אלזה לסקר שילר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלזה לסקר שילר Else Lasker-Schüler (11 בפברואר 1869, אלברפלד (וופרטל) - 22 בינואר 1945, ירושלים). משוררת גרמנית ממוצא יהודי שבילתה את שנותיה האחרונות בארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייה
אלזה שילר נולדה ביום 11 בפברואר 1869 באלברפלד (כיום חלק מן העיר וופרטל) לאביה אהרון שילר, בנקאי פרטי יהודי, ולאימה ז'אנט שילר לבית קיסינג. לאמה נודע מאוחר יותר תפקיד חשוב בשירתה של שילר, בעוד אביה שימש השראה לדמות הראשית במחזה "Die Wupper".
בשנת 1894 נישאה שילר לרופא דוקטור יונתן ברטולד לסקר (אחיו המבוגר של אלוף העולם בשחמט עמנואל לסקר) ועקרה באותה השנה לברלין. שם פיתחה את כישורי הציור שלה. ביום 24 באוגוסט 1899 נולד בנה פאול והופיעו שיריה הראשונים. ספר שיריה המלא הראשון הופיע שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1902 תחת הכותרת "סטיקס".
ביום 11 באפריל 1903 התגרשו בני הזוג לסקר-שילר וביום 30 בנובמבר באותה השנה נישאה לסקר-שילר לגאורג לוין, לו העניקה את השם הרוואט ולדן. בשם זה התפרסם ולדן כאחת הדמויות הבולטות באקספרסיוניזם הגרמני.
בשנת 1906 הופיע ספר הפרוזה הראשון שלה, "ספר פטר הילֵה", הקרוי על שם אחד מחבריה הקרובים ביותר שמת. בשנת 1907 הופיע אוסף הפרוזה "לילותיו של טינו מבגדד". בשנת 1909 פרסמה את המחזה "Die Wupper" (שם הנהר העובר בעיר הולדתה) שלא זכה להצגה על במה בשלב ראשון. עם פרסום אוסף שיריה "הפלאים שלי" משנת 1911 הייתה לסקר-שילר לנציגה בולטת של האקספרסיוניזם הגרמני.
בני הזוג ולדן ולסקר-שילר נפרדו בשנת 1910 והתגרשו רשמית בשנת 1912. ללא פרנסה משלה, נתמכה עתה לסקר-שילר בידי חברים, במיוחד בידי העיתונאי והפובליציסט האוסטרי ממוצא יהודי קרל קראוס. עוד בשנת 1912 פגשה לסקר-שילר את המשורר והמסאי גוטפריד בן. נקשרה ביניהם חברות אמיצה, שאת כשלונה ביטאה לסקר-שילר במספר רב של שירי אהבה שהקדישה למשורר בן. מותו של בנה בשנת 1927 הביא אותה למשבר עמוק.
אף שהוענק לה בשנת 1932 פרס קלייסט היוקרתי, היגרה לסקר שילר ביום 19 באפריל 1933 לציריך, לאחר שהותקפה וזכתה לאיומים על חייה מצד גורמים נציונל-סוציאליסטיים. מציריך נסעה פעמיים לארץ ישראל-פלסטינה, בשנים 1934 ו-1937.
בשנת 1938 נשללה אזרחותה הגרמנית ובשנה שלאחר מכן נסעה בפעם השלישית לארץ ישראל. פריצת מלחמת העולם השנייה מנעה ממנה לשוב לשווייץ.
בשנת 1944 חלתה קשות. לאחר התקף לב נפטרה לסקר שילר ביום 22 בינואר 1945 ונקברה בהר הזיתים בירושלים.
[עריכה] הנצחה
בבית ברחוב Motzstraße ברובע שנברג בברלין שבו התגוררה בשנים 1924- 1933 ניצב לוח לזכרה. מאוחר יותר, שונה שמו של חלק קטן מן הרחוב לרחוב אלזה לסקר שילר. בעיר הולדתה וופרטל קרוי על שמה בית ספר תיכון מקיף.
[עריכה] יצירתה
אלזה לסקר שילר הותירה אחריה יצירה לירית ענפה, שלושה מחזות, פרוזה בדמות של סקיצות וסיפורים קצרים וכן מכתבים ומסמכים רבים.
במהלך חייה הופיעו שיריה בכתבי עת שונים, ביניהם כתב העת Der Sturm של בעלה השני וכתב העת Die Fackel שהוציא לאור קרל קראוס כמו גם בשורה של ספרי שיריה שערכה ואף איירה בעצמה, ביניהם:
- "סטיקס" (ספר השירים הראשון שפרסמה, 1902)
- "היום השביעי" (1905)
- "הפלאים שלי" (1911)
- אסופת שיריה (1917)
- הפסנתר הכחול שלי (1943)
המחזה הראשון והחשוב ביותר שלה, Die Wupper, נכתב בשנת 1908, פורסם בשנת 1909 אבל הוצג לראשונה בתיאטרון הגרמני בברלין ב27 באפריל 1919.
לשירת האהבה תפקיד חשוב בשירתה, אבל בין שיריה יש גם שירים דתיים מאוד, מעין תפילות. עבודתה המאוחרת עשירה במוטיבים תנ"כיים ומזרחיים. לסקר שילר הייתה ליברלית מאוד ביחסה לצורה הפואטית, וכן לא נרתעה מחידושים והמצאות לשוניים.
[עריכה] ספריה בעברית
- שירים, הרישומים מעשי ידי המשוררת, עברית - יהודה עמיחי, תל אביב, עקד, 1969.
- עליך אחלום חרישית , תירגם נתן זך, אבן חושן, רעננה, 1996.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ישראל אלירז, הומאז' לאלזה (לאסקר-שילר), ליברית ליצירה אופראית, את המוסיקה כתב המלחין יוסף טל, ירושלים, 1974
- איטה שדלצקי, שירה וספרות בארץ : על אלזה לסקר-שילר ואריה לודוויג שטראוס, נדפס בבין המולדות, תשס"ו 2006.
- אבידב ליפסקר, בפרח המצבות : דימוים מילולים וחזותים של ירושלים בשפת השיר והציור של אלזה לאסקר שילר, נדפס באשה בירושלים, תשס"ב 2002.
- יעקב הסינג, אלזה לסקר-שילר, משוררת יהודיה בגרמניה, נדפס בעל המשמר, מרס 1985.
- מרדכי המפל, המשוררת אלזה לסקר-שילר, נדפס בהפועל הצעיר, 38, 1969.
- איטה שדלצקי, כתב ותמונה : הדגשים עבריים אצל אלזה לסקר-שילר, נדפס במסכת, ג, 2005.
