קינות לתשעה באב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בערב תשעה באב ובבוקרו, לאחר התפילה, נהוג לומר קינות על צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות. מתחילים במגילת איכה, שהיא אוסף קינות על חורבן בית ראשון וממשיכים בקינות על חורבן בית שני ואסונות מאוחרים יותר. בקהילות רבות נהוג לומר גם קינה או מספר קינות על השואה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קינות נפוצות
(הקינות מופיעות ע"פ מילות הפתיחה שלהן)
- קינותיו של רבי אלעזר הקליר - שבת סורו מני, איכה אצת באפך, אאדה עד חוג שמים, אם תאכלנה נשים, אש תוקד בקרבי (הידוע בשורותיו החוזרות: בצאתי ממצרים... בצאתי מירושלים) ועוד קינות רבות.
- ארזי הלבנון אדירי התורה - קינה על עשרת הרוגי מלכות, לא ידוע מי חיברה.
- מי יתן ראשי מים - רבי קלונימוס בר יהודה ממגנצא, על חורבן קהילות שו"ם בזמן מסעי הצלב.
- פיוטי רבי יהודה הלוי - יום אכפי הכבדתי וציון הלא תשאלי לשלום אסירייך.
- שאלי שרופה באש - מהר"ם מרוטנברג, על שריפת התלמוד בידי הנוצרים בפאריס.
- אלי ציון ועריה - לא ידוע מי חיברה.
- אלי אלי נפשי בכי - יהודה ליב ביאלר, על השואה.
[עריכה] גיבוש סדר הקינות האשכנזי
הקינות הקדומות ביותר הן של רבי אלעזר הקליר, שחי בארץ ישראל מעט לאחר חתימת התלמוד. קינותיו בעלות קשר הדוק לצורה ולתוכן של מגילת איכה:
- סגנונו דומה למגילה, למשל בקינה איכה אצת באפך כל בית פותח במילה 'איכה'.
- כמו במגילה, הוא מרבה להשתמש בכתיבה על סדר הא-ב.
- התוכן דומה, בעיקר בכך שהוא עוסק בעצם חורבן בית המקדש.
פיוטיו של הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, כמו למשל האר"י.
היצירות בימי הביניים, שנוצרו בעיקר סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב, שונות. נושא הקינות איננו כבר החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של בית המקדש בקינות החורבן, תופסת התורה ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי.
קינותיו של רבי יהודה הלוי משנות לחלוטין את כל האופי של הקינות. בקינותיו אין כבר צער ויאוש על הצרות שהיו בעבר הרחוק או הקרוב, אלא געגועים: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלקים לחוזייך וצירייך... אל מי ידמו משיחייך ואל מי נביאייך" וכך עוד ועוד.
הקינות מסודרות בספרים פחות או יותר לפי זמן כתיבתם, כך שהקורא עובר חויה המתפתחת מהרגשת צער עמוק עד כדי יאוש, לגעגועים ותקווה לבניין מחודש בסופו של דבר, בדומה למגילת איכה המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
[עריכה] קינות לשואה
צום תשעה באב נוסד כאבל על חורבן בית המקדש, אך עם השנים הוסיפו לו את האבל על כל צרות הגלות, וכך חיברו במשך כל השנים קינות. עם זאת, במאות השנים האחרונות חוברו מעט קינות ומה שחובר לא נכנס לסדר הקינות המקובל.
לאחר השואה, הרגישו רבים שאי אפשר להתאבל בתשעה באב על חורבנן של ערים בימי הביניים ולא על החורבן הגדול של השואה. משום כך הציעו רבים לחבר ולומר קינות חדשות על השואה. המציעים ובהם גם רבנים חשובים טענו שבכל הדורות חיברו קינות חדשות על האסונות שבימיהם, ואף אנו צריכים לנהוג כמוהם. יתר על כן, חלקם סברו שחובתנו לתקן קינות שכאלו, מחשש שהשואה תשכח בעתיד.
כנגדם טענו רבנים רבים שאיננו יכולים לתקן קינות חדשות משום שיש קדושה בהם והם נתחברו על ידי גדולי הדורות, וכיום אין מי שיכול לכתוב בדומה להם. אחרים סברו שאמנם יחיד או קהילה מסוימת יכולים לומר איזה קינות שרוצים, אך תקנה כללית שתחייב את כל העם, זה יכולים לעשות רק גדולי הדור או אפילו רק הגדולים שבדורות קודמים.
הרב יעקב אריאל מציין שסדר הקינות, בניגוד לסידור התפילה וספרים אחרים, לא נעשה לפי דעת רבנים אלא לפי התקבלותם בקהילות והחלטת המדפיסים, כך קינות יכולות להכנס בתהליך איטי אל סדר הקינות המקובל. אמנם, כיום נאמרים קינות על השואה בבתי כנסת רבים, ולדעתו ייתכן שעם הזמן הם ייחשבו כחלק אינטגרלי מן הקינות בלא שיוחלט על כך.
[עריכה] השמטת קינות
בסדר הקינות שהוציאה התנועה ליהדות של תורה לאחר מלחמת ששת הימים, הושמטו קינות רבות כיון ש"אי אפשר להמשיך ולומר כיום תפילות וקינות, שבהן מדובר על מצב עם ישראל כנדכא ושפל ובזוי בעמים וכן על ירושלים". בסדר זה הוספה הקינה "אלי אלי" של יהודה ליב ביאלר לזכר השואה.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: קינות לתשעה באב |
