חצי האי קרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצי-האי קרים - חצי אי בדרום אוקראינה, שבו נמצאת הרפובליקה האוטונומית קרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה
חצי-האי קרים גובל כולו במים, בין של הים השחור ובין של ים אזוב, והקשר היחיד בינו לבין היבשת הוא דרך מעבר הפרקופ הצר (רוחבו לכל היותר 7 ק"מ). נקודתו המזרחית ביותר היא חצי-האי הקרצ'י, נקודתו המערבית - הטרחאנקוט. אורכו של חצי-האי, מצפון לדרום, 207 ק"מ, וממזרח למערב - 324 ק"מ; שטח חצי-האי 26,100 קמ"ר, והיקפו כ-2500 ק"מ.
72% משטח חצי-האי מישורי, ונמצאות בו הסטפות (ערבות) שלחופי הים השחור. 20% מהשטח הוא הרי היאלה-דאג, המקבילים לחופו הדרום-מזרחי והנמצאים ממנו במרחק של כ-10 ק"מ. שאר 8% תפוסים על-ידי אגמים. חוף חצי-האי משופע במפרצים ומעגנים, ולכן ישנם בו נמלים רבים, שהחשוב בהם הוא נמל סבסטופול.
התעשייה העיקרית של אזור קרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, אופטוריה ויאלטה. כמו כן ישנן בחצי-האי תעשיות יין, שמן ודיג. בירת חצי האי היא עיר סימפרופול.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] היסטוריה מוקדמת
תושביו הקדומים ביותר של חצי-האי, שאנו יודעים עליהם, הם הקימרים, אשר הובסו על-ידי הסקיתים במאה ה-7 לפנה"ס ושאריתם נמלטה להרים ונודעה בעתיד בתור הטאורים. באותה תקופה החלו מתיישבים בחצי-האי מתיישבים מיוון, אשר ייסדו את חרסונסוס, תיאודוסיה ופנטיקפיאום (כיום קרץ').
בשנת 438 לפנה"ס נטל מושל העיר פנטיקפיאום את התואר מלך והפך בכך את עירו לעצמאית. שושלתו החזיקה מעמד במשך מעט יותר משלוש מאות שנה, עד אשר המלך האחרון, פאיריסאדס ה-5, הסכים להיות נתין של מיתרידטס השישי מלך פונטוס בשנת 114 לפנה"ס על-מנת לקבל הגנה מהסקיתים. חצי מאה לאחר מכן, בשנת 63 לפנה"ס, מסר פומפיאוס את פנתיקפיאום לבנו של מיטרידטוס, כאות הוקרה על כך שעזר לרומאים במלחמה באביו. בשנת 15 לפנה"ס שבה פנתיקפיאום להיות חלק ממלכת פונטוס, הפעם בתור חלק מהאימפריה הרומית.
בשנים שלאחר-מכן נשלט חצי-האי על ידי הגותים, ההונים, הבולגרים והכוזרים. בשנת 967 נכבש חצי-האי על ידי סוויאטוסלאב נסיך קייב והפך לנסיכות טמוטרקאן. בשנת 988 כבש ולדימיר, בנו של סוויאטוסלאב, את העיר הביזנטית חרסונסוס. מאוחר יותר, ברם, עזבו הרוסים את אזור קרים, והוא שב לשליטת הביזנטים. לאחר מכן, אחרי היחלשותה וחלוקתה של הקיסרות הביזנטית התיישבו בחופי חצי-האי אנשי ונציה; אלה בתורם גורשו על-ידי יריביהם מגנואה, אשר התיישבו באופטוריה וקאפה (כיום פאודוסיה).
ב-1441, לאחר הבסת אורדת הזהב על ידי טימור לאנג, הקימו הטטרים של קרים, שהיו תושבי האזור מאז פלישת ההונים, ח'אנות (ממלכה) נפרדת תחת חאג'י גיריי. מאוחר יותר, בשנת 1475 כבשו הטורקים את מושבות הגנואזים בחופי חצי-האי, והפכו את ח'אנות קרים לממלכה נתינה שלהם.
[עריכה] התקופה החדשה
בשנת 1774 הובסו הטורקים במלחמת רוסיה-תורכיה הראשונה, ובשנת 1783 הח'אן האחרון של קרים ויתר על הכס והעביר את ממלכתו לרוסיה. למושל המחוז החדש מונה הנסיך גריגורי פוטיומקין, אשר מייד פתח ביישוב חצי-האי והחופים הסמוכים לו ובפיתוח הצי הרוסי בים השחור. פיתוח זה רק התעצם לאחר מלחמת רוסיה-תורכיה השנייה, שכתוצאה ממנה התבסס מעמדה של רוסיה בים השחור בכלל ואחיזתה בקרים בפרט.
ברבע השלישי של המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים, החלו טטרים קרימיים רבים לעזוב את מולדתם בשל הרס התשתית כתוצאה מהמלחמה, ורבים מהם התיישבו בתורכיה. בשנות מלחמת האזרחים הרוסית, חצי-האי קרים היה מעוזם של ה"לבנים" השמרנים, והוא נכבש רק בשנת 1920. בשנת 1921 הפך חצי-האי קרים לרפובליקה אוטונומית בתוך הרפובליקה הפדרטיבית הרוסית, וכעבור שנה הפך לחלק מברית המועצות.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשלהי קיץ 1941 נכבש חצי-האי על ידי הגרמנים לאחר התנגדות ולוחמה עיקשת משני הצדדים. רק העיר סבסטופול הצליחה להחזיק מעמד עד ליולי 1942 (וזכתה על כך לתואר "עיר גיבורה"). מספטמבר 1942 ועד מאי 1944 נוהל חצי-האי במסגרת "מחוז קרים" (Generalbezirk Krim).
עם שחרור חצי-האי על ידי הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, הוחל באופן מיידי בגירוש הטטרים מחצי-האי כענישה קולקטיבית על כך ששיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים (מ-18 במאי ועד 21 במאי) גורשו מחצי-האי כל הטטרים; כ-46% מתוכם מתו ברעב ובמחלות. הטטרים של קרים זוכו רק בשנת 1967, אבל גם אז נאסר עליהם לשוב לקרים, ואיסור זה בוטל רק עם סופה של ברית המועצות.
בשנת 1945, הפך חצי-האי מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה בתוך הרפובליקה הרוסית, ובשנת 1954 הועבר משליטתה לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון השנה ה-300 לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. עם נפילת ברית המועצות, הפך לכן חצי-האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת-רוחה של האוכלוסייה המקומית, הרוסית ברובה. כמו כן, דבר זה גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, אשר הוחמרה נוכח העובדה, שסבסטופול הייתה הבסיס של הצי של הים השחור של רוסיה. בסופו של דבר, המתיחויות נפתרו, וקרים הוכרז על-ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.
[עריכה] ראו גם
- הרפובליקה האוטונומית קרים
