קביה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קביה | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | קביתיים |
| סוג: | קביה |
| מינים | |
| 8 מינים שונים | |
| שם מדעי | |
 Cavia |
|
הקביה היא מכרסם קטן, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. כיום היא נפוצה בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה. הקביה נקראת גם "שרקן", עקב הציוצים שהיא משמיעה, בעיקר כאשר היא מצפה למזון. הקביה נקראת גם חזיר ים מפני שהובאה לאמריקה הצפונית מעבר לים. קיימים סוגים רבים של קביה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה גוף
אורך גופה של קביה בוגרת מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הנ"ל. הראש גדול והרגלים קצרות. לקביה אין זנב. בכפות הרגליים הקידמיות ארבע אצבעות ובאחוריות שלוש.
[עריכה] הקביה כחיית מחמד
חלק מקביות המחמד משוחררות בבית, אך לרוב הם מגודלות בכלובים כמו אוגרים. הריון של קביה נמשך מספר שבועות. בארצות הברית, גידול הקביות נפוץ מאוד ומגדלי קביות עורכים תערוכות גזעים ביניהם אנגורה, ארוכי שיער, הימלאיה ואחרים. הקביות הנפוצות בארץ הם ממין מעורב. הקביות לא דורשות טיפול רב ומספיק לחדש את מלאי המזון והשתייה שלהן פעם ביום ולנקות את כלובן פעם בשבוע. הקביות פעלתניות מאוד ונוהגות להתרוצץ ולשחק.
[עריכה] שימושים אחרים בקביה
הקביה היא חיית ניסויים מקובלת במעבדות. במקומות מסוימים באמריקה הדרומית מקובל לאכול את בשרה.
[עריכה] רביה
הקביה עצמאית החל מזמן קצר לאחר הלידה. הגורים נולדים עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית, ויכולים לאכול לבד מגיל 3 ימים. עם זאת הם זקוקים לחלב אם עד גיל 4 שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה. הקביות מגיעות לבגרות מינית בערך בגיל חמישה שבועות. לעומת האוגרים, הקביות לא נוהגות לאכול את ולדותיהם.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קביה |
