נתן זך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתן זך (במקור הארי זייטלבך) (נולד ב-13 בדצמבר 1930, ברלין) - משורר , מתרגם ומבקר שירה ישראלי, חתן פרס ישראל (1995), פרס ביאליק (1982) ופרס אקו"ם לשנת תשס"ג על מפעל חיים בזמר העברי. זך נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
זך נולד בברלין, גרמניה לאב גרמני ואם איטלקיה. עלה לארץ ישראל ב-1936 ושרת בצה"ל במלחמת השחרור. בשנת 1955 פרסם אוסף שירים ראשון ("שירים ראשונים"). יש שמועה, שזמן קצר לאחר שהוציא את ספרו הראשון, עבר זך בין חנויות הספרים וקנה את כל העותקים. לאחר מכן, בספרו השני "שירים שונים", הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביתר, הופיע מבחר שירים מ"שירים ראשונים" בנוסף לשירים שהיוו את "שירים שונים". מאז אמצע שנות החמישים עוסק גם בביקורת ספרות. מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שפורסם ב'עכשיו' ב-1959, נחשב לדעת רבים מחוקרי הספרות למניפסט החשוב ביותר של המרד בפאתוס הלירי של המשוררים הציונים, שכן הוא כלל מתקפה יוצאת דופן ואמיצה על נתן אלתרמן, שנחשב באותה תקופה למשורר הלאומי ולאחד היוצרים המוערכים ביותר בארץ. ב"הרהורים על שירת אלתרמן" זך למעשה קובע כללים חדשים לשירה, כללים שונים מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ. זך טען ברשימה הזאת שהכללים בשירתו של אלתרמן, הסימטרייה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכאניים ומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. זך יצא בעיקר כנגד הסימבוליזם הרב שמקשט את השיר, מכיוון שלדעתו הוא אינו טבעי אלא נכפה על השיר כדי להתאים למבנה הקבוע של הכתיבה. עוד הוא טען שהעושר של הלשון והשימוש המרובה בסימבולים בשירי "כוכבים בחוץ" יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי. לפי כללי השירה שקבע זך יש להעדיף את המקצב החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית. אין הוא פוסל כל שימוש בחרוז או במקצב, אלא שהוא מבקש למצוא את המקום הנכון שלהם בשיר.
עקרונות השירה של זך נתפסו כאקט של מרד, עקרונות ששברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד לשנות השישים. העקרונות האלה השתלטו כמעט באופן מוחלט על השירה העברית המודרנית, והשפיעו על השירה של רוב משוררי "דור המדינה", והם הפכו לנכס צאן ברזל של השירה העברית המודרנית. ולמעשה, מאז שנות השישים קשה כבר למצוא משוררים שכותבים במבנה השירי הישן. הביקורת של נתן זך כלפי אלתרמן לא באה רק כדי לפסול את שירתו, או לבקר אותה רק לשם הביקורת. בביקורת הזאת הוא הציג כללי השירה שקובעים סדרי-עדיפויות חדשים למבנה של השיר ולצורתו, באופן השונה לגמרי מהכללים של אלתרמן. הפואטיקה של זך הציגה היטב את דרכי הביטוי החדשים, וכמעט כל משוררי "דור המדינה" דבקו בהם. לטעמו של זך, המשורר שמתאר את המציאות, חיצונית - של תיאורי נוף או פנימית - של רגשות, צריך להיצמד למהותה של המציאות המתוארת לתאר אותה בקצב חופשי וזורם. זך תומך גם בשירה בעלת שפה פשוטה "בגובה העיניים", שתיטיב לתאר את המציאות כמות שהיא, והוא מתנגד בתוקף לכל המילים שנועדו לקשט בלבד ולא באו לתאר חוויה, מצב או תמונה.הלשון השירית שזך משתמש בה בשיריו משלבת רמות לשון שונות, ובעיקר לשון בינונית-רגילה, שקרובה יותר ללשון יומיומית של דיבור, עם לשון גבוהה יותר. משלבי הלשון השונים באותו השיר נבחרים בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לצרכיו של המשורר, כדי שייטיב לתאר את הסיטואציה שבשיר. השימוש ה"נתן זכי" של שילוב בין לשון דיבור יומיומית ללשון ספרותית יותר בלט במיוחד לנוכח הסגנון הגבוה בשירים של דורו של אלתרמן. זך מתאר כיצד שירה צריכה להראות בכמה משיריו הראשונים בקובץ "כל החלב והדבש": ב"השיר הנכון" הוא טוען ש"כשהרגש דועך, השיר הנכון מדבר". ב"לומר זאת אחרת" הוא טוען כי השירה "מבררת דברים מבוררים, בזהירות היא בוחרת דברים נבחרים". זך איננו מתעלם מן העולם התרבותי שקדם לו, והוא מתייחס בשיריו לדמויות מן המקרא, מן הברית החדשה או מן המיתולוגיה היוונית, אך הוא מתאר מצבים אנושיים שבירים, ומיטיב ל"תקן" אותם. כך, למשל, בשירים כמו "הווה זהיר", "תן לי מה שיש לעץ", "שיר לאוהבים הנבונים", "כי האדם עץ השדה" ועוד רבים נוספים. ב-2001 הפולמוס על השימוש בכללי הריתמוס והמשקל עלה שוב. בני ציפר, עורכו של מדור 'תרבות וספרות' בעיתון 'הארץ', פרסם אז מאמר ביקורת קצר, אך מלא הלל, על ספר הביכורים של המשורר הצעיר דורי מנור ('מיעוט', 2000). שירתו של מנור מתאפיינת בשימוש בריתמוס ובמשקל קצובים ומדודים, אותם כללים שאפיינו את שירתם של משוררי "דור היישוב". בני ציפר קורא לשיריו של מנור "ציון-דרך ופרשת מים" בשירה העברית, ואפילו טוען שיש בו אקט חתרני, כנגד אותו "אוונגרד" ש"רמס" את הניגון האלתרמני במשך ארבעים שנה, והוא קובע: "חזר הניגון שזנחנו לשווא!"
