אוטיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוטיזם היא הפרעה התפתחותית הקשורה בתפקוד המוח. זוהי הפרעה פסיכיאטרית הנובעת מבעיה נוירולוגית. המאפיינים הנפוצים כוללים בעיות בקשר חברתי ובתקשורת רגשית, כמו גם תבניות קבועות של עניין, של פעילות ושל התנהגות. אוטיזם מופיע בדרך-כלל במהלך שלוש שנות החיים הראשונות. מעריכים כי ההפרעה מופיעה בכל 2 עד 6 מתוך 1,000 אנשים, והיא נפוצה פי 4 יותר אצל גברים לעומת נשים (מקור: The Autism Society of America, [1]). ההפרעה שכיחה במיוחד בקרב גברים לבנים.
אוטיזם ניתן לטיפול אך לא לריפוי. גילוי והתערבות מוקדמים חיוניים להתפתחות הילד הלוקה באוטיזם. הסברה הרווחת היא שריפוי לאוטיזם אינו אפשרי, משום שההפרעה קשורה בהיבטים של מבנה המוח שנקבעים בשלבים מוקדמים מאוד של ההתפתחות. עם זאת, ישנן טענות עקשות כי אנשים מסוימים החלימו כליל מהבעיה לאחר שאובחנה (ראה הפניות ל-Karyn Seroussi ול-Cheri Florance).
אוטיזם נחשב להפרעה נוירוביולוגית שיש בה מרכיב גנטי משמעותי (השכיחות בקרב אחים לאוטיסטים גדולה פי 50 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית) וכמה סמנים ביולוגיים הקשורים במבנה המוח (למשל: חלק מהחולים הם בעלי מוחות גדולים יותר, או חסר חלקי לפחות של הורמיס במוחון) ובתפקוד המוח. כ- 70% מהלוקים באוטיזם הם בעלי דרגה מסוימת של פיגור שכלי. אופיינית להם שונות גדולה במיומנויות (למשל: בדרך כלל רמה גבוהה יחסית של פתרון בעיות לא מילוליות, ורמה נמוכה יותר של מיומנויות שפה ומיומנויות המשגה).
באופן אוניברסלי, קיים פער ניכר בין הפוטנציאל הקוגניטיבי של הפרט (זאת אומרת מנת המשכל) לבין היכולת שלו לתפקד היטב בחיי היום יום (מיומנויות הסתגלותיות).
האבחנה של אוטיזם היא כולה התנהגותית, וכוללת בדיקה קלינית של ההיסטוריה של הילד וביצועיו בתחומי ההתנהגות החברתית והתקשורתית, בהתנהגות במשחק ובדמיון. בשנות התשעים חלה התקדמות בחקר המקור הביולוגי של אוטיזם, במיוחד בהיבטים הקשורים לגנטיקה של הליקוי ולתפקוד המוח האוטיסטי, אבל לא קיים עדיין מבחן ביולוגי (כמו בדיקת דם) לאבחנת הסובלים ממצב זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
למרות השפעתה הרבה של ההפרעה, הפוגעת בכאחד מתוך חמש מאות ילדים וגורמת לשיבוש רב בחייהן של משפחות רבות, לא ניתן להפרעה זו שם לפני אמצע המאה העשרים.
בשנת 1943, ד"ר לאו קנר מבית-החולים "ג'ונס הופקינס" במרילנד חקר קבוצה של 11 ילדים וטבע את המונח "אוטיזם בילדות מוקדמת" (early infantile autism). באותה תקופה, מדען גרמני בשם ד"ר האנס אספרגר תאר גרסה חמורה פחות (או לפחות שונה) של אוטיזם, שנודעה בשם תסמונת אספרגר.
אלו שתי הצורות המתועדות הראשונות של אוטיזם. הפרעות המכונות כיום "אוטיזם" נבדלות על-פי מידות שונות של יכולות תקשורת, אינטראקציה חברתית, ותבניות התנהגות קבועות, שבלוניות או מוגבלות.
