ז'ילברטו ז'יל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ילברטו ז'יל (בפורטוגזית: Gilberto Gil, נולד ב-26 ביוני 1942), זמר, גיטריסט, ומלחין ברזילאי. מכהן נכון לשנת 2006 כשר התרבות של ברזיל.
[עריכה] מוזיקה
ז'יל החל את דרכו כזמר בוסה נובה. בשלהי שנות ה-60, יחד עם זמרים ברזילאים כקייטנו ולוסו, גל קוסטה, שיקו בוארקי ואחרים ובהשפעת יצירות מאוחרות של הביטלס, פיתח את סגנון הטרופיקליה: שילוב של פופ ברזילאי, רוק'נ'רול ומוסיקה אמנותית מתקדמת, שהביא לסגנון בינלאומי יותר בעל גוון פסיכדלי ומסרים חברתיים. סגנון זה נתן את הטון באלבומיו הראשונים שהוציא במהלך שנות ה-60. באלבומים שהקליט במהלך שנות ה-70 הוסיף ז'יל אלמנטים אפריקניים וצפון-אמריקניים ליצירתו.
במקביל לקריירת הסולו שלו, ניגן ז'יל גם עם להקת יס ולהקת פינק פלויד. בשנות ה-70 סייר בארצות הברית והקליט אלבום דובר אנגלית. הוא שיתף פעולה גם עם ג'ימי קליף וב-1980 הקליט גרסת כיסוי לשירו של בוב מארלי "No Woman, No Cry" שהפך להיט והביא את סגנון הרגאיי לברזיל.
ז'יל שיתף פעולה עם זמרים ברזילאים רבים, ביניהם קייטנו ולוסו, אליס רגינה וז'ואו ז'ילברטו. בתו, פרטה ז'יל, מוזיקאית גם היא.
[עריכה] פעילות פוליטית
מאז ומתמיד היה ז'ילברטו ז'יל בעל מודעות חברתית גבוהה ופעיל פוליטי. רבים משיריו נושאים תכני מחאה חברתית. בשנת 1969, נעצר יחד עם חברו הזמר קייטנו ולוסו על ידי השלטון הצבאי בברזיל בעוון פעילות נגד השלטון, ונכלא למספר חודשים. עם תום תקופת המאסר הוגלו השניים ללונדון.
ב-1990, כאות למעורבותו החברתית, נבחר לכהן בעיריית סלבדור עיר מגוריו. בשנת 2003 בחר בו הנשיא לואיס אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") לתפקיד שר התרבות של ברזיל.
בשנת 2005 היה הראשון מאמריקה הלטינית שקיבל את פרס פולאר למוזיקה בשטוקהולם, על ידי מלך שבדיה. באותה שנה הוענק לו אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת במסגרת ציון "שנת ברזיל" בצרפת.
