צ'יאונה סוגיהארה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה, (יפנית: 杉原千畝 ), (1 בינואר 1900 - 31 ביולי 1986) - קונסול יפני וחסיד אומות העולם. סוגיהארה, שהציל בזמן השואה את חייהם של אלפי יהודים בליטא, מכונה "שינדלר היפני".
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית ימיו
סוגיהארה נולד בעיר יאוטסו ביפן ב־1 בינואר 1900 לאביו, יושימיזו, גובה מס מטעם הממשלה ולאימו יאטסו ממעמד הסמוראים. הוא היה הבן השני בין ששה ילדים. מגיל צעיר גילה עניין רב בשפה האנגלית ובעולם שמעבר ליפן. אביו ציפה ממנו כי ילמד רפואה, אך בבחינות הכניסה פסל עצמו בכוונה לאחר שרשם במבחן את שמו בלבד. הוא נרשם ב־1918 לאוניברסיטת וואסדה ולמד כמקצוע ראשי ספרות אנגלית. ב־1919 עבר את בחינות משרד החוץ, ונשלח לחארבין בסין, שם למד גרמנית ורוסית, והתמחה בעניין הרוסי.
במשרד החוץ היפני נחשב סוגיהארה לדיפלומט מבריק. בין היתר מונה על רכישת מסילת הרכבת הצפונית במנצ'וריה מידי ברית המועצות. בשל מידע שקיבל מהסינים, הצליח לקנות אותה במחצית התעריף שדרשו הרוסים. סוגיהארה התפטר מתפקידו במחאה בעקבות הזוועות שנעשו תחת הכיבוש היפני בסין, וחזר ליפן ב־1935. שם התחתן עם יוקיקו קיקוצ'י, אף שהייתה בת למעמד נמוך משלו. ב־1938 גויס שוב למשרד החוץ, שירת במשרד הדוברות ולאחר מכן נשלח לשמש כמתרגם לרוסית בלשכת הצירות בהלסינקי פינלנד. ב־1939 נשלח לליטא, שם נתמנה לתפקיד סגן קונסול בקובנה. תפקיד נוסף היה לאסוף מודיעין על תנועות כוחות הצבא הסובייטים והגרמנים באזור.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
כאשר הכוחות הסובייטים כבשו את ליטא, נתקל בגל של פליטים יהודיים שברחו מפולין והתדפקו על דלתות הקונסוליה, לאחר ששוחח איתם, החליט לעזור להם להמלט מרדיפות הנאצים. השיטה הייתה הנפקה של ויזת מעבר ביפן, לאלו שקיבלו ויזת יעד לכיוון היעד הפיקטיבי, האי קורסאו, שהיה אז בשליטה הולנדית. הנפקת ויזת מעבר איפשרה לקבל ויזת יציאה מרוסיה, ומליטא שהייתה אז שטח שכבוש בידי הרוסים. הפליטים היו צריכים לגייס סכומי כסף גדולים ומופקעים (180 דולרים אמריקניים שנחשבו להון עתק באותם ימים), לנסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית שחצתה את רוסיה, עד לעיר הנמל הרוסית ולדיווסטוק בנסיעה שארכה 11 ימים ומשם בשייט בספינה ליפן.
שלוש פעמים ביקש סוגיהארה אישור מהממונים עליו במשרד החוץ היפני להנפיק ויזות ונענה בשלילה, וכשראה שהמצב הבטחוני מחמיר, הימרה את פיהם של הממונים עליו, והנפיק ויזות ככל שיכול. על פי האומדן סוגיהארה הנפיק בכתיבה ידנית מרתונית ביחד עם אישתו ועוזרו (כאשר בחלק מהזמן סייע להם ישראל זופניק, תלמיד ישיבת מיר) יותר מ־2,150 ויזות, עד שהקונסוליה היפנית נסגרה בלחץ הרוסים, ביולי 1940, והוא ומשפחתו הועברו לברלין, להמשך שירות דיפלומטי שם.
