ז'ואו ז'ילברטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Ela E Carioca
ז'ואו ז'ילברטו (בפורטוגזית: João Gilberto ,יוני 1931), זמר וגיטריסט ברזילאי. נחשב לאחד מיוצרי סגנון הבוסה נובה, יחד עם אנטוניו קרלוס ז'ובים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת דרכו
ז'ואו ז'ילברטו נולד בבאהיה, ברזיל. כילד, למד לשיר ולנגן בגיטרה בעצמו. ב-1950 עבר לריו דה ז'נירו והופיע בהרכב קולי בשם "נערי הירח" בהצלחה חלקית. לאחר שסולק מההרכב בשל בעיות משמעת, בחר לחיות בשוליים, לעשן מריחואנה ולתור באופן כפייתי אחר דרך מוזיקלית חדשה. כאשר פגש את ז'ובים - פסנתרן ומלחין המושפע ממוזיקת ג'אז - נשאו מאמציו פרי: יחד איתו גיבש את סגנון הבוסה נובה.
הסגנון החדש היה מעין סמבה מרוככת: עדיין שמר על מקצב סינקופטי אך נטול כלי הקשה רועשים, באופן המאפשר ביצוע קולי שקט מלווה בגיטרה בלבד. היה זה ז'ילברטו שהמציא את סגנון ליווי הגיטרה האופייני לשירי בוסה נובה. ז'ילברטו נהג לבצע את שירי הבוסה נובה בקול שקט במיוחד תוך הגיית הברות מילות השיר מעט לפני או אחרי ה"ביט".
הסגנון החדש של ז'ילברטו יצר סנסציה בחוגים פרטיים והופעות לא רשמיות. ב-1958 השתתף כנגן גיטרה באלבומה של אליזט קארדוסו, בלחני בוסה נובה של ז'ובים. זמן קצר לאחר מכן יצא באלבום משלו- Chega de Saudade, כולו בסגנון הבוסה נובה. שיר הנושא באלבום שנכתב על ידי ז'ובים הפך ללהיט וסימן את פריצת הדרך של ז'ילברטו, כמו גם את זו של הסגנון החדש. פרט ללחניו של ז'ובים הכיל האלבום גם קטעי סמבה ושירים פופולריים אחרים משנות ה-30, אך כולם בוצעו בסגנון הבוסה נובה.
עד לשנת 1962 כבר אומצה הבוסה נובה על ידי נגני ג'אז אמריקאים. אחד מהם - הסקסופוניסט סטן גץ – הציע לז'ילברטו לשתף פעולה. אלבומם המשותף - גץ/ ז'ילברטו – הפך לאחד מאלבומי הג'אז הנמכרים ביותר בכל הזמנים. עם יציאת האלבום זכתה הבוסה נובה לפופולריות בינלאומית: באלבום זה ביצעה אסטרוד, אז אשתו של ז'ילברטו, את השיר "הנערה מאיפנימה" שהפך לשיר הבוסה נובה המוכר ביותר ואחד מהשירים המוקלטים ביותר אי פעם.
[עריכה] הקלטות מאוחרות יותר
ז'ילברטו המשיך להופיע במהלך שנות ה-60, אך לא הוציא אלבום חדש עד שנת 1968, אז יצא אלבומו Ela E Carioca במהלך תקופת מגוריו במקסיקו. ב-1973 הוציא את האלבום "ז'ואו ז'ילברטו", אליו מתייחסים לעתים כ"אלבום הלבן" של הבוסה נובה, בהיותו האלבום הראשון בו ניתן להבחין בסטייה מה"סאונד" המקורי לכיוון יותר מיסטי וקר.
ב-1976 חבר שוב לסטן גץ באלבום The Best of Two Worlds בו שרה לראשונה מיוצ'ה, אחותו של הזמר שיקו בוארקי, ואשתו השנייה של ז'ילברטו (משנת 1965). באלבומו Amoroso משנת 1977 לווה לראשונה על ידי תזמורת כלי מיתר גדולה בעיבודים של Claus Ogerman. בכל הקלטותיו עד לאותה תקופה שילב ז'ילברטו באלבומיו בעיקר לחנים של ז'ובים יחד עם שירי סמבה וסטנדרטים של ג'אז אמריקני משנות ה-40.
בשנת 1980 יצא אלבומו Barsil, בו שיתף פעולה עם ז'ילברטו ז'יל, קייטנו ולוסו ומאריה בתאניה אשר מאוחר יותר שילבו את הבוסה נובה עם רוק'נ'רול לסגנון הטרופיקליה. בשנת 1991 הוציא לראשונה אלבום שלא הכיל ולו שיר אחד של ז'ובים. באלבום זה – Joao שמו – ביצע שירים של ולוסו, קול פורטר ומלחינים ספרדיים.
אלבומו משנת 2000 – Joao Voz E Violao – היווה הומאז' למוזיקת נעוריו בביצועים חוזרים לקלאסיקות של ז'ובים, כולל להיטו הראשון Chega de Saudade. בין כל אלו הוציא ז'ילברטו גם מספר אלבומים של הקלטות חיות מקונצרטים.
[עריכה] אישיותו
לז'ילברטו יצא שם של מתבודד תמהוני ופרפקציוניסט על גבול הנוירוטי (הוא אף אימן את עצמו להימנע מקולות נשימה בהקלטותיו). בעשורים האחרונים הוא שוהה במלון פאר בריו דה ז'נירו, מסרב להתראיין וממעט לצאת מחדרו. הוא נודע כמי שנוהג לנטוש באמצע הופעה אם הקהל אינו מתנהג באופן מכובד לדעתו, והיו מקרים בהם דרש לכבות את מיזוג האוויר ואת אורות החירום במהלך הופעה בטענה כי הדבר מפריע לו. למרות זאת, עדיין הוא ממשיך להופיע בקביעות בברזיל ומחוצה לה.