שבועיים לאחר מכן, באותו מדור, פרסם נתן זך מאמר תגובה (הארץ, 26.1.2001), ובו תקף את גישתו של ציפר, וגם את שירתו של דורי מנור. זך טען שיש בשלמות הצורנית, בחריזה ובמשקל, משום חזרה לאחור בדרכה של השירה העברית, ולכל הפחות - חיקוי לא-מוצלח של שלונסקי ואלתרמן. לאחר שבועיים התמלא מוסף 'ספרות ותרבות' של 'הארץ' בשבוע שחלף מאז מאמרו של זך בהמוני מאמרים ובמכתבי זעם נגד זך וכנגד "הקיפאון המחשבתי והשירי שלו".
זך הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה ובעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. ב-5 בינואר 1982 זכה בפרס ביאליק לספרות.
כמו כן עסק זך בתרגום שירה ומחזות.
מאז סוף שנות השמונים של המאה ה-20 עורך זך ומפרסם את סדרת הקונטרסים "הנה" המציגים משוררים צעירים לקהל הרחב.
[עריכה] מספרי שיריו של נתן זך
- שירים ראשונים, 1955.
- שירים שונים, 1960 בהוצאת המחבר, 1962 בהוצאת אל"ף, 1974 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה מורחבת הכוללת מבחר מ'שירים ראשונים'.
- כל החלב והדבש, עם עובד, 1966.
- צפונית מזרחית, שירים 1978-1968, הקיבוץ המאוחד, 1979.
- מבחר, הקיבוץ המאוחד, 1974.
- אנטי מחיקון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.
- כיוון שאני בסביבה, הקיבוץ המאוחד, 1996.
- כל החלב והדבש, הוצאת עם עובד, 2002. (מהדורה חדשה הכוללת שירים נוספים של זך, בליווי תקליטור 'נתן זך קורא משיריו'.)
- הזמיר כבר לא גר פה יותר, הקיבוץ המאוחד, 2004.
[עריכה] משיריו
- כי האדם עץ השדה.
- לבדו.
- הצייר מצייר.
- תמהון.
- איך זה שכוכב.
- אני רוצה תמיד עיניים.
- כולנו זקוקים לחסד.
- ציפור שניה.
- אני שומע משהו נופל.
רבים משיריו של זך הולחנו: 'כי האדם עץ השדה', 'פזמון', 'איך זה שכוכב', 'יופיה אינו ידוע', 'לבדו' ועוד.
[עריכה] מספרי הביקורת של נתן זך
- זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית, הוצאת אל"ף, 1966.
- קווי אוויר: על הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ועל נושאים אחרים שיחות מילואים, הוצאת כתר, 1983.
זך גם פרסם ספרי פרוזה. 'קוף המחט', אוסף סיפורים, יצא ב-2004 בהוצאת הקיבוץ המאוחד במקביל לצאת ספר שיריו האחרון 'הזמיר כבר לא גר כאן יותר' שיצא אף הוא בקיבוץ המאוחד. קדם ל'קוף המחט' האוטוביוגרפיה שכתב על אמו 'מות אמי', שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1997. ב-2001 גם פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב: 'הדבורה דבורה','הנשר הגדול' ו'הסיפור הקטן על האנשים הגדולים'. כולם יצאו בהוצאת ספריית פועלים.
[עריכה] מתרגומיו
- מעגל הגיר הקווקזי/ברטולט ברכט, הוצאת אור-עם, 1983.
- קדיש ושירים אחרים/אלן גינזברג, הוצאת עם עובד, 1988.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גבריאל מוקד, ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון, 2006.
- ניסים קלדרון, פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 1985.
- דורית מאירוביץ', עקרונות הפואטיקה של נתן זך. המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת תל אביב, 1981.
- אורציון ברתנא, עדות קריאה. הוצאת פפירוס, 1982.
- חמוטל בר יוסף, נאו-דקאדנס בספרות הישראלית 1955־1965: המקרה של נתן זך. ביקורת ופרשנות, חוב' 27, (1991), עמ' 125־152.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משירי נתן זך
- עוד משירי נתן זך
- קורות חייו באתר שירשת
- כל החלב והדבש עודד כרמלי, מגזין במה
- אלי אשד, היקום של נתן זך
- על זך באנגלית
- נתן זך בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- נתן זך, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
