הרמן אמיל פישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הרמן אמיל פישר

הרמן אמיל פישר (גרמנית: Hermann Emil Fischer; ‏ 9 באוקטובר, 1852 - 15 ביולי, 1919) היה כימאי גרמני, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 1902. פישר נודע בעיקר על עבודתו על סוכרים, גלוקוז וקפאין, זיהוי המשותף להם וסינתוז פורין המשמש אב משותף לכולם.

פישר נולד באויסקירכן (Euskirchen), בסמוך לקלן לאב איש עסקים. לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר בבון בהצטיינות מרובה ביקש ללמוד את מדעי הטבע, אך אביו כפה עליו לעבוד בעסק המשפחתי, עד שקבע כי בנו אינו מתאים לעבודה זו. על פי האוטוביוגרפיה שלו, אביו אמר עליו שהוא טיפש מדי מכדי להיות איש עסקים ועל כן עליו להיות סטודנט.

לאחר מכן החל פישר את לימודיו באוניברסיטת בון בשנת 1871, ושנה לאחר מכן עבר לאוניברסיטת שטרסבורג בהשפעת בן דודו אוטו פישר. בשנת 1874 הוענק לפישר תואר הדוקטורט שלו עבור מחקרו בפתלאין (תרכובת כימית) והוא התמנה למשרת הוראה באוניברסיטה. שנה לאחר מכן, ב-1875, עזב פישר את האוניברסיטה ועבר בעקבות אחד ממוריו לאוניברסיטת מינכן, שם התמנה למרצה לכימיה. בשנת 1881 הפך פישר למרצה באוניברסיטת אויסקירכן, עיר הולדתו. בשנת 1888 הוזמן פישר להורות כימיה באוניברסיטת וירצבורג (Würzburg), שם נשאר עד לשנת 1892, עת הוצע לו לרשת את א. וו. הופמן (Hofmann) בקתדרה לכימיה באוניברסיטת ברלין. פישר כיהן במשרה זו עד למותו בשנת 1919.

על שמו נקראות מספר תגובות כימיות. כמו-כן, הוא פיתח שיטה נוחה לרישום מולקולות תלת-ממדיות על דף נייר, שיטה אשר קרויה כיום היטל פישר. השיטה שימושית מאוד לרישום מולקולות כיראליות. על-שמו נקראת גם מדליה המחולקת על-ידי האגודה הכימית הגרמנית.