קרל וילהלם שלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל וילהלם שֵׁלֶה (Carl Wilhelm Scheele בשבדית) (9 בדצמבר 1742 - 21 במאי 1786), כימאי ורוקח שבדי, מאבות הכימיה המודרנית.
קרל וילהלם שֵׁלֶה נולד בסטראלסונד (אז בשלטון שבדיה, היום בגרמניה), והיה אחד מאחד-עשר ילדים. בגיל 14 נהיה עוזר לרוקח בשטוקהולם. החומרים הכימיים שהיו בבית המרקחת איפשרו לו להתחיל לחקור ולגלות.
ב-1770 הוא עבר לאופסלה שם גילה "אוויר אש" – החמצן. בגלל תנאי התקשורת במאה ה-18 היה שלה מבודד מעולם המדע האירופי, למרות שהתכתב עם לבואזיה וקיבל ממנו עותק מספרו הראשון. שֵׁלֶה כתב ספר שבו תיאר את היסוד החדש שגילה, החמצן, אבל הספר לא יצא לאור עד 1777. אז כבר היו מודעים לעובדה כי ג'וזף פריסטלי גילה את החמצן ב- 1774, כך שהכבוד ניתן לו ולא לשֵׁלֶה שגילה את היסוד שנתיים קודם לכן.
הוא גילה יסודות נוספים: בריום, כלור, מגנזיום, מוליבדן וטונגסטן. כן גילה תרכובות רבות: פלואור מימני, סיליקון פלואורי, גפרית מימנית, ציאניד מימני. הוא בודד, טיהר ותיאר תכונות של תרכובות רבות מאוד.
ב-1775 הוענקה לו חברות באקדמיה המלכותית למדעים, כבוד שלא הוענק קודם לכן לרוקח.
עבודתו עם רעלים רבים, בעיקר ציאניד, גרמה להתדרדרות בריאותו והוא מת בהיותו בגיל 43 בלבד.
רק כמאה שנה לאחר מותו עברו שני סטודנטים על כתביו שהוחזקו באקדמיה המלכותית למדעים השבדית והביאו לאור ב-1892 את תרומתו המדעית החשובה.