אף בתחנת הרכבת כאשר עזב את ליטא, המשיך להנפיק ויזות. ולאחר שהרכבת יצאה מהתחנה זרק את החותמת לידי פליט יהודי, שהנפיק בעזרתה ויזות מזוייפות נוספות. מספר הניצולים היה גבוה יותר ממספר הויזות, מכיוון שילדים נכללו בויזה של מבוגר. המספר הרשמי נאמד ב־6,000 ניצולים אך הערכות לא רשמיות עוברות את ה־10,000. במסגרת הויזות הללו הונפקו ויזות לכל שלוש מאות תלמידי ישיבת מיר שעברו לשנחאי והמשיכו שם בלימוד תורה.
מעשיו חשפו אותו ואת משפחתו לפגיעתם של הגרמנים, אך אף שכנראה שידעו על שעשה לא נגעו בו, והוא המשיך למלא תפקידים דיפלומטיים ברחבי אירופה. בסוף תקופת המלחמה נעצר ביחד עם אישתו וילדיו בידי הרוסים, ושהה למעלה משנה במחנה מעצר.
[עריכה] אחרי המלחמה
ב־1947 חזר סוגיהארה ליפן. תחת הנימוק הרשמי של צמצומים, הוא פוטר ממשרד החוץ בשל הויזות שחילק בחופשיות. הוא נאלץ לעבוד בעבודות כפיים שונות, במשך תקופה לא קצרה, ואף עבד בחנותו של אחד מראשי הארגונים היהודיים. ב-1960 קיבל משרה בחברה מסחרית ברוסיה, ועבד בה כ־16 שנים.
בשנת 1985 הוכרז על ידי יד ושם חסיד אומות העולם. סוגיהארה לא הסכים לקבל כיבודים או טובות הנאה כלשהם, מלבד מלגת לימודים שניתנה לבנו נובוקי בידי מדינת ישראל. ככלל, לא הסכים להתראיין, ובראיון נדיר אחד אמר שצריך לעשות את הדבר הנכון משום שהוא נכון - ולא מכל סיבה אחרת.
סוגיהארה נפטר ב־31 ביולי 1986 בגיל 86, והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים.
[עריכה] מורשתו
מדינת ישראל, באמצעות החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, הביעה את הוקרתה בהטבעה של מדליה מיוחדת לזכרו. בשנת 1992 נבנתה לכבודו אנדרטה בעיר מולדתו, ובה פסל בדמותו. כן והונפק בול דואר לכבודו, והוא קיבל הכרה רשמית מממשלת יפן כך שהוכר בה כגיבור לאומי. בעיר קובנה שם שירת כקונסול נקרא רחוב על שמו.
ב-1998 הנפיק השרות הבולאי בישראל, בשיתוף יד ושם, בול ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הנושא את דיוקנותיהם של חמישה דיפלומטים חסידי אומות העולם, ביניהם סוגיהארה.
נעשה עליו סרט תיעודי בשם "סוגיהארה", בבימויו של רוברט קירק.
אחד ההסברים לכינויו "סמפו" הוא בכך שכשהיהודים להם הנפיק ויזות שאלוהו לשמו, חשב שהשם "צ'יונה" יהיה קשה להגייה על ידי מי שלא מורגל בשפה היפנית. לכן, אמר ששמו "סמפו" שהיא צורת קריאה נוספת לסימניות הקאנג'י המרכיבות את שמו.
בשנת 1992 החליטה עיריית יאוטסו להקים פארק לזכרו על גבעה המשקיפה על העיר. שמו של הפארק ביפנית הוא 人道の丘 - Jindou no oka, שפירושו "גבעת האנושיות". בטקס חנוכת הפארק השתתפו גם ניצולים רבים, ביניהם מר זרח ורהפטיג (שר הדתות בממשלת לוי אשכול), שהיה מניצוליו. בשנת 2000 נחנך בפארק מוזיאון סוגיהארה, בו ביקרו כבר למעלה מ-100 אלף מבקרים, ביניהם ישראלים רבים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- צ'יאונה סוגיהארה בפרק חסידי אומות העולם שבאתר "יד ושם"
- מדליה שהונפקה בישראל לכבודו, אתר החברה הממשלתית למדליות
- תמונת בול שיצא לזכרו ביפן
- קורות חייו באתר קרן סוגיהארה, אנגלית
- על האיש בספריה היהודית הוירטואלית, אנגלית
- על סרטו של רובט קירק
- האתר העברי של מוזיאון סוגיהארה בעיר יאוטסו
- בול "דיפלומטים חסידי אומות העולם" באתר "התאחדות בולאי ישראל".
