חוק פרקינסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"חוק פרקינסון" הינו שמו של ספר הומוריסטי למחצה שיצא לאור בשנת 1957 על ידי נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי. בספרו זה, העוסק בארגונים ביורוקרטיים, הוא מגיע למסקנה כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן הפנוי עד להשלמתה". הספר מבוסס על נסיונו הנרחב של פרקינסון בשירות המדינה הבריטי.
פרקינסון טוען כי לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה. על פי הסקותיו של פרקנסון, הנטייה נובעת משני כוחות:
- "הפקיד רוצה להכפיל את מספר פיקודיו ולא את מספר יריביו".
- "הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".
כתוצאה מכך, מספר הפקידים גדל במשרד ביוקרטי אף על פי שהעבודה הממשית והיעילה אינה גדלה. הוא הגיע למסקנה זו לאחר שגילה כי ככל שהשליטה הבריטית מעבר לים קטנה בחשיבותה, כך גדלו מספר העובדים במשרד המושבות.
[עריכה] בעקבות חוק פרקינסון
ניתן לגזור מ"חוק פרקינסון" חוק דומה בתחום המחשבים: "הנתונים מתרחבים כך שימלאו את כל אזור האחסון הריק" - רכישה של זיכרון נוסף מעודדת שימוש בתהליכי ביצוע עתירי זיכרון. על פי תצפיות שנעשו בתחום המחשבים בעשר השנים האחרונות, נראה כי השימוש בזיכרון של מערכות מתפתחות נוטה להיות מוכפל כל שנה וחצי בערך. יכולת אכסון הנתונים של שבב אלקטרוני מוכפלת כל שנה בערך (ראו חוק מור), אם כי חוקי הפיזיקה מבטיחים כי ההכפלה על פי חוק מור לא תמשך עד אינסוף.
את "חוק פרקינסון" ניתן להגדיר בצורה כללית יותר: "הביקוש לאמצעי מסוים יתרחב תמיד כדי להתאים להיצע של אותו אמצעי".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ק. נורתקות פרקינסון, חוק פרקינסון, ועוד עיונים בבעיות מינהל, הוצאת הדר, 1960.
