המתקפה על פרל הארבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב פרל הארבור | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||
|
|||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||
| האימפריה היפנית | ארצות הברית | ||||||||||
| מפקדים | |||||||||||
| צ'ואיצ'י נגומו | האסבנד קימל, ואלטר שורט |
||||||||||
| כוחות | |||||||||||
| 6 נושאות מטוסים, 2 אוניות מערכה 3 סיירות, 9 משחתות, 8 מיכליות 23 צוללות, 5 צוללות ננסיות, 441 מטוסים |
8 אוניות מערכה, 8 סיירות, 29 משחתות, 9 צוללות, כ-50 ספינות קטנות יותר וכ-390 מטוסים |
||||||||||
| אבדות | |||||||||||
| 29 מטוסים, 5 צוללות ננסיות, 10 צוללות (אחת נפלה בשבי), 55 טייסים ואנשי צוות אוויר |
כ-3,600 חיילים ואזרחים, מתוכם כ-2,500 הרוגים, 4 אוניות מערכה טבעו ו-4 ניזוקו, 3 סיירות ניזוקו, 3 משחתות טבעו, 2 ספינות קטנות יותר טבעו, 188 מטוסים נהרסו ו-155 ניזוקו. |
||||||||||
בבוקר ה־7 בדצמבר 1941, מטוסים של הצי הקיסרי היפני ביצעו תקיפת פתע על הבסיס הימי המרכזי של ארצות הברית באוקיינוס השקט, פרל הארבור (מעגן הפנינים) שבהוואי.
בתקיפת פתע זאת ארצות הברית איבדה תריסר ספינות מלחמה, 188 מטוסים, 2,403 חיילים ו־68 אזרחים. אירוע זה הוא שהכריע באופן סופי את הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הכנות היפנים לתקיפה
יפן הייתה נתונה במלחמת יפן - סין השנייה מאז 1937 והשתלטה על מנצ'וריה עוד מספר שנים לפני כן. במהלך שנת 1941 המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית עלתה. ארצות הברית והממלכה המאוחדת הגיבו לפעולות הצבאיות היפניות בחרם, בהקפאת נכסים ובסגירת תעלת פנמה לספינות יפניות. המגעים הדיפלומטיים הגיעו לשיאם באיגרת הול ב־26 בנובמבר 1941, שתוארה על ידי ראש ממשלת יפן הידקי טוג'ו לקבינט שלו כ"אולטימטום".
הכוונה בתקיפת פרל הארבור הייתה לנטרל את כוח הצי האמריקני באוקיינוס השקט, ואם אף באופן זמני, כחלק מזירת התרחשות רחבה, כמעט התקפה מתואמת בו זמנית. האדמירל יאמוטו איסורוקו עצמו רמז שאף תקיפה מוצלחת תשיג רק כשנה של חופש פעולה. תוכניות לתקיפה בתמיכת מקדמות צבאיות נוספות החלה בינואר 1941 והכנות למשימה היו בדרכן באמצע השנה כאשר התוכנית נקבעה ככדאית לאחר כמה קרבות של הצי הקיסרי. התקיפה הסתמכה על טילי טורפדו, אך כלי הנשק של אז דרשו מים עמוקים כאשר נשלחו מהאוויר. במהלך קיץ 1941 יפן פיתחה ויצרה טילי טורפדו שהיו מסוגלים לפעול במים הרדודים של פרל הארבור. המאמץ הוביל לפיתוחו של טורפדו מסוג 95 שגרם לרוב הנזק לספינות האמריקניות.
