צפע ארצישראלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| צפע ארצישראלי | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | אין |
| סדרה: | קשקשאים |
| משפחה: | צפעוניים |
| סוג: | צפע |
| מין: | צפע ארצישראלי |
| שם מדעי | |
 Vipera palaestinae |
|
צפע ארצישראלי (Vipera palaestinae) הוא נחש ארסי ממשפחת הצפעוניים, החי בצפון ישראל ובמרכזה, בסוריה, בירדן ובלבנון. זהו הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, והאחראי העיקרי לרוב המכריע של מקרי ההכשה המתרחשים מעת לעת.
לצפע הארצישראלי גוף רחב יחסית, והוא מסתיים בזנב קצר (אצל הנקבות הזנב קצר יותר מאשר אצל הזכרים). אורכו של הנחש מגיע ל־1.35 מטרים. צבע הגב צהבהב ועליו פס עקלתון כהה, המתמשך מקצה הזנב עד הראש הרחב שצורתו משולשת (פס זה יכול להראות לעתים גם כמעויינים מחוברים).
תוכן עניינים |
[עריכה] ארס
ארס הצפע הארצישראלי הוא ארס המוטוקסי, והוא פוגע בכלי הדם ובמערכת הלימפטית. הארס גורם להמסה של רקמות, ולמעשה הוא משמש לא רק לקטילת הקורבן, אלא מהווה גם חלק מתהליך העיכול, שכן הוא הופך את כל הרקמות הרכות בגוף למעין "מרק" וכך כל מה שנותר לנחש לעשות הוא לבלוע את הקורבן המת ולעכל אותו לאט וביסודיות. החלקים הבלתי אכילים כגון פרווה, עצמות וציפורניים ייפלטו מאוחר יותר דרך פיו של הנחש, כחבילה מכווצת אחת.
[עריכה] תפוצה
הצפע הוא נחש פעיל לילה, ואזורי מחייתו המובהקים הם החבל הים תיכוני, לרבות הגליל, הגולן העמקים וכן מישור החוף. הוא אינו מצוי בפסגת החרמון, שבה מצוי צפע החרמון (V. bornmuelleri), וכן לא באזורי המדבר, בהם מצויים נחשים אחרים (שאחדים מהם קרובי משפחתו).
[עריכה] תזונה
הצפע הארצישראלי ניזון בעיקר ממכרסמים, קרפדות, ובעלי חיים קטנים אחרים. הוא ניחן ביכולת טיפוס מרשימה למדי, המאפשרת לו לאכול גם גוזלים וציפורים. בשעות היום עשוי הצפע להימצא בפינות קרירות שונות: מתחת לשיחים, סלעים או קפלי קרקע שונים.
[עריכה] הצפע הארצישראלי והאדם
בשל סוג הטרף שלו ואזור המחייה שלו, הצפע הוא נחש נפוץ יחסית באזורים מיושבים, ואין זה נדיר למצוא אותו סמוך לאתרי בניה, רפתות, לולים, ובמקרים מסוימים בתוך הבית (בבתים צמודי קרקע), שם הוא עלול להימצא סמוך למוקדי חום כמו מנוע של מקרר.
הכשה של צפע תגרום לכאב חזק מאוד באיבר המוכש. כעבור זמן מה יתנפח האיבר המוכש ובהמשך הוא ישחיר ויתפתחו בו שלפוחיות המלאות בנוזל. בסופו של דבר עלול הנפגע לפתח תמונה של הלם, שיכול להסתיים בקטיעת הגף המוכשת, או אפילו במוות. הטיפול המקובל היום להכשת הצפע כולל את הרגעת הנפגע, קיבוע הגף המוכשת (ממש כאילו מדובר בשבר, זאת על מנת להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף) והשכבת הנפגע במקום קריר ומוצל עד לפינויו (במהירות האפשרית) לבית החולים הקרוב, לקבלת נסיוב.
לצפע הארצישראלי תכונה ייחודית בין כל בני משפחת הצפעוניים: זהו הצפע היחיד המביא צאצאים לעולם באמצעות הטלת ביצים ולא באמצעות השרצת ולדות חיים.
הצפע הארצישראלי הוא נחש מוגן והחזקתו באופן פרטי אסורה, למעט מקרים בודדים שבהם נעשה שימוש בנחשים לצורכי מחקר או לצורך הפקת נסיוב.
