות ואף שולט על רובן, והיה אחד מבין האיסטרי (Istari), הקוסמים, שבאו לארץ התיכונה בדמות ישישים חכמים על מנת לעזור לתושביה (בעיקר לעלפים). בתום-לב הוא עזר לסרומן, מבלי לדעת כי סרומן מנצל אותו כדי לפגוע לרעה בתוכניותיו של גנדאלף. לדוגמא, איוונדיל השאיל לסרומן להקה נכבדת של עורבים שחורים שעקבה אחר גנדאלף, ודיווחה על כל צעד לסרומן. מכונה גם רדגסט (Radagast), והקוסם החום.
[עריכה] אלטר (Alatar)
לא כל כך ידוע עליו, אך מסופר כי הוא היה אחד האיסטרי (Istari) שנבחרו על ידי הולאר, לבוא לארץ התיכונה. יחד עם סרומן ופלנדו הוא יצא למזרח הארץ התיכונה. אולם בעוד סרומן שב למערב הארץ התיכונה, אלטר נותר במזרח עם פלנדו ויותר לא נודע עליהם דבר. ממכתבים שכתב טולקין, ניתן לשער כי כמו סרומן, אלטר נכשל במשימתו - לאחר שחשף, או המציא, מסורת פולחן וקסם שעזרו לחזק מעט את סאורון. יחד עם פלנדו, הם מכונים הקוסמים הכחולים.
[עריכה] פלנדו (Palando)
לא ידוע עליו כמעט דבר, חוץ מכך שאלטר קרא לו להצטרף לשליחות במזרח הארץ התיכונה. אך שניהם נכשלו לבסוף כמו סרומן. הוא ואלטר מכונים הקוסמים הכחולים.
[עריכה] בלרוגים (Balrogs)
חשוב לציין כי הבלרוגים - כמו האחד שחי במצודת מוריה, ונלחם מול גנדאלף - היו מיאר, אשר התדרדרו לאופל עוד בטרם מניין העידנים, על-ידי מלקור מורגות. הם מתוארים כרוחות עוטות אש (וכנראה גם בעלות כנפיים), המשתמשות לרוב בשוטים בוערים כנשק. פשר שמם בסינדרין, לשון עלפי הארץ התיכונה, הוא "שדי התופת", על אף שבקווניה, לשון העלפים הנעלה, הם קרואים ולאראוקר (Valaraukar), "שטני האש". הידוע בקרב הבלרוגים הוא גותמוג (Gothmog), שהיה ראש הבלרוגים ונגיד מלקור בעידן הראשון.