[עריכה] תסמינים
סימנים אפשריים להפרעות ממשפחת האוטיזם:
- הילד אינו ממלמל, מצביע, או מבצע מחוות מובנות בגיל שנה.
- הילד אינו מדבר אפילו מלה אחת בגיל 16 חודשים.
- הילד אינו מחבר שתי מילים בגיל שנתיים.
- הילד אינו מגיב לקריאת שמו.
- הילד מאבד יכולות שפה או כישורים חברתיים.
סימנים אחרים:
- קשר עין גרוע.
- נדמה כי הילד אינו יודע כיצד לשחק עם צעצועים.
- הילד מסדר צעצועים או חפצים אחרים במידה מוגזמת.
- הילד נקשר לחפץ או צעצוע יחיד.
- הילד אינו מחייך.
- נדמה לעיתים כאילו הילד סובל מבעיות שמיעה.
[עריכה] תסמינים חברתיים
תינוקות המתפתחים באופן טיפוסי הם יצורים חברתיים מלכתחילה. כבר בשלבים מוקדמים הם בוהים באנשים, פונים לעבר קולות, אוחזים באצבעות ואף מחייכים.
לעומתם, ילדים הלוקים באוטיזם מעדיפים חפצים על-פני פנים, ונדמה שיש להם קושי אדיר ללמוד להשתלב בקח-ותן של מגע אנושי יום-יומי. אפילו בחודשים הראשונים לחייהם, רבים מהם לא מגיבים לסביבתם ונמנעים מקשר עין. נדמה כי הם אדישים לאנשים אחרים, ולעיתים קרובות נראה כי הם מעדיפים להיות לבד. הם עשוים להתנגד לתשומת-לב, או לקבל חיבוקים וליטופים באופן פסיבי. מאוחר יותר, רק לעיתים נדירות הם מחפשים נחמה אצל הוריהם, או מגיבים לגילויי כעס או חיבה באופן טיפוסי. מחקרים מרמזים כי למרות שילדים אוטיסטים נקשרים להוריהם, קשר זה מובע בדרך-כלל באופן לא שגרתי שקשה "לקרוא" אותו. להורים הדבר עשוי להראות כאילו הילד אינו נמשך אליהם כלל. הורים שציפו להנאה שבחיבוק וליטוף ילדם ובמשחק עימו עשויים לחוות אכזבה קשה בשל העדר משיכה הדדית טיפוסית מצד הילד.
לילדים הלוקים באוטיזם נדרש זמן רב יותר ללמוד לפרש מה אחרים חושבים ומרגישים. סימנים חברתיים עדינים כגון חיוך, קריצה או העווית הפנים - עשוים להיות חסרי משמעות בעיניהם. לילד המפספס סימנים אלה, לקריאה "בוא הנה" יש תמיד את אותה המשמעות, בין אם הדובר מחייך ומושיט את ידיו לחיבוק ובין אם הוא זועף וידיו מאוגרפות על מותניו. ללא היכולת לפרש מחוות והבעות פנים, העולם החברתי עשוי להיות מבלבל מאוד. אנשים הלוקים באוטיזם גם מתקשים לראות דברים מנקודת מבטם של אחרים, מה שעוד יותר מסבך את הדברים. ילדים רגילים (המונח "רגיל" מופיע כאן במובן "neurotypical") בגיל 5 מבינים שלאנשים אחרים יש מידע שונה, הרגשות שונות ומטרות שונות מאלו שלהם. מי שסובל מאוטיזם עשוי שלא להבין זאת. חוסר הבנה זה מותיר אותם ללא יכולת לחזות או להבין את התנהגותם של אחרים.
לעיתים קרובות (אם כי לא תמיד), הלוקים באוטיזם מתקשים גם לשלוט ברגשותיהם. הדבר עשוי להתבטא בהתנהגות "ילדותית" כגון בכי בכיתה, או התפרצויות מילוליות שנראות כבלתי-הולמות לסובבים אותם. בנוסף, הלוקים באוטיזם עשויים לעיתים להתנהג בתוקפנות פיזית, מה שמקשה עוד יותר על קשרים חברתיים. יש להם נטייה "לאבד שליטה", בעיקר כשהם בסביבה מוזרה או מפחידה, או כשהם כועסים או מתוסכלים. הם עשויים לעיתים לשבור דברים, לתקוף אחרים, או לפגוע בעצמם. בתסכולם, חלקם מטיחים את ראשם, מושכים בשערותיהם, או נושכים את זרועותיהם.
[עריכה] קשיי תקשורת
עד הגיעם לגיל 3, ילדים רגילים עוברים כמה ציוני-דרך בדרך ללימוד השפה; אחד הציונים המוקדמים הוא מלמולים. עד ליום הולדתו הראשון, פעוט טיפוסי אומר מילים, פונה כשהוא שומע את שמו, וכשמציעים לו משהו לא רצוי, מבהיר כי התשובה היא "לא".
התפתחות הדיבור אצל הלוקים באוטיזם מתרחשת על מסלול שונה. חלקם נותרים אילמים לכל ימי חייהם, למרות שהם מגלים אוריינות ויכולת מלאה לתקשר בדרכים אחרות - תמונות, שפת הסימנים, והקלדה הן שיטות טבעיות בהרבה עבורם. ישנם תינוקות המגלים סימני אוטיזם בשלבים מאוחרים יותר; הם הומים וממלמלים בחודשי חייהם הראשונים, אך חדלים מכך עד מהרה. אחרים מתעכבים, ומפתחים יכולות שפה בגיל מאוחר, לעיתים אף בשנות העשרה לחייהם. ועדיין, חוסר היכולת לדבר לא מעיד על חוסר תבונה או חוסר מודעות בקרב אוטיסטים, ממש כפי שהוא לא מעיד על בעיות אלה אצל ילד רגיל שפיו סגור בסרט הדבקה. בהנתן הסדרים מתאימים, אוטיסטים רבים "ידברו" בשמחה במשך שעות, ולעיתים קרובות ניתן למצוא אותם בחדרי שיחה ברשת, באתרים שונים, וכו'.
אלו מהם שכן מדברים עושים זאת לעיתים קרובות בדרכים לא שגרתיות, ושומרים עד לגיל מאוחר (או לכל מהלך חייהם) על דפוסי דיבור האופייניים לשלבים מוקדמים ברכישת השפה. חלקם מדברים רק במילים בודדות, ואחרים חוזרים על אותה אמירה שוב ושוב; חלקם חוזרים על מה שהם שומעים, הפרעה המכונה אקולאליה. חזרות שיריות הן פעילות מרגיעה שאוטיסטים בוגרים רבים שמחים לעסוק בה. לאוטיסטים רבים יש חוש מפותח לצלילים, ולעיתים קרובות הם מבינים טוב יותר את מה שנאמר להם אם המילים נאמרות כשיר.
ילדים מסוימים סובלים מעיכוב קל בלבד בלימוד השפה, או אף רוכשים את השפה בקצב גבוה ונהנים מאוצר מילים עשיר, אולם הם מתקשים מאוד לנהל שיחה כמו ילדים רגילים. הם מתקשים ב"קח-ותן" של שיחה רגילה, למרות שלעיתים קרובות הם מסוגלים לנהל מונולוגים על נושא אהוב, מבלי לתת לאף אחד אפשרות להעיר על הדברים. כשמתאפשר להם לדבר עם אוטיסטים אחרים, הם מנהלים בקלות "מונולוגים מקבילים". ממש כפי שאנשים רגילים לא מסוגלים להבין את שפת הגוף, הטונים הקוליים, ובחירת המילים של האוטיסט, כך גם האוטיסטים מתקשים בנקודות אלה בהבנת הרגילים. בפרט, יכולות השפה של האוטיסטים נדמות כמילוליות ביותר; אנשים רגילים משייכים לעיתים, בטעות, "משמעויות" נסתרות לדבריהם של אוטיסטים, או שהם מצפים מאוטיסטים להבין משמעויות מרומזות בדיבורם-הם.
