ולינור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ולינור (Valinor) היא ממלכה קדושה בעולמו של הסופר ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר בה חיים הולאר (Valar) והמיאר (Maiar), הם האלים בלשון האדם. כמו כן, פשר שמה הוא ארץ הולאר.

מסופר כי בטרם קיבל העולם את צורתו העגולה, שכנה ולינור במערב, כאשר הארץ התיכונה מזרחית לה; עוד יותר מערבית לולינור נמצא הים החיצון, ואחריו גבולות העולם - לשם רק הולאר והמיאר, היצירים הנשגבים ביותר, יכלו להשקיף.

למעשה, ולינור היא אחת ממספר מחוזות קדושים ביותר הנמצאים בארץ אשר שמה אמן (Aman). ובאמן, נמצאים ולינור, ארץ האלים; לורין, ארץ המרפא (משמעות המילה: ארץ החלומות); מנדוס, אולמות ההמתנה, שהם בעצם עולם המתים; ועוד מספר מקומות בעלי חשיבות פחותה. ולינור הייתה כמעט הכי צפונית בארץ אמן המאורכת. העיר הראשית שלה הייתה ולימר (Valimar), עיר הולאר, המכונה עיר הפעמונים, שהייתה נאה עד מאוד, וכל רחובותיה מזהב.

מול שערי ולימר הייתה גם מהנקסר (Mahanaxar), טבעת הגורל, שבה נהגו 14 הולאר לקיים את מועצותיהם הכבירות. ושם הם גם קבעו, כאשר גילו כי הבכירים (כינויים של העלפים) התעורר והם חיים בארץ התיכונה, להביאם אל ארצם למען יהיו מוגנים מפי אפילת הארץ התיכונה, ומפי רישעותו של מלקור (Melkor), אל הרוע, אשר נחשב לאדיר כאחד הולאר, ואולי אף יותר. ואכן לאחר זמן-מה הגיעו לשם רוב העלפים מן הארץ התיכונה, והם שלוש עדות עיקריות: וניר, נולדור וטלרי. הוניר, זהובי השיער, הגיעו כולם לאמן. הנולדור, שחורי השיער, באו אחריהם, ורק מעטי מעטים מהם נותרו בארץ התיכונה, ליד האגם קויוינן (Cuivinen), שלידו התעוררו הבכירים. והטלרי, כסופי השיער, הם הגיעו אחרונים, אולם רבים מהם נותרו בארץ התיכונה.

באותם שנים, כאשר חיו עלפי אמן, המכונים קלקונדי (Calaquendi), עלפי האור, נעשתה ולינור יפה בהרבה ממה שהייתה, וחופיה נעשו לבנים ומבהיקים ומוארים באבני חן, שאותם מצאו הנולדור בעת חציבתם בהרים. והטלרי בנו נמל מפואר, את אלקולונדה (Alqwalonde) נמל הברבורים, הגדוש בפנסים. לאזורים ההם קראו העלפים והולאר בשם אלדמר (Eldamar), בית העלפים. וחוץ מנמל הטלרי גם נוסדה שם טיריון, העיר אשר על הגבעה טונה הירוקה; ובה חיו הנודלור. ומסופר כי הייתה זו היפה שבערים אשר בנו העלפים איי-פעם.

ולקודש הקודשים, הדבר שנשזר בגורל העולם, היו אלה שני עצי האור הקדושים. הם צמחו בלב ולינור, אך די קרוב ללורין, על תל ירוק בשם אזלוהר (Ezelohar). יבנה (Yavanna), אלת כל הצומח, היא אשר בראה את שני העצים במחשבתה בעזרת שירתה; אך מסופר כי גם ניינה (Nienna), אלת הצער והחמלה, עזרה בכך שהרוותה את התל אזלוהר בדמעותיה. שני עצי האור נבראו עוד בטרם התעוררו העלפים משנתם. בנוסף, שני העצים ההם היו המאור השני שהיה בעולם, אחרי ששני פנסי הולאר נהרסו כליל, ובטרם נבראו השמש והירח. שני העצים היו המאור היחיד באותם ימים, אשר היה בעל עוצמה אף אדירה משל שמש וירח; אבל הוא האיר אך ורק בארץ אמן, וולינור הייתה גדושה בו, עת שבארץ התיכונה המאור היחיד היה אורם של הכוכבים.

על-כן, ולינור נהפכה לסמל בספרים של טולקין, כמקום נשכח, אך קדוש, שבו שורר האלמוות, ובו החי והצומח לעולם לא יכמשו - כי אדמתו, וכל השוכן בו, מבורכים. שם קיימים כל אותם יצורים נפלאים שלא קיימים עוד בארץ התיכונה, אפילו חיות שכבייכול נכחדו מן העולם, ובני האדם לא יזכו לראות אותם עוד. לשם שאפו הנומנורים - שהיו בני-אדם בני-תמותה- להגיע, ואף חפצו למשול במקום ההוא, וכך להשיג חיי נצח. כמובן שהם נכשלו ואף הוענשו קשות על תאוותם לדבר שאינו בהישג ידם. לולינור, לאחר העידן הראשון, החלו לשוב העלפים כאשר הם חצו את הים מערבה, בדרכים הנסתרות מבני תמותה. שר הטבעות מסתיים בכך שהגבירה גלדריאל, האדון אלרונד והשר קירדן, יחד עם המיא גנדאלף וההוביטים פרודו ובילבו בגינס, יוצאים באוניה האחרונה של מיתלונד (Mitlond), הנמלים האפורים אל ולינור הברוכה.

כיום ניתן לעשות השוואות רבות עם עולמו של טולקין, ולמצוא כי ולינור די דומה למה שאנו נגדיר כגן עדן, מקום שבו חיים היצירים הנשגבים שרפים או כרובים, ושאר דמויות אלוהיות ומלאכיות, הדומים באופן מסוים בתכליתם למיאר. ועוד במקום ההוא חיים האלים העליוניים, הולאר. וליד המקום ההוא נמצא מנדוס, ארץ איספתן של נשמות המתים של עלפים. למרות כי לגבי האדם, מסופר שנשמותיהם רק ממתינות במנדוס, ומשם יוצאות את גבולות העולם אל מקום אחר, בקרבת האל הראשי - אילובטר (Illuvatar), אבי הכול, שכן הוא אלוהים.