הומאוסטזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הומאוסטזה (ובאנגלית: Homeostasis) היא תהליך ביולוגי, שבו גוף חי שומר על יציבותו הפנימית כשהוא מתבדל מהסביבה החיצונית באמצעות "הדיפת" השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים שמסתפחים אליו.
מקור המילה ביוונית: הומו (פירושו "דומה"), סטאזיס (פירושו "מצב").
הומאוסטזה כרוכה ב:
- נקודת ציון (set point), או ערך מטרה, למצב הפנימי האידאלי,
- אות חושי האומד את המצב הפנימי הממשי,
- השוואה בין נקודת הציון והאות החושי,
- תגובה המביאה את המצב הפנימי הממשי קרוב יותר לנקודת המטרה.
ויסות טמפרטורה הוא דוגמה להומאוסטזה. המשתנה המווּסת הוא הטמפרטורה של הדם, וחיישנים לכך ממוקמים בחלקים שונים של הגוף, לרבות ההיפותלמוס. ההתאמות הן תגובות פיזיולוגיות אוטומטיות (כגון רעד), או התנהגויות רצוניות (כגון הפעלת תנור חימום).
צמא הוא מניע נוסף הפועל על שני משתנים מווּסתים: נוזל תוך-תאי ונוזל חוץ-תאי. ניתן להבחין באובדן נוזל חוץ-תאי על ידי חיישני לחץ דם, על-ידי תאי עצב בעורקים ראשיים ובאמצעות איברים המגיבים לירידה חדה בלחץ הדם. אבדן נוזל פנים-תאי מתגלה על ידי חיישנים אוסמוטיים, תאי עצב בהיפותלמוס המגיבים להתייבשות.