באותה התקופה עדיין נחשבה הטבעת אוניית מלחמה גדולה על ידי מטוסים, דבר בל יאמן בשל עוצמת האש האדירה אשר אוניות אלו יכלו לייצר. הנחה זו הופרכה במתקפה היפנית המוצלחת במלזיה (8 בדצמבר 1941) שהביאה להטבעת הסיירת הבריטית ריפלס ואוניית המערכה פרינס אוף וויילס. אכן, ברגע שזוהו המטוסים התוקפים, פערו כל התותחים על שתי האוניות את פיהם (בערך 120 כלי נשק על כל אוניה החל בתותחים הכבדים בני 16 האינצ'ים ועד לאחרון הארליקונים). אולם ההתקפה הצליחה וכל זאת במחיר של 4 מטוסים בלבד. סיירת המערכה, ריפלס, ספגה כחמש פצצות טורפדו ואילו אוניית המערכה, פרינס אוף ויילס, אשר הייתה הראשונה לפגוע באוניית המערכה ביסמרק, אך חודשים ספורים קודם לכן, ספגה כשש פצצות טורפדו וטבעה כאשר תת האדמירל פיליפס עדיין עומד בגשר הפיקוד כנהוג בימים עברו וצולל למעמקים יחד עם ספינתו.
ב־26 בנובמבר עזב תחת דממת אלחוט צי של שש נושאות מטוסים בפיקוד סגן האדמירל היפני נגומו צ'ואיצ'י את היטוקאפו ביי כשפניו מועדות לפרל הארבור. נושאות המטוסים היפניות שהיו בתקיפה הן: אקאגי, היריו, קאגא, שוקאקו, סוריו וזויקאקו. את כוח המשימה ליוו 2 אוניות קרב מהירות, 2 סיירות כבדות, 6 משחתות ומספר רב של צוללות. יחדיו היו בסה"כ 441 מטוסים, כולל מטוסי קרב, מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומפציצי קרב.
[עריכה] התקיפה
בבוקר השבעה בדצמבר, 1941, מטוסי הצי היפני הפציצו את כל בסיסי חיל האוויר של צבא ארצות הברית על האי וספינות המלחמה האמריקניות שעגנו במקום. כמעט כל מטוס על הקרקע הושמד; רק מטוסי קרב בודדים טסו והתנגדו למטוסים התוקפים. אניית קרב ושתיים עשרה ספינות נוספות טבעו או ניזוקו, 188 מטוסים הושמדו, ו־2,403 חיילים אמריקאיים איבדו את חייהם. אוניית הקרב USS Arizona התפוצצה וטבעה יחד עם למעלה מ־1,100 שהם כמעט מחצית מהאנשים שאיבדו את חייהם בתקיפה.
היריות הראשונות והחללים הראשונים במתקפה על פרל הארבור למעשה התרחשו כאשר USS Ward תקפה והטביעה צוללת יפנית ננסית. היו 5 צוללות ננסיות בפרל הארבור אשר תוכננו לפגוע בספינות הצי האמריקאי באמצעות טורפדו לאחר תחילת ההפצצה. אף אחת מהצוללות לא חזרה בשלום, ורק ארבע מתוך חמשת הצוללות נמצאו.
על נושאות המטוסים היפניות היו בסה"כ 441 מטוסים, מאלו אבדו 29 במהלך הקרב.
המטוסים תקפו בשני גלים, בשעה 7:53 ובשעה 8:55. האדמירל נגומו החליט לוותר על הגל השלישי לטובת נסיגה.
[עריכה] הגורמים למחדל האמריקני
- המודיעין האמריקני לא הצליח לגלות את התוכנית היפנית. היפנים הסוו את תוכניתם בצורה מושלמת באמצעות שליחת מסרים מעורפלים שהביכו את האמריקנים, וניהול "שיחות שלום" באותו הזמן בין השגריר היפני לשר החוץ האמריקני.
- כל אחת מזרועות הצבא האמריקני האמינה שהשנייה עושה את הצעדים הדרושים. הצי סמך על הצבא ולהפך, לא הייתה מערכת בקרה כוללת. קשה להאשים את אדמירלי האוקיינוס השקט שלא נקטו אמצעים. ראש הצי באוקיינוס נקט שורה של מהלכים לקדם מתקפה אפשרית, אך ציפה, כמו כולם, שהיא לא תהיה על פרל-הארבור אלא בדרום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
