אפופטוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

השלבים העיקריים של תהליך האפופטוזה. משמאל: תא בריא. מימין: תא ניזוק המבצע אפופטוזה

בביולוגיה של התא, אפופטוזה (Apoptosis) הינו מוות מתוכנת של תאים.

בניגוד לנקרוזה - מוות טראומטי של תאים בעקבות זיהום או פציעה - הרי שתהליך האפופטוזה הינו מדורג, מסודר ועקבי. האפופטוזה הינה אחד התהליכים המרתקים והנחקרים ביותר בביולוגיה, והיא שופכת אור על תהליכים רבים אחרים בתא ועל שלל נושאים גנטיים, ביוכימיים ורפואיים.

המונח מתייחס למוות של תאים בייצורים רב-תאיים. אפופטוזה יכולה להיות מונעת כתוצאה מאות חיצוני, אשר נקלט על-גבי ממברנת התא, או באופן פנימי, בדרך-כלל כתוצאה מתנאי מצוקה, כגון מחסור חמור במזון. אפופטוזה אינה מעידה תמיד על פגיעה או תהליך שלילי אחר אותו הייצור חווה; לעתים קרובות מושמדים תאים באופן מבוקר על-ידי אפופטוזה, לתועלת הייצור. דוגמאות יפות לכך קיימות בביולוגיה התפתחותית: עוברי האדם, למשל, מקבלים את צורתם הסופית (צורת התינוק) לאחר שתאים רבים בגופם מושמדים במהלך ההריון. בין אצבעות העובר, למשל, קיימים קרומים במשך חודשי ההריון הראשונים (קרומים אלו הינם שרידים אבולוציוניים המעידים על מוצא האדם). במהלך ההריון נעלמים קרומים אלו והאצבעות נפרדות האחת מהשנייה ומקבלות את צורתן המוכרת. העלמות התאים המרכיבים את הקרומים נעשית באמצעות אפופטוזה.

האפופטוזה הינו תהליך מורכב ומדורג, במהלכו מספר רב של חלבונים ואנזימים מפעילים האחד את השני. היררכיית התהליך מוגדרת בצורה נוקשה, כך שכל אנזים מסוים מפעיל אנזים מסוים אחר, "לפי התור" ובהתאם להשתלשלות ארועים ביוכימית בעלת "היגיון" רב. בשיאו של התהליך נוצרים חלבונים ואנזימים פרוטאוליטיים (מפרקי חלבונים), המאכלים בהדרגה את התא. התא מתפרק למספר גופיפים אשר מאוחר יותר מסולקים על-ידי פגוציטים של מערכת החיסון.

חלבונים ואנזימים רבים משתתפים בתהליך האפופטוזה. אם בגן המקודד לאחד מחלבונים אלו חלה מוטציה, הרי שתהליך האפופטוזה ייבלם; התא לא יהיה מסוגל למות, ימשיך לגדול ולהתחלק ויתפתח לגידול סרטני. לעתים פגיעה בגן המקודד לחלבון אפופטוטי נגרמת על-ידי נגיף, במהלך השתלטות הנגיף על הגנום התאי. זוהי הדרך בה גורמים נגיפים מסוימים למחלת הסרטן.

גורמים רבים עשויים להתניע את תהליך האפופטוזה, חלקם צוינו לעיל:

נזק לתא או זיהום שחדר אליו.
נזק ל-DNA.
מצבי עקה, כגון חוסר במזון.
הומאוסטזה: שמירה על כמות תאים קבועה באיבר מסוים או מערכת מסוימת בגוף.
התפתחות עוברית.
ויסות של תאי מערכת החיסון (תאי דם לבנים). במערכת החיסון נוצרים כל העת לימפוציטים ספציפיים למגוון עצום של פתוגנים; יחד עם זאת נוצרים גם לימפוציטים המיועדים לתקוף את תאי הגוף עצמם. פעולה תקינה של מערכת הוויסות מעודדת אפופטוזה של הלימפוציטים הספציפיים לתאי הגוף. כשמערכת הוויסות לא פועלת כשורה, עלולה להתפתח מחלה אוטואימונית, בה תאי מערכת החיסון מזהים את תאי הגוף כזרים ותוקפים אותם.