אמנות מצרים העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
אמנות מצרים העתיקה היא למעשה אמנות קברים, כיוון שרוב החפצים, הפסלים והציורים נמצאו בתוך קברים. המצרים הקדמונים האמינו בחיים שלאחר המוות והכינו את עצמם לחיי נצח. באמצעות הציורים שתיארו את חייהם בעולם הזה הם קיוו להמשיך את חייהם בעולם הבא לאחר מותם. ככל שאדם מצרי היה חשוב יותר, כך הקבר שלו היה מפואר יותר. המלכים הפרעונים נקברו בפירמידות, האצילים והכהנים נקברו במסטבות ופשוטי העם נקברו בבור באדמה. עד היום שרדה תכולת הקברים המפוארים וממנה מסיקים איך חיו המצרים הקדמונים: במה הם האמינו, מה הייתה המיתולוגיה שלהם, מי היו האלים שלהם, מה היו מנהגיהם וכדומה. קירות הקברים כוסו בכתב הירוגליפי שנתן פרטים על הנקברים, על שמותיהם ועל תאריהם, וכן תפילות לחיי נצח.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
את תולדות אמנות מצרים העתיקה ניתן לחלק לשלוש תקופות עיקריות:
- ממלכה קדומה: מ-3000 עד 2300 לפנה"ס.
- ממלכה תיכונה: מ-2300 עד 1750 לפנה"ס.
- ממלכה חדשה: מ-1750 עד 600 לפנה"ס.
חלוקה זו היא למעשה שרירותית, כיוון שבכל 3000 השנים האלו לא נעשו כמעט שינויים בסגנון האמנותי בגלל היותו מקודש לחיי הנצח. היה קאנון קבוע שנשמר בקפידה. לתקופה קצרה מאוד, בתקופת הממלכה החדשה, המלך תות אנך אמון העז לשבור את הקאנון האמנותי וניסה לעשות שינוי באמונה ובאומנות, אך לאחר מותו חזרו המצרים לקאנון. מטרת הקאנון הייתה לשמור על נצחיות הפרעונים. כל הפרעונים נראו אותו הדבר כיוון שזה מסמל את העובדה שאין למלך איפיון אישי.
[עריכה] הקאנון האמנותי
הנושא המרכזי בציורים היה תיאור חייו של המלך באותה תקופה ועיסוקיו: רחצה בנילוס, משתה, דיג, עבודה בשדה ועוד. מלבד זאת, הציור במצרים העתיקה התאפיין בעוד מספר היבטים:
- פרספקטיבה מצרית - חלוקת הציור לרצועות היוצרת עומק בציור השטוח, כך שכל רצועה הינה מרחב אחר.
- צבעוניות - חוקי הקאנון מכתיבים באילו צבעים יעשו שימוש בצביעת הגבר (חום אדמדם) והאישה (חרדל, צהוב כהה).
- דמות האדם - מצוירת בזוויתה הברורה ביותר. הראש בפרופיל, העין בחזית; גוף וידיים חזיתיים, רגליים בפרופיל. בציור הדמויות ישנו חוסר פרופורציה מכוון: ככל שהדמות גדולה יותר ביחס לשאר הדמויות, היא במעמד גבוה יותר.
- בעלי חיים - מיוחסים לתכונות של אלים: חיפושית, ברווז, קוף, נץ, נחש.
[עריכה] צורות ההופעה של המלך
- מלך יושב עם ידיים על הברכיים - מסמל שלטון או כוח. לפעמים הוא מחזיק בידו שרביט. פסלים מסוג זה נמצאים לרוב בכניסה למקדש.
- מלך עומד עם רגליים צמודות - הידיים לצדי הגוף או מוצלבות.
- מלך עומד בפישוק - גוף חזיתי אך הראש בצדודית.
[עריכה] סמלים מזהים של המלך
- מצנפת בד בפסים כחול וזהב.
- על המצח ציור של קוברה או נשר (ולעתים גם שניהם).
- כתר כפול בצבע אדום ולבן - סמל לאחדות מצרים העליונה והתחתונה.
- זקן ישר - מלך בעולם החיים.
- זקן מסולסל - מלך בעולם המתים (נמצא בקבר).
- פלג גוף עליון עירום.
- פלג גוף תחתון בחצאית.
- כל האצבעות באותו האורך.
[עריכה] עקרונות סגנון הפיסול
- פסל גושי - כל הפסל עשוי מגוש אבן אחד.
- אין חללים - בין הידיים והרגליים לגוף אין חלל. כדי לסמן את ההבדל נעשה שקע במקום, אבל לא כל האבן הורדה.
- פסל סטטי/קפוא - תנועה או הבעה אינן יכולות לסמל את הנצח כיוון שהן מתחלפות.
- הפסל חזיתי - אף פעם אין סיבוב של הגוף או של חלק ממנו, תמיד כל הפסל לכיוון החזית.
- הפסל סימטרי - צד אחד של הפסל שווה לאחר.
- כתפיים תמיד מאונכות.
- כלליות - חלקי הגוף מתוארים באופן כללי, אין כניסה לפרטים, צורות פשוטות וגאומטריות: מלבן, טרפז או גליל.
- ליטוש - לאחר סיום הפסל הוא עובר ליטוש, הפסל לא נשאר במצבו המחוספס.