שפת-הגוף של אוטיסטים מכוונת כלפי אוטיסטים אחרים, לפיכך אנשים רגילים עשויים להתקשות להבינה. הבעות פנים, תנועות ומחוות מובנות בקלות על-ידי אוטיסטים אחרים, אך אינן תואמות לאלה שאנשים רגילים עושים בהם שימוש. בנוסף, לטון קולם יש שינויי גוון עדינים המעידים על הרגשתם, ולעיתים קרובות מערכת השמיעה של אדם רגיל לא יכולה לחוש בתנודות אלה. במקרים רבים קולם נדמה לאדם רגיל כקול גבוה, שירי, או מונוטוני ו"רובוטי". חלק מהילדים הלוקים באוטיזם שיש להם כישורי שפה טובים מדברים כמו מבוגרים קטנים, ולא ב"שפת הילדים" בה משתמשים בני-גילם הרגילים.
היות שאנשים רגילים מסרבים בדרך כלל ללמוד את שפת-הגוף של האוטיסטים, ובהתחשב בכך שכישורי השפה של האוטיסטים לא נוטים בדרך כלל לעבר השפה המדוברת, אוטיסטים רבים נדרשים למאמץ רב כדי להסביר לאחרים את רצונותיהם. כתוצאה מכך, הם עשויים להגיב כפי שכל אחד אחר היה מגיב במצב שכזה: לצעוק בתסכול, או לקחת בכוח את החפץ שהם מעוניינים בו. במהלך התבגרותם של אנשים הלוקים באוטיזם, הצטברות של יחס לא ראוי, דחייה מצד אנשים רגילים שחושבים כי ההבדלים הם משהו שיש "לרפא", ואי-ההבנות התכופות מצידם של אנשים רגילים המסרבים לנסות ולגשר על הפער הנוירולוגי, גורמת להם להפוך, באופן מובן, לאנשים מודאגים או מדוכאים.
[עריכה] תבניות התנהגות חוזרות
למרות שילדים הלוקים באוטיזם נראים בדרך כלל רגילים מבחינה פיזית ויש להם שליטה טובה על גופם, תנועות חוזרות בלתי-רגילות עשויות להוביל לדחייתם בידי ילדים אחרים. התנהגויות אלה עשויות להיות קיצוניות ובולטות מאוד, או עדינות יחסית. חלק מהילדים, וגם המבוגרים, מבלים זמן רב כשהם מנפנפים בזרועותיהם, או הולכים על קצות האצבעות. אחרים קופאים לפתע על עומדם.
כילדים, הם עשוים לבלות שעות בסידור של מכוניות ורכבות הצעצוע שלהם בסדר מסוים, במקום לשחק איתן כילדים רגילים. אם מישהו מזיז בטעות את אחד הצעצועים, הילד עשוי להתרגז מאוד. לעיתים קרובות, ילדים הלוקים באוטיזם צריכים - ואף דורשים - עקביות מוחלטת בסביבתם. שינוי קל בכל שגרה - בשעות הארוחה, בלבוש, התקלחות, הליכה לבית-הספר בזמן מסוים ובאותה הדרך בדיוק - יכול להפריע להם מאוד. אולי סדר ותבניות קבועות עוזרים להכניס קצת יציבות בעולמם המבלבל.
לעיתים התנהגויות חוזרות מופיעות כעניין עמוק ועקבי בנושא מסוים. למשל, הילד עשוי לגלות אובססיה ללמוד הכול אודות שואבי אבק, לוח הזמנים של הרכבת, או מגדלורים. לעיתים קרובות קיים עניין גדול במספרים, סמלים, או נושאים מדעיים.
[עריכה] חומרת התסמינים
אוטיזם עשוי להופיע בדרגות שונות, החל מאלה שסובלים כפי הנראה מפיגור שכלי ועד מקרים בהם התסמינים הם מתונים או תקינים דיים עד שהלוקים בתסמונת נדמים כבלתי-חריגים (רגילים) לציבור הרחב - שלעיתים קרובות, מתייחס לאוטיסטים המתפקדים היטב כאל "יורמים".
[עריכה] "תפקוד נמוך" ו"תפקוד גבוה"
הן מבחינת סיווג והן מבחינת טיפול, לעיתים קרובות מחלקים את האוטיסטים לאלה עם מנת משכל נמוכה מ-80, עליהם נאמר שיש להם "אוטיזם עם תפקוד נמוך" (LFA), ואלה עם מנת משכל של 80 או יותר, עליהם נאמר שיש להם "אוטיזם עם תפקוד גבוה" (HFA). באופן כללי יותר מסווגים אוטיסטים לתפקוד נמוך או גבוה על פי יכולתם להתמודד עם משימות של חיי יום-יום, ולא על פי מנת המשכל שלהם.
אי-התאמה זו עשויה להוביל לבלבול בקרב ספקי שירותים המבלבלים בין מנת משכל לבין תפקוד ועלולים לסרב לשרת אוטיסטים בעלי מנת משכל גבוהה המוגבלים מאוד ביכולתם לבצע משימות יום-יומיות, או להתעלם מהיכולת האינטלקטואלית של אוטיסטים רבים הנחשבים לבעלי תפקוד נמוך. ישנם למשל אנשי מקצוע המסרבים לסווג כאוטיסטים את כל האוטיסטים המסוגלים לדבר, משום שהם עדיין מחזיקים בדעה שאוטיזם הוא ליקוי בתקשורת.
[עריכה] תסמונת אספרגר ותסמונת קנר
מבין סוגי האוטיזם הנפוצים, תסמונת קנר מתוארת בדרך כלל כ"אוטיזם קלאסי", המקושר עם תפקוד נמוך, בעוד שתסמונת אספרגר מתוארת כצורת אוטיזם עם תפקוד גבוה; אולם לא תמיד הדבר נכון.
בספרות המקצועית של היום (ה DSM-IV-TR של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית), ההבדל החשוב ביותר בין תסמונת קנר לתסמונת אספרגר הוא שאבחון של הראשונה כולל את האבחנה לגבי "תפקוד לקוי או איטי לפחות באחד משלושת התחומים הבאים, שהחל לפני גיל 3 שנים: (1) אינטראקציה חברתית, (2) שימוש בשפה לתקשורת חברתית, או (3) משחק סמבולי או דמיוני" [2], בעוד שבאספרגר, בתחומים אלה "אין עיכוב בעל משמעות קלינית" [3].
ב-DSM אין התייחסות למידת התפקוד האינטלקטואלי, אולם העובדה שבאופן טיפוסי, הלוקים בתסמונת אספרגר נוטים לתפקד טוב יותר מהלוקים בתסמונת קנר הובילה לסברה הנפוצה כי תסמונת אספרגר שקולה ל-HFA, או שהיא הפרעה קלה יותר מאוטיזם. ישנה גם סברה נפוצה אך שגויה לפיה כל האוטיסטים עם תפקוד אינטלקטואלי גבוה סובלים מתסמונת אספרגר; או ששני הסוגים הם פשוט "יורמים" עם תווית של תסמונת רפואית.
ההבנה הציבורית של האוטיזם התפתחה, אולם הזיהוי הפופולרי של אוטיזם עם מקרים קשים יחסית, כמו זה המתואר היטב בסרט "איש הגשם", מוביל קרובי משפחה של חולי אוטיזם רבים לתאר אותם כסובלים מתסמונת אספרגר ולא מאוטיזם.
[עריכה] הפרעות נדירות בקשת ההפרעות האוטיסטיות
[עריכה] תסמונת רֶט
תסמונת רט היא נדירה יחסית, ומופיעה באופן כמעט בלעדי אצל בנות, אחת מכל 10,000 עד 15,000. לאחר תקופה של התפתחות רגילה, בין 6 ל-18 חודשים, מתחילים להופיע תסמינים הדומים לתסמיני האוטיזם. מתחילה נסיגה בהתפתחות החברתית של הילדה; היא לא מגיבה עוד להוריה, ומתרחקת מכל מגע חברתי. אם דיברה לפני כן, היא מפסיקה; היא לא יכולה לשלוט ברגליה; היא מעקמת את ידיה. בחלק מהבעיות הקשורות לתסמונת רט ניתן לטפל. תרפיה פיזית, תרפיה תעסוקתית ותרפיה בדיבור יכולים לעזור עם בעיות קואורדינציה, תנועה ודיבור.
לאחרונה התגלה [4] כי מוטציה ברצף של גן יחיד עלולה לגרום לתסמונת רט. תגלית זו עשויה לעזור לרופאים להאט או אף לעצור את התפתחות התסמונת. יתכן אף שיתאפשר לאתר את התסמונת בשלבים מוקדמים מאוד ולהתחיל את הטיפול בגיל מוקדם יותר.
[עריכה] הפרעת CDD
מעט מאוד מהילדים הסובלים מאוטיזם סובלים מהפרעת CDD (הפרעת התפרקות בילדות, childhood disintegrative disorder). ההערכה היא כי פחות משניים מתוך 100,000 חולי אוטיזם סובלים מ-CDD. הפרעה זו מופיעה בדרך-כלל אצל בנים. תסמיני ההפרעה עשוים להופיע בגיל שנתיים, אולם הם מופיעים בדרך-כלל רק בגיל 3 או 4. עד לגיל זה, הילד מציג התפתחות רגילה ביכולות תקשורת וקשרים חברתיים.
[עריכה] גידול באבחון אוטיזם
בעשר השנים האחרונות חל גידול אדיר במספר מקרי האוטיזם המדווחים. ישנן השערות רבות לגבי הגורמים לגידול זה, ללא כל הוכחה המאששת מי מהשערות אלה. עם זאת, מחקרים פסלו את ההשערה לפיה הגידול נובע כולו משיפור ביכולת האבחון.
בעשור האחרון גדלה אוכלוסיית ארצות הברית ב-13%. חל גידול של 16% בליקויים שאינם קשורים לאוטיזם. הגידול באוטיזם עמד על 173%.
ב-2001 פרסם הירחון "Wired" מאמר מעניין על "תסמונת היורם" (The Geek Syndrome, [5]), שחקר את הקפיצה במספר מקרי האוטיזם שאותרו בעמק הסיליקון. זוהי רק דוגמה אחת לשימוש שעושה התקשורת בתוויות של מחלות נפש לסימון התנהגות שהיא בסך הכול גרסה של התנהגות רגילה. ביישנות, חוסר כישורים אתלטיים וכישורים חברתיים, ונושאי עניין אינטלקטואליים, גם כשהם נראים מוזרים לאחרים, אינם בפני עצמם סימנים של אוטיזם או של תסמונת אספרגר.
[עריכה] מחלוקות בנוגע לאוטיזם
ישנה מחלוקת בשאלה האם אוטיזם, ובעיקר (אבל לא רק) תסמונת אספרגר, היא הפרעה כלל, או שמא היא רק שוני ב"חיווט" הנוירונים. לאוטיסטים רבים יש כישורי שפה (ישנם אוטיסטים אילמים הכותבים היטב), והם מעוניינים לדבר בשם עצמם על חוויותיהם. הם אינם מעוניינים בריפוי, אלא בקבלת הזדמנות להשתמש בכישוריהם ותפישתם היחודיים באופן מועיל. אתרים כגון Autistics.org מציגים גישה זו.
יש אנשים הרואים בגישה זו תוצאה של מה שנדמה להם כשימוש יתר במלה "אוטיזם" לתאור ילדים ביישנים בעלי נטיות אינטלקטואליות שאינם מוחצנים ואינם מתעניינים בספורט, או המראים עיכובים קלים בהתפתחות (עדיף אוטיסט על מפגר?). אולם האנשים האוטיסטים הראשונים שהציגו את הגישה לפיה אין צורך לרפא אוטיזם, שאחד המפורסמים שבהם הוא ג'ים סינקלייר, אובחנו כאוטיסטים בתקופה בה הייתה זו אבחנה לחלוטין לא פופולרית. לפיכך, אין להקל ראש ולהניח שהאוטיסטים המציגים גישה זו הם פשוט קבוצה שאובחנה בטעות. רבים מהם אובחנו נכונה, והם לא סתם ביישנים או "יורמים" מופנמים עם שיגיונות חברתיים. הם סובלים מבעיות קשות בתפקוד יום-יומי, אולם בכל זאת הם מוצאים את האוטיזם כחלק מובנה של אישיותם, כך שאינם מעוניינים שיוסר מהם בלא הבחנה בשם הנורמליות. הורים הכמהים לילד "רגיל" עשוים להסכים לטיפולים שונים ומשונים, ובכלל זה טיפולים בשוקים חשמליים, תרופות נוגדות דיכאון וטיפולים אחרים שבמקרים רבים נראים ברבריים לחלוטין, ואף גרוע מכך.
ישנם טיפולים-לכאורה לאוטיזם, ואף שיטות ריפוי-לכאורה, שאינם משיגים אלא קונפורמיזם מצידו של המטופל. "טיפולים" רבים נועדו לגרום לאוטיסט להתנהג בדרך שנראית כרגילה על פני השטח והם מובילים להתנייה של האוטיסט לחיקוי התנהגות רצויה (כגון קשר עין), מבלי להעניק להם כל הבנה חברתית ומבלי להפוך את ההתנהגות הזו לנוחה מבחינתם. טיפולים אחרים, כגון "טיפול ההחזקה" (holding therapy) האכזרי במיוחד, לא משיגים דבר מלבד שיפור ההרגשה של ההורה הלא-אוטיסט. ידועים מקרים בהם ילדים אוטיסטים נהרגו בשל טיפולים מעין אלה.
בישראל ובקהילות יהודיות בעולם נשמעות לפעמים טענות על היותם של אוטיסטים (בעיקר מקרים קשים של LFA) "גלגול נשמות" של אנשים שחטאו בגלגולים קודמים. תקשורת עמם שמגלה "סודות מההוויה העליונה" מתבצעת באמצעות הצבעה שלהם על לוח אותיות. תוצאות של התקשרויות כאלו מדווחות לפעמים בפרסומים הקשורים לתנועת החזרה בתשובה. לתופעה זו מעולם לא ניתנה גושפנקא מדעית והמומחים כולם, ואיתם רובם המוחלט של הרבנים, רואים אותה כהבל גמור.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- Donna Williams, Autism: an inside-out approach, ISBN 1853023876
-
- (נקודת מבט מעניינת על נסיונה כאוטיסטית)
- Karyn Seroussi, Unraveling the Mystery of Autism and Pervasive Developmental Disorder: A Mother's Story of Research and Recovery, Simon & Schuster, ISBN 0684831643
- Cheri Florance, A Boy Beyond Reach, Simon & Schuster, ISBN 0743221079
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלו"ט - אגודה לאומית לילדים אוטיסטים
- אוטיזם - הגדרות, באתר אלו"ט
- חמוטל גרייף-ירון, אני חמוטל, אמא של ארנון מאמר מאת אימו של אוטיסט, האייל הקורא
- autism.com מרכז למחקר אוטיזם (באנגלית)
- אודות אוטיזם (באנגלית)
- ג'סמין אוניל, חיי כאוטיסטית (באנגלית)
- מרכז מפנה, התערבות טיפולית מוקדמת באוטיזם
- מרכז שי, קידום שיטת ABA לטיפול באוטיזם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
