צבי הירש לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הרב צבי הירש (הירשל) לוין (נקרא גם צבי הירש ברלין, 1721 - ה' באלול תק"ס, 26 באוגוסט 1800), רב הקהילה בברלין בימי צמיחתה של תנועת ההשכלה.

צבי הירש בן הרב אריה ליב לוין נולד למשפחת רבנים בגליציה; מצד אמו היה אחיינו של רבי יעקב עמדן. לצד השכלתו התלמודית וההלכתית עסק גם בפילוסופיה ובמדעי הטבע, וגם בדקדוק עברי, ואפילו כתב כמה שירים. ב-1751 היה מעורב במחלוקת הגדולה בין דודו רבי יעקב עמדן ובין רבי יהונתן אייבשיץ, וכתב מספר מאמרי תמיכה בעמדן. ב-1756 נבחר לרב הקהילה האשכנזית בלונדון, אולם לאחר מספר שנים עזב את משרתו משראה שהקהילה אינה עומדת ברף יראת השמים וההקפדה ההלכתית שציפה ממנה. הוא עבר להיות רב הקהילה בהלברשטט ואחר כך במנהיים, וב-1772 נתמנה כרב הקהילה בברלין.

בברלין החלו לנשב באותם ימים רוחות תנועת ההשכלה היהודית, ולוין נדרש להציג את העמדה הרבנית שמנגד. בניגוד לדרכם של רבני פולין ומזרח אירופה, שהעמידו קו תקיף שהגיע לעתים עד כדי חרמות ונאצות, נקט לוין קו מתון יחסית. העובדה שהוא בעצמו התייחס בחיוב להשכלה כללית - אם כי רק כאשר היא כפופה ללימוד תורה - הקלה עליו את העמידה מול טענות המשכילים, והוא הצליח בדרך כלל לעמוד על שלו. ב- 1778 נתן הסכמה לביאור ולתרגום לחומשי התורה של משה מנדלסון, שעמו היו לו יחסים ידידותיים. באותה שנה ביקשו ממנו השלטונות למסור להם סקירה כתובה של הדינים וההלכות היהודיים בתחומי המשפט והנישואין. מכיוון שלא ידע גרמנית במידה מספקת ביקש ממנדלסון להכין את הסקירה, ומנדלסון אכן כתב סקירה בשם Ritualgesetze der Juden באישורו של לוין.

ב- 1782 נקלע לוין למוקד הפולמוס סביב חיבורו של נפתלי הרץ וייזל "דברי שלום ואמת". וייזל ביקש להביא לשינוי מקיף במערכת החינוך היהודי, שעיקרו לימוד מדעים כלליים ושפות זרות לצד לימוד התורה שהיה נהוג עד אז. הרבנים יחזקאל לנדא, דוד טבל ואחרים, שהתנגדו בתקיפות לרעיונותיו של וייזל, לחצו על לוין לנקוט צעדים מעשיים כנגד וייזל, והוא אכן החל בהליכים לגירושו מברלין. מנגד התקוממו משכילי ברלין כנגד הרבנים, גייסו את עזרתם של השלטונות ועוררו פרובוקציות נוספות. הלחצים המנוגדים על לוין הלכו וגברו, ובשיא הקונפליקט עזב לוין במפתיע את ברלין, הודיע במכתב לפרנסי העיר כי בכוונתו לעלות לארץ ישראל, וביקש שיעזרו לאשתו ולבניו בסידורי העזיבה והנסיעה. מנהיגי הקהילה מיהרו לדבר על לבו ולפייס אותו, ובסופו של דבר חזר לקהילה והמשיך בתפקידו עד שנפטר.

בנו, שאול ברלין, שהיה בעצמו רב קהילה בפרנקפורט על נהר אודר, היה משכיל במחתרת, כנראה גם ללא ידיעתו של אביו. האב עמד לצדו של הבן בשני פולמוסים שהתעוררו כנגדו: ב- 1789 פרסם הבן את "מצפה יקתאל", ביקורת נוקבת על ספרו של הרב רפאל הכהן (רב קהילות אה"ו). בעקבותיה ביקשו רבנים להחרים אותו והאב הוכיח שאין תוקף לחרם; ב- 1793 פרסם הבן את "בשמים ראש", לפי טענתו שו"ת של הרא"ש מן המאה ה-13. הפעם טענו נגדו - ככל הנראה בצדק - שהספר מזויף, והאב עמד לצד הבן להוכיח את מקוריותו של החיבור.