יחזקאל לנדא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי יחזקאל סג"ל לנדא (או לנדאו); נקרא גם הנודע ביהודה על שם ספרו; (י"ח בחשוון תע"ד - י"ז באייר תקנ"ג, 8 באוקטובר 1713 - 29 באפריל 1793), רבה של העיר פראג ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18.

נולד בי"ח בחשוון תע"ד (1713) בעיר אפטא בפולין, לאביו ר' יהודה, נצר למשפחה המיוחסת לרש"י. למד בערים אפטא וברודי. לצד לימודי החומש והתלמוד למד גם קבלה. בגיל 18 נשא אישה, בתו של ר' יעקבק'ה מדובנה. בשנים 1734 - 1746 היה דיין בעיר ברודי, וב-1746 התמנה לרב הקהילה ביאמפול. ב-1755 קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדן ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים עמדן את אייבשיץ ואת הקמעות שכתב בשבתאות, היפך בזכותו של אייבשיץ, טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת.

כרב העיר פראג הנהיג את הקהילה ביד רמה, התקין תקנות רבות, וייסד ישיבה שהעמידה תלמידים רבים. בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה; כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789 עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם.

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים ובהכשרת דג השטיר"ל לאכילה. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט, ובמעמדו כגדול הדור הביא לסיום הפרשה. הוא עמד על דעתו גם כנגד הרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהגיהם של החסידים, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"). הוא החרים גם את הביאור והתרגום לתורה של משה מנדלסון, ויצא כנגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שקרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי, אף על פי שהסכים עמו בכמה נקודות.